בית מלאכה סקולקה לצורפות מאת דני רכט

משה אברהם סקולקה נולד בשנת 1880 בכפר סטאוויסקי בפולין. שם משפחתו יכול להעיד כי מוצא המשפחה מהעיירה סקולקה ליד ביאליסטוק. הוא למד את אמנות הצורפות בבית מלאכה נודע בווארשה ובהמשך הקים בה בית מלאכה. לצד עבודתו קבע סקולקה עיתים לתורה. הוא גם הצטרף לתנועת חובבי ציון בעיר והיה פעיל בה. בשנת 1904 נישא לשרה חנה לבית רמברג, בת דודו. יחד הם נסעו לברלין ולפראג שם השתלם סקולקה במלאכת הצורפות.

בשנת 1907 עלה לארץ עם משפחתו כשבכוונתם להשתקע בירושלים. אך במהלך מסעם באונייה סופר להם על המגפות והמחסור במים בעיר הקודש והם החליטו להתמקם ביפו "לעת עתה". הם התיישבו בנווה שלום. סקולקה ואחיו הקימו בית מלאכה לצורפות שבהמשך נדד לשכונת נווה צדק.

בעבודותיו התמחה סקולקה בתשמישי קדושה יהודים: גביעי יין לקידוש, מגשי כסף לחלות, בשמים להבדלה ועוד. כבר בשנותיו הראשונות בארץ יצא לסקולקה שם של צורף אמן מומחה. כך פנו אליו גם כאלה שאינם נזקקים לתשמישי קדושה יהודים ועבודותיו קישטו ארמונות מלכים ונסיכים, כמו גם מוזיאונים נחשבים באירופה ובמזרח התיכון. שמעו יצא ברחבי המזרח התיכון ושייחים עשירים כמו גם אנשי עסקים מוסלמים ונוצרים היו מבאי ביתו. סקולקה היה הראשון בארץ שיצר תכשיטי פיליגראן בזהב 14 קאראט. בין לקוחותיו היו בתי המלוכה האבסבורג (קיסרות אוסטריה-הונגריה) והוהנצולרן (קיסרות גרמניה).

לפואד מלך מצרים הוא עיצב תיבת כסף לסיגריות ועליה תמונה מנוף נהר הנילוס העשויה פסיפס אבנים. ב-9 באפריל 1910 נחנך מתחם אוגוסטה ויקטוריה על הר הצופים בירושלים, כשאת מפתח הכבוד לבית ההדור עיצב סקולקה מכסף. על יצירתו זו עבור בית המלוכה הגרמני הוא זכה באות הכבוד הקיסרי נשר הזהב. בתאריך 27 מאי 1910 דיווח עיתון מוריה לקוראיו: "אחינו האדון סקולקה צורף זהב בעירנו, קיבל אתמול אות-כבוד של זהב הנשר הגרמני, מאת הקיסר והקיסרית בעד המפתח של כסף שעשה להמכון הגרמני בירושלם, שנתחנך על ידי הנסיך איטל פרידריך". אות הכבוד עיטר מאז את פרסומיו של סקולקה.

אחד מלקוחותיו החשובים היה עבדללה אמיר עבר הירדן (לימים מלך ירדן). בשנת 1912, עם הגידול בהיקף העבודה פנה סקולקה לקבלן שמואל וילסון על מנת שזה יבנה עבורו בית מלאכה לצורפות חפצי אמנות ותשמישי קדושה מודרני על מגרש שרכש לצד דרך סלמה בסמוך לחצר בתי ורשא. בבית המלאכה החדש והמודרני שהחל לפעול בשנת 1913 הועסקו 12 עובדים. בינהם הבן מתתיהו.

סקולקה עבר עם משפחותו לגור בסמוך. פנינה ברלינסקי (1903-1997), הבת הרביעית לסדר הבנות במשפחת ר' שאול-יצחק וריבה פניגשטיין, שנולדה ביפו וגדלה בבתי ורשא, סיפרה בזכרונותיה כי בצמוד לחצר וורשה פעל בית חרושת לעשיית ברזל אמריקאית-פלשתינאית. היה זה גלגול נוסף של בית חרושת שטיין שפעל קודם ברחוב נווה שלום בגבול שכונות אל-מאחאטה ואירשיד. בבית קטן בחצר בית החרושת התגוררה משפחת הצורף סקולקה שבנותיו רחל ויהודית היו חברות של פנינה פניגשטיין (לימים ברלינסקי). לצד עבודתו כצורף אומן עסק סקולקה בענייני ציבור. הוא היה פעיל בתנועת המזרחי, מיוזמי החינוך הדתי, פעל למען בית הספר תחכמוני. היה ממייסדי שכונת בית וגן (ממנה התפתחה לימים העיר בת-ים) מדרום ליפו. מראשוני לשכת המסחר ביפו, ממייסדי התאחדות בעלי התעשיה ואחר כך גם ממייסדי איגוד יצרני היהלומים (ממנו התפתחה בהמשך בורסת היהלומים).

במהלך מלחמת העולם הראשונה גלה סקולקה במצרים. אחת העבודות המעניינות שיצר עם חזרתו לפעילות בתום המלחמה היתה מפת תל אביב עשויה זהב, בגוונים שונים. בית המלאכה של סקולקה בדרך סלמה היה פעיל עד מאורעות הדמים בשנת 1929. כשהסביבה הפכה למסוכנת עבר סקולקה לתל-אביב ושלוש שנים אחר כך החליט שהגיע הזמן להתיישב בירושלים (כפי שתיכנן 25 שנה קודם) ולהפוך את בנו מתתיהו לשותף בעסק. מבנה בית המלאכה לשעבר שימש בשנות השלושים כבית יציקה.

המעבר לירושלים חיזק את קשריו עם מלכי ערב. ובמיוחד עם בית המלוכה ההאשמי. לקראת טקס הכתרת ג'ורג' השישי כמלך האימפריה הבריטית ביקש האמיר מהצורף להכין עבורו מתנה למלך: פגיון מקושט זהב ופלטינה ומשובץ יהלומים ואיזמרגדים. בשנת 1942 יצר הצורף עבור האמיר ההאשמי טס גדול בקוטר של מטר שיועד להגשת כבש שלם בארוחות מלכותיות. הטס שקושט בפרחים, דמויות ובפסוקים מהקוראן נמסר כמתנה עבור אבן סעוד (1880-1953) מייסדה של ממלכת ערב הסעודית ומלכה הראשון. גם גביע הזהב אותו העניק האמיר עבדאללה במתנה לשאח הפרסי הוא מעשה ידיו. משה אברהם סקולקה נפטר בחג הפסח תשי"ב 1952 ונקבר בירושלים.

.

.