"הבית המשוגע" מאת הניה מליכסון

רבים עוברים מדי יום על-פני הבניין הוורדרד על "מפרשיו" הלבנים הניצב ברחוב הירקון 181, ובכל פעם העין נמשכת אליו. קשה להתעלם מהבית הייחודי הזה שאף זכה לייצוג הולם באתר מיני ישראל. הוא מכונה "הבית המשוגע".

יזם הבניין הוא איש העסקים והיזם ישראל בולג. אדריכל הבניין ומי שעיצב כל פרט בו הוא ליאון גנייבה (Leon Gaignebet). ליאון גנייבה נולד בשנת 1938. את השכלתו בתחום הארכיטקטורה רכש בצרפת בשנים 1958–1962 בביה"ס הגבוה לאדריכלות ולאמנות "בוזאר" (BEAUX ARTS). בשנים 1962–1964 עבד באוניברסיטת קיוטו ביפן כעוזר לפרופ' מסודה, ראש החוג לאדריכלות. ביפן גם למד גילוף מסורתי בעץ אצל הרב-אמן טומיקישירו טוקוריקי. עם חזרתו לפריס המשיך בלימודי אתנולוגיה וסביבה. ב-1967 החל בפרקטיקה מקצועית ממשרדיו של ישראל בולג בג'נבה ובישראל, והוזמן לתכנן בניינים, רהיטים ועיצוב פנים. "הבית המשוגע" ברחוב הירקון בתל אביב הוא מהמפורסמים בבנייניו בארץ. במהלך השנים הציג תערוכות בנושאי ארכיטקטורה, פיסול, גילוף וחריטה בעץ בצרפת ובישראל. כיום הוא מתגורר ועובד בצרפת אך פעיל ויוצר גם בישראל. תחילת הבנייה הייתה ביוני 1982 (בדיוק ביום שבו פרצה מלחמת לבנון הראשונה), לאחר המתנה של שבע שנים לרישיון הבנייה, והסתיימה כעבור שלוש שנים.

עיצוב הבניין

על השראתו בעיצוב הבניין אומר גנייבה: "הבניין עומד כאילו על קו גבול דמיוני. החלק הפנימי של הגבול והחלק החיצוני אינם נראים אותו דבר. במקום שבו עומד הבניין עובר הקו המתווה את הגבול בין צד הים והצד העירוני, ולכן השתמשתי בשני סוגי חומרים שמבטאים זאת: את צד הים ביטאתי בחומרים טבעיים כמו סלע הכורכר, צדפים וחול, ואילו הצד העירוני, חזית הבניין הפונה לכיוון מזרח, בא לידי ביטוי בשימוש רב במתכת, בבטון, בעץ מגולף ובצמחייה טבעית. מעקה המרפסות בחזית הבניין עשוי בטכניקה מיוחדת של יציקת בטון על תבניות חול. הבטון עשוי משילוב סיבי זכוכית וחול. טכניקה זו מעניקה לבטון את הטקסטורה הייחודית שלו. השבכה נראית כאילו נחצבה מסלע כורכר". הצמחייה המעטרת חזית זו מדמה את הצומח העירוני, הן בסוגי הצמחים והן באופן גידולו במרפסות, בכלי אכסון ובחללים הנפתחים אל העיר.

הרעיון המרכזי בעיצוב פרטי הבניין מבוסס על תיאוריה מתמטית הנקראת "פרָקטלים". 'פרָקְטָל' היא צורה גיאומטרית שדומה לעצמה בכל רמת פירוט. קיימים סוגים שונים של פרקטלים. כמעט כל סוג מומחש בפרטים ארכיטקטוניים בבניין. הארכיטקט גנייבה קורא לזה "ציטוטים". את ההשראה לפרקטלים שואב גנייבה ממש מכאן, מרכס הכורכר המקביל לרצועת החוף המשתרעת ממש מול הבניין. את ה"ציטוט" הארכיטקטוני הוא ממקם בחזית הבניין – סלע הכורכר שהתבלָה וחוּרר עם השנים, בשבכות החיצוניות, בשבכת בטון בחדר מדרגות, במעקה המחורר בגב הבניין הפונה למערב ובעבודות המתכת מסביב לבניין המצטטות דימויים פרקטליים.

