בית שניאור אינדיקטור מאת דני רכט

שלושת מייסדי שכונת אהל משה: אלבז, אשולין ועטיה היו ממוצא ספרדי (משפחותיהם עלו מארצות המגרב. והשם הפרטי של שלושתם היה משה) אך בשכונה האחרונה שהוקמה לפני אחוזת בית, התגוררו גם לא מעט תושבים ממוצא אשכנזי. את מגרש מספר 88 בשכונה רכש שניאור אינדיקטור ועליו בנה את ביתו. הבית בן שתי הקומות נבנה בסביבה של בתים בני קומה אחת אז. מיקומו של הבית לצד רחוב אהל משה שחיבר את השכונות העבריות הראשונות עם תל אביב (רחוב שבזי משנת 1927) הבטיח תנועה ערה של לקוחות.

קומת הקרקע עדיין משמשת לחנויות, בעוד שהקומה השניה שימשה את מגורי המשפחה. שניאור עלה לארץ מהעיירה בייאלצרקוב שבאוקראינה עם רעייתו מינה לבית פלדמן (1868-1950) ובתם הבכורה חיה (1902-1982) שנולדה עוד ברוסיה. בארץ נולדו הבנים יוסף (1904-1987) וזליג (1909-1975). על המגרש לצד הבית הוקם צריף שחזיתו פונה לרחוב שבזי. בדו"ח עירוני (18.10.1945) צויין כי הצריף בנוי מקרשים ואבני דבש. הוא מכיל 2 חדרים עם חדר שרותים". בור ספיגה שנחפר מאחורי הצריף שימש לפינוי השפכים עד לשנת 1951, אז חובר הבניין לצנרת הביוב העירוני.

בבית שברחוב שבזי 60 פינת רחוב יהודה החסיד 11, הפעיל שניאור מכבסה באחת החנויות והאחרות הושכרו לעסקים שונים. בשנת 1932 הפעיל במקום זאב קאוכמון בית אוכל ובהמשך אותה השנה הושכרה בבניין חנות לועד הקהילה העברית של יפו ותל-אביב לצורך הפעלת בית ניקור. לפי הלכות הכשרות, תחילת הכשרת הבשר נעשית בדרך של ניקור, וההמשך יתבצע במליחה או בצלייה. בהתכתבות עם העיריה (19.10.1932) הזכירו פרנסי ועד הקהילה שהעיריה איננה גובה מיסים עבור בתי ניקור ובתי שחיטה אותם מפעיל הועד וביקשו מהעיריה כי "הרשיון נתבקש על שם ראש המנקר של אותו בית הנקור הא' נפתלי הלוי". הנחיית הממונה לפקידים (24.10.1932) נרשמה בכתב יד בשולי הדף: "לנהוג כפי שהיה בעבר".

מתחילת שנות הארבעים מופיעים היורשים בתכתובת העוסקת בבית ובעסקים הפועלים בו: הבן הצעיר זליג ואחותו הבכורה חיה שהתחתנה עם דב פילברג מפתח-תקווה. לפי המסמכים בגנזך העיריה פעלו בשנות הארבעים עסקים שונים בקומת הקרקע: מספרה של אברהם רחמים. מתפרה של גרינברג וקליין ועוד. בשנת 1939 שכר יהודה זהבי, צורף בוגר בית הספר לאמנות בצלאל, את אחת החנויות (בגודל של 4.20 על 3.80 מטר). שמונה שנים אחר כך, בשנת 1947, החליט זהבי לעבור לעיסוק מכניס יותר והחל למכור בחנות פירות וירקות, למורת רוחם של בעלי הבית (שהתגוררו בקומה העליונה) ושכנים אחרים שהתלוננו כי מכירת ירקות "מגדילה את הלכלוך".

בשנים האחרונות שופץ הצריף וגם הבית הוותיק בו עדיין פועלות חנויות, ממתין לשיפוץ. המדרגות המקוריות המובילות לקומת המגורים ממוקמות בין הצריף לבית.

.

.