בית לייב כץ מאת דני רכט

בשנת 1925 עלה לארץ לייב כץ עם משפחתו שמנתה שש נפשות. הם התגוררו בצפיפות קשה בצריף אשר שכרו בשכונת נווה שאנן. כץ, בן 54 כשעלה לארץ, היה פועל פשוט ללא מקום עבודה קבוע שנדד בין עבודות מזדמנות. לעזור בפרנסת המשפחה התגייסו שני בניו הגדולים. שנה אחר כך, כשהמשפחה הצליחה לחסוך סכום כסף לא גדול, רכש כץ מגרש קטן מאדון שמעון אלסטר. הכתובת אז היתה: מגרש מספר 30 באדמת ברסקי. הכתובת כיום היא רחוב הירקון 158. המיקום היה בעייתי: סמוך לשכונת מחלול ובצמוד לבית חרושת לבקוביץ לעיבוד עורות שנוסד בשנת 1924 וצחנה עלתה ממנו.

עם השלמת הרכישה פנה כץ לעיריה בבקשה לאשר לו הקמת צריף עץ קטן על המגרש. הבקשה אושרה ותמורת הרשיון הוא שילשל לקופת העיריה חמישים גרוש מצרי (הלירה המצרית היתה אז המטבע הרשמי בארץ). החיים בצריף הפרוץ לרוחות הים ולצחנת מפעל הבורסקאות של האדון לבקוביץ' היו קשים. בשנת 1928, כשמצבם השתפר מעט, נבנה במקום הצריף בית בן קומה אחת ובו שלושה חדרים, מטבח, מקלחת ובית כיסא. בסכום הבא שנחסך רכש כץ סוס עבודה ועגלת משא. כץ, הבלאגולה, עסק בהעברת משאות ותכולת דירות. עבור הסוס נבנתה בעומק המגרש מאחורי בית המשפחה, אורווה קטנה עשוייה עץ. בחודש ינואר 1934 כתב העגלון למחלקה הטכנית בעיריה: "לפני מספר ימים קיבלתי פתאום הודעה ממחלקת הבריאות של הממשלה שעלי במשך זמן קצר לבנות בניין מבלוקים במקום האורווה מעץ הקיימת. אחרת יהרסו לי את האורווה הקיימת ועוד יהיה עלי לשלם קנס לממשלה עבור עבירה על חוקי הבריאות". בבקשתו לרשיון בנייה לאורווה חדשה ציין כץ כי "בלעדיה לא אוכל להמשיך בעבודתי כעגלון, ובאופן כזה תקופח פרנסתי ופרנסת בני ביתי הרבים". הבקשה אושרה. את האורווה הבנויה מלבני סיליקט תכננו עבור כץ המהנדסים חיים סימה ואלעזר גליק.

בית כץ נותר במקומו גם כשנהרסו בית החרושת למשי דלפינר, בית החרושת לבקוביץ לעיבוד עורות וצריפי שכונת מחלול. בשנות השישים נחנך בצמוד אליו בית מלון בזל. ובשנות השבעים נהרס הבית ומגרשו צורף לשטח המלון.

..

.