דגמים פרקטליים נשענו על אלמנטים פגאניים ועל דתות המזרח באלמנטים המשלבים מחזוריות. מחזורי הזמן בטבע, יום ולילה, מוות ולידה מחדש, גאוּת ושפל. אנו רואים מחזוריות במעקה המחורר ובתבליטי הבטון, ואלמנטים פגאניים ומיסטיים בתקרת קומת הכניסה. קיימת גם השפעה חזקה מסגנון ה"ארט-נובו" ובייחוד מהאמן הצרפתי הקטור גומארד (1867–1942), שעיצב את הכניסה למטרו בפאריס. סגנון זה בא לידי ביטוי בבניין בפרזול מעקה הברזל המסוגנן בכניסה לבניין ובשער, ומעקה בעורף הבניין הפונה מערבה, בעץ מגולף המעטר את המעלית מבחוץ ומבפנים, וממשיך במעקה חדר המדרגות, הזורם באופן חופשי ומשתנה בכל קומה.

גב הבניין:

חזיתו האחורית של הבניין פונה מערבה לרחוב אליעזר פרי, כשרק גן שפיגל מפריד בינו לבין הים. בחזית זאת קשה להתעלם מסגנון נוסף שאיתו 'מתכתב' גנייבה בבניין זה, סגנון עיצובי הידוע כ"סגנון גאודי", ובעיקר עם בית קאזה מילה בברצלונה. אנטוני גאודי (1852–1926) היה אדריכל קטלוני שהתפרסם בזכות סגנונו העיצובי-פיסולי הייחודי המסווג כחלק מסגנון ה"מודרניסטה" השייך לתנועת הארט-נובו, אולם סגנונו הייחודי נקרא על שמו. גנייבה, שראה את הבניין כמתווה את הגבול בין הים לבין היבשה, עיצב את הצד המערבי בהשראת הגלים ויצר צורות המזכירות זרימת מים ומפרשים.

חזית הבניין:

החזית המזרחית הפונה לרחוב הירקון מתווה את צד היבשה בצבעים, במוטיבים ובחומרים. את הציור המרכזי שעל חזית הבניין, כמו גם כל ציורי הקיר בחדר המדרגות ובדירתה שבבניין, ציירה האמנית שלומית בולג (רעייתו של יזם הבניין). בולג למדה עיצוב טקסטיל בשנקר. כיום היא עוסקת בתחומי יצירה שונים כמו ציור, קרמיקה, עיצוב תכשיטים, בגדים ועוד. על המוטיבים המאפיינים את חזית הבניין אומר ליאון גֵנֵייבֶה: "חזית הבניין היא כמו שטיח פרסי הפרוש בבוסתן המדמה את גן העדן בין עצי פרי ועצי נוי האופייניים לארץ ישראל. אנו רואים את עץ הזית, הברוש ופיקוסים שונים". על ה"שטיח" מצוירות "תמונות" מגן עדן. בקצה העליון מעופף מלאך, משם מפכה מעין המתפתל בצמחייה המתפרצת לאורכו, ועל "גדתו" חיות שונות.

המבט מתוך הבניין "החוצה":

לאורך החזית המזרחית, משני צדי הציור המרכזי, עוברים שני פתחים אנכיים. המראה הנשקף מהם ייחודי ומקורי. בין הקומות 'צפים' צמחים שמצפים למצוא על הקרקע בשדרות העיר ובגניה, כמו עצי זית או שיחי פיקוס. שורשיהם נעוצים היטב במיכלים נסתרים לאורך הקומות, ואילו הצמחים עצמם פורצים החוצה מפתחים בצורות שונות, לרוב בצורות של עצים. בין ענפי השיחים נפרש עד האופק מראה העיר תל אביב. במראה זה מתמצה בעיניי ייחודו האמנותי של הבניין. זהו חיבור בין האורבני ובין הכפרי, בין אמונות ותרבויות זרות ובין שורשיות ארץ-ישראלית, ובעיקר – בכל קומה נמצאת חלקת גן העדן הקטנה של דייריו.

