בית גולדווסר (דירת יואל אנגל) מאת דני רכט

בשנת 1921 רכשה חברת הקרקעות גאולה ממשפחת זריפה שטח חולי בן כשלושים דונם - הרחבה לאדמת שכונת מאה שערים שנרכשה שמונה שנים קודם, עוד בטרם פרצה המלחמה העולמית הראשונה. השטח שרובו נמצא כיום בין רחובות גאולה והרב קוק ומיעוטו נמצא דרומית לרחוב הרב קוק (בסמוך לגבול שכונת כרם קרטון) חולק למגרשים שנמכרו לרוכשים. את מגרש מס' 39 קנה משה דוד גולדווסר (1868-1926). כתובת המגרש היתה רחוב הים 35 ובהמשך נקרא הרחוב על שמו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935), מי שהיה רבה של יפו והמושבות, ובהמשך עבר לירושלים, שם הקים את הרבנות הראשית וכיהן כרב אשכנזי ראשי ראשון.

גולדווסר יליד פולין, עלה לארץ בשנת 1924 בגיל מבוגר. על המגרש שרכש בנה גולדווסר בשנת 1925 בית בן שתי קומות בתכנון האדריכל יוסף טישלר. חדר המדרגות הנמצא בדופן המזרחית של הבית מוביל לשש דירות (3 דירות בקומת הקרקע ו-3 דירות בקומה א'). הוא הלך לעולמו שנתיים אחר כך ונקבר בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. באחת מדירות הבית התגורר בימיו האחרונים יואל אנגל (1868-1927) חלוץ המוסיקה היהודית החדשה, שנולד באותה השנה כמו בעל הבית גולדווסר, הלך לעולמו שנה אחריו וקבור גם הוא בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. לצד הבית בנה היזם במקביל גם את בית צבי גולדווסר עבור בנו.

בחודש פברואר 1957, במלאות שלושים שנה לפטירתו של אנגל, הציבה העיריה שלט לזכרו על קיר בית גולדווסר. אנגל נולד בברדיאנסק שבחצי האי קרים (ולכן כונה "קרימצ'אק"), למד מוסיקה בעיר חרקוב, שם גם נפגש עם המלחין פיוטר צ'ייקובסקי (1840-1893) ובהמשך השתלם במוסקווה אצל גדולי הקומפוזיטורים הרוסים.אנגל נחשב חלוץ בתחום המוסיקה היהודית החדשה. כבר בשנת 1900 הרצה במוסקווה על הפולקלור המוסיקלי היהודית ובשנת 1909 יצא ספר שלו שקיבץ שירים יהודים עממיים. אנגל היה הראשון שעיבד שירים יהודים לשירה בליווי תזמורתי ובשנת 1922 היה הראשון שכתב מוסיקה למחזה עברי מקורי - הדיבוק של אנסקי שהועלה בתיאטרון הבימה במוסקווה. בעיר סנט פטרסבורג ערב המהפכה הבולשביקית, פעלה קבוצת אמנים יהודים בתחום הספרות, השירה והמוסיקה. חברי הקבוצה דיברו בינהם עברית ופעלו לתחיית השפה והתרבות העברית. אנגל היה אחד מהם.

בשנת 1924, לאחