בית יחיא כהן מאת פרופ' רם גופנא

תולדות הבית מס. 42 ברחוב בן-יהודה, העומד עד היום, מציינים תופעה חריגה במארג החברתי של שכונת תל-נורדוי הזעיר-בורגנית בשנות העשרים והשלושים למאה שעברה. משפחת יחיא כהן הייתה משפחה תימנית ראשונה ויחידה שרכשה מגרש ברחוב בן-יהודה בראשית שנות העשרים, בנתה בית ופתחה חנות בשנת 1931. יש לציין שמשפחות מקרב יוצאי תימן וביניהן משפחת מאיר כהן, אביו של יחיא, התיישבו באותה עת במערב רחוב פינסקר (ליד בית הקברות) שבשכונת הפועלים נורדיה, המשיקה ממזרח לשכונת תל-נורדוי.

יחיא בן מאיר כהן (1987-1892) נולד בצנעא בירת תימן. עלה לארץ-ישראל בשנת 1914, התגורר באחת משכונות התימנים ביפו ועבד בחנות של משפחת שלוש. בשנת 1917 הוגלה בידי הטורקים יחד עם יהודי יפו ותל-אביב, הגיע לטבריה וחזר עם תום המלחמה ליפו. נשא לאישה את שרה לבית נדב (1948-1901) שילדה חמש בנות ושני בנים: שולמית (נולדה 1918), תקוה (נולדה 1921), עמנואל (נולד 1923), משה (נולד 1925), רות (נולדה 1927), דליה (נולדה 1929) ) ועמליה (נולדה 1934). על פי תיאורי בנו משה היה אביו אדם קשה ומפונק אם לא הגישו לו את ארוחתו במועד היה מסוגל לבחור בצום. לימים היו ילדי שכונת תל-נורדוי נוהגים לחקות דו-שיח שהיה מתנהל מדי פעם בין יחיא לאשתו שרה, בעת ששני הבנים היו "עולים לה על העצבים". שרה: "יחיא קח את הילדים שלך". ויחיא היה פותח את חלון ביתו ופונה בגערה נואשת אל שני בניו: "עמנואל, משה, מה אתם רוצים מהחיים שלי..." שתיים מבנות יחיא נישאו "לאשכנזים". בשנת 1939 נסעו בנות יחיא שולמית ותקוה לתערוכה העולמית בניו-יורק, שם נישאה שולמית לחזן בשם לוינסון ונשתקעה שם בעוד שאחותה תקוה נתקעה בעיר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחזרה לארץ-ישראל רק עם תום המלחמה. תקוה נישאה בשנת 1947 לזמר פרדי דורה (2006-1922), שנמנה בשעתו עם כוכבי הבידור בארץ. בנו משה היה בצעירותו אופנוען מצטיין. הוא רוכב עדיין על אופנוע (בן 88!). תחביבו עד היום תיקון והרכבת אופנועים.

הבית

יחיא כהן עבד במשביר ובחלוקת חלב "תנובה". בראשית שנות העשרים רכש את המגרש מס. 67 בשכונת תל-נורדוי (לימים בית מס. 42 ברחוב בן-יהודה) ובנה בית בן שני חדרים בחלק האחורי של המגרש (יסודותיו נשתמרו עד היום בחצר הבניין הקיים). יחיא המשיך לחלק חלב ובאוגוסט שנת 1930 קיבל רשיון מן העיריה (בחתימת ראש העיריה מאיר דיזנגוף) : " לבניין שלוש חנויות וב"כ (שירותים ר.ג.)". את המבנה תכנן יעקב פינקרפלד (1897-1956), אדריכל, ארכיאולוג וחוקר בתי כנסת ובתי עלמין, שעקר אז מירושלים והחל לעבוד כאדריכל עצמאי בתל אביב (בין היתר תכנן את בית חנה שבמתחם משק הפועלות צפון).

בשנת 1935 הוא תיכנן את הבניין של יחיא מחדש בסגנון הבינלאומי ומעל לחנויות נבנו שתי קומות של דירות מגורים. לאחר זמן מה נהרס המבנה הישן החד-קומתי ומשפחת כהן עברה לגור בבניין החדש. הקשרים בין יחיא כהן והאדריכל יעקב פינקרפלד נמשכו ובשנת 1946 נתבקש האדריכל לתכנן קומה רביעית לבניין. עברו עשר שנים ופינקרפלד נרצח ברמת-רחל (סוכות תשט"ז 1956) בהתקפה של חיילי הלגיון הירדני על באי כנס החברה לחקירת א"י.

לתכנון תוספות חדשות לבניין שכר יחיא כהן את האדריכל יעקב שלגי (1918-1989), אדריכל מוערך, חבר באצ"ל ובלח"י ("האדריכל התימני הראשון"), שהחל משנת 1958 המשיך לתכנן מדי פעם תוספות שונות לבניין, עד לפטירתו של יחיא כהן. לאחר שנפטר נמכרו הדירות בבניין לדיירים ולאחרים והבית קיבל מעמד של "בית משותף".

חנות תנובה

בשנת 1931, לאחר שנסתיימה בניית שלוש החנויות, הגיש יחיא כהן בקשה לעיריה "לפתיחת חנות למכירת תוצרת חלב" שמוקמה בחנות הצפונית (היום שוכנת שם חנות של החברה הישראלית למטבעות ומדליות בע"מ). החנות סומנה בידי חברת תנובה כ"תנובה ו' " במסגרת רשת החנויות של החברה בתל-אביב, שבהן נמכרו חלב ומוצריו מתוצרת "תנובה". החנות של יחיא נוהלה בידי רעייתו שרה, אישה בחלוק לבן ומסבירת פנים, שהייתה אהודה על באי החנות. חנויות "תנובה" הפכו ברבות השנים למסעדות קלות ונחשבו ל"מוסד" תל-אביבי בפני עצמו. באותם ימים התקיימה כבר ברחוב בן-יהודה 39 קרן רחוב בוגרשוב 8 , מול ביתו של יחיא, " מחלבה קפלן - מסעדה צמחונית " שהגישה ומכרה אף היא מוצרי חלב, שלא היו מתוצרת "תנובה". אלו יוצרו במחלבה של צביה קפלן, שפעלה במרתף הבניין. המסעדה והמחלבה הוקמו כבר באמצע שנות העשרים. בשל חנות ה"תנובה" שהחזיקה הייתה משפחת יחיא כהן מעורה בהווי של שכונת תל-נורדוי ובעיקר ברחוב בן-יהודה, שהפך בשנות השלושים ל"רחוב בן-יהודה שטראסה". לאחר פטירתה של שרה יחיא בשנת 1948, חכרה את החנות אישה אלמנה שנקראה בפי כל יוטקה (יהודית), שהמשיכה להחזיק בה עד סוף שנות החמישים. בתה אילנה (בעלת תואר ראשון בארכיאולוגיה ולימים מומחית לשיטת הרפוי אלכסנדר) נישאה למשה מחובר, ממייסדי תנועת מצפן והיגרה עמו ללונדון.

תודות למשה בן יחיא כהן, לעמליה עמיר (כהן), למיכל גולן (אל-חנני) ולקובי לידרמן

.