הגג:

קשה להתעלם מעיצוב גג הבניין. גג הבניין אינו חלק מהשטח הציבורי של הבניין אלא חלק מדירת הפנטהאוז שלו. בפינה הדרום-מערבית מעין גזיבו ואת מעקה הגג מקיפים "מפרשים" לבנים הנראים כאילו הם מתעופפים ברוח הנושבת מן הים.

עיצוב הגינה:

גינת הבית שוכנת בקומה שמתחת למפלס הרחוב וגם היא אינה חלק מהשטח הציבורי של הבניין אלא גינה פרטית השייכת לדירתה של משפחת בולג, המשתרעת לרוחב כל הבניין. מפלס הגינה נמצא מתחת למפלס הרחוב בצד המערבי של הבניין, וניתן להגיע אליה מתוך הדירה עצמה או במדרגות ממפלס הרחוב. את כל הפרטים בגינה הממשיכה את מוטיב הבוסתן הפרסי עיצבו יחד גנייבה ושלומית בולג. החלונות הגדולים מעוטרים בשיטת התזת חול, ואפשר למצוא שם מיכלי עציצים גדולים ומנורות ברזל. כדי להדגיש את מוטיב הבוסתן העתיק הותקנה רצפת פסיפס בגינה.

עיצוב פנים הבניין וחדר המדרגות:

כל החלל הפנימי של הבניין מעוצב ואחיד בכל קומותיו עד אחרון הפרטים: קירות מצוירים על ידי שלומית בולג בכל הקומות. שטיחים מקיר לקיר הנשמרים במצבם המצוין גם כיום, שלושים שנה אחרי שהונחו שם, עבודת גילוף בעץ של דלת הכניסה, תיבות הדואר, ספסל פנימי ומעקה חדר המדרגות.

דירת משפחת בולג:

עיצובו של גנייבה אינו נעצר באזור הציבורי של הבניין אלא חודר גם לחללים הפרטיים בכל הדירות בבניין. גולת הכותרת היא דירתה של משפחת בולג. כל פרט בחלל זה עוצב על-ידו. שולחן האוכל המרכזי, הכיסאות, המנורה הגדולה שמעליו, כל עבודות העץ הגבס והפרזול. ייחודה של הדירה אינו נעצר בעיצוביו של גנייבה. שלומית בולג מעניקה ממד אישי וייחודי לכל פינה בביתה. ציורי שמן פרי מכחולה מתנוססים על הארונות והקירות בדירה. אחת הפינות עוצרות הנשימה בדירה היא המטבח המצויר.

מעבר לכביש נמצא פסל-ספסל של שמואל גפנן, שהיה תלמידו של גנייבה ואף עבד איתו על הבניין. הספסל משמש המשך לבניין מבחינת סגנון ועיצוב ואף עשוי מאותם חומרים. יזם הבניין, ישראל בולג, הזמין את הספסל כדי שעוברים ושבים יוכלו לנוח ובו בזמן לצפות בנוחיות בבניין ואף לחוש את החומר. הספסל הוא תרומתו של בולג לעיר תל-אביב ולתושביה.

דיירי הבניין שומרים בקנאות על פרטיותם, והבניין סגור ומסוגר בפני אלה שאינם נמנים עם דייריו. אפשר להתרשם רק ממאפייניו החיצוניים. כדי להתרשם מכל פרטי הבניין החיצוניים ובעיקר הפנימיים אפשר להביט במצגת שלי הירקון 181, המוקדשת לכל פרט ופרט בו.

..

.