בית אולצ'יק (דירות כהן ופורדר) מאת דני רכט

בסוף שנת 1931 מכר זכריה קוצר את מגרש מספר 3 בשכונת כרמיה שהיה ברשותו לזאב ריבנבך. מדובר במגרש ששטחו 448 מ"ר. ריבנבך, מראשי בית החרושת לודז'יה, שילם תמורתו סך של 188 וחצי לירות ארץ-ישראליות. יותר משנתיים אחר כך, בחודש מרץ 1934, הגיש לעיריה האדריכל זאב רכטר (1898-1960) בשמו של ריבנבך בקשה לבניית בית בן קומה אחת בן שישה חדרים על המגרש שכתובתו אז היתה רחוב שבטי ישראל 15 (רחוב רופין כיום). משרדו של רכטר היה אז בבית ישמעאלוב ברחוב מונטיפיורי 32. בהיתר החדש שהתקבל בחודש יוני 1936 הותרו שינויים בקומה א' וביניית קומות ב', ג' ומרתף. או אז, מכר ריבנבך את המגרש עם התכניות ורשיון הבניה לקבלן בנימין אולצ'יק (1903-1980). אולצ'יק יליד פולין עלה לארץ בשנת 1925 ועבד בעיקר בבנייה. בשעות הפנאי שר אולצ'יק במקהלה של מרדכי גולינקין. הבית בשכונת כרמיה היה הראשון שבנה כקבלן, משנת 1936 ועד שפרש מעבודתו ב-1968 בנה אולצ'יק בעיר. ראשית במרכזה ובהמשך בנה בעיקר בצפון העיר. הבניין האחרון שיזם בעיר נבנה בשכונת בבלי.

במהלך הבנייה נדד משרדו של רכטר אל בית אנגל אותו תכנן וניצב בפינת שדרות רוטשילד ורחוב מזא"ה. בבית שבנה אולצ'יק נבנו שתי דירות מרווחות בכל קומה. דירה בת ארבעה חדרים עם מרפסת לרוחב כל חזית הבית. ודירה עורפית בת שלושה חדרים. באוגסט 1939 הגיש האדון אולצ'יק בקשה למשרדי הטאבו למכירת הבית לחברת בית רפאל בע"מ של ג'ורג' נאומן. ניהול הבית נמסר לידיו של הרמן ברגר שעסק בתיווך ובניהול בתים, בעיקר עבור בעלי בתים שלא התגוררו בארץ. הסביבה היתה מבוקשת בקרב יוצאי גרמניה, עולי העליה החמישית.

באחת מדירות בית אולצ'יק התגורר ד"ר ישעיהו (הרברט) פורדר (1901-1970). פורדר נולד בשנת 1901 בגרמניה. הוא למד באוניברסיטאות היידלברג, קניגסברג ופרייבורג והיה בעל תואר דוקטור למשפטים ולכלכלה. בשנת 1933 עלה ד"ר פורדר לארץ ישראל. כאן היה פעיל במוסדות יהודי גרמניה וכיהן כחבר הוועד הלאומי מטעם מפלגת עליה חדשה שייצגה את עולי מרכז אירופה. עם מיזוג המפלגה בגופים פוליטים נוספים מהמרכז המתון והקמת המפלגה הפרוגרסיבית, היה מראשי המפלגה החדשה וייצג אותה בכנסת הראשונה ובכנסת השלישית. פורדר היה המנהל הכללי של חברת רסקו וחבר הנהלת בנק לאומי לישראל.

בדירה אחרת בבית אולצ'יק התגוררה מאמצע שנות הארבעים שרלוטה (לוטה) כהן (1893-1983) האדריכלית הארץ-ישראלית הראשונה. היא נולדה ברובע שרלוטנבורג שבברלין למשפחה ציונית ולמדה ארכיטקטורה בבית הספר הטכני הגבוה שרלוטנבורג בברלין. כיום, כשבפקולטות לאדריכלות יש רוב נשי, חשוב לזכור כי בתחילת המאה הקודמת נחשבה האדריכלות כמקצוע גברי מובהק. לוטה כהן היתה האשה השלישית שלמדה אדריכלות באוניברסיטה בברלין בה למדה.

לוטה עלתה לארץ בשנת 1921 עם אחיותיה הלנה ורוזה. לקראת הגעתה, כתב לה האדריכל ריכרד קאופמן שכבר פעל בארץ: "עבודה רבה ונפלאה נכונה לנו (בעיקר) בתחום תכנון הערים. שפע של עבודה רבת היקף ובעלת חשיבות לכוחות הבנייה ממתינה לנו והיא תובעת את התמסרותנו המוחלטת, פיסית ונפשית". בשנים הראשונות עבדה האדריכלית הצעירה במשרדו של ריכרד קאופמן מתכנן הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף ומושב העובדים נהלל. בששת השנים בהם עבדו יחד עוצבו במידה רבה פניה של ההתיישבות. חוקרת האדריכלות ד"ר אינס זונדר שחקרה את פועלה של כהן מעידה: "לוטה לא הקימה משפחה ולא הביאה ילדים לעולם… היא היתה חלוצה והיתה לה משימה להגשים. היא הקדישה את חייה לעבודה ולארכיטקטורה. הציונות היתה בשבילה כמו דת והיא היתה הנזירה שלה".

בשנות השלושים פעל בבית בולדה שברחוב ביאליק משרד האדריכלות של לוטה כהן בשותפות עם המהנדס יוסף מהרר (1901-1983) יליד וינה. בהמשך, עבדה בשותפות עם האדריכל יהודה לביא (ארנסט לוינסון 1910-1998) יליד ברלין. משרדם המשותף פעל ברחוב בן-עמי 6. לוטה בנתה ברחבי הארץ, מבית הספר החקלאי לבנות בנהלל ובית הילדים בקיבוץ חפציבה, ריכוזי הייקים בכפר שמריהו ורמות השבים ועד בית אבות ליוצאי מרכז אירופה שתכננה בירושלים. עבודתה הראשונה בעיר היא ככל הנראה תכנון בית ד"ר זלוצ'יסטי ברחוב אידלסון 30 סמוך לכיכר ביאליק. עבודתה הגדולה ביותר בעיר היא שכונת רסקו בצפון העיר שנבנתה עבור חברת רסקו שבהנהלת השכן ד"ר פורדר. בין עבודותיה בתל-אביב:

בית ד"ר זלוצ'יסטי

בית ד"ר פינר ברחוב הירקון

פנסיון קטה דן

בית ויצ"ו בגבול מנשייה

בית שרה מירקין בסמטה אלמונית (שינויים והוספת קומה)

בית שטיין ברחוב הס

בית אוסקר ברחוב שפינוזה

בית שמעון בנין ברחוב אלנבי (בשותפות עם יוסף מהרר)

שכונת רסקו בצפון העיר (בשותפות עם יהודה לביא)

מעונות עובדי יהלומים א'

שיכון רסקו ברחוב גונן

..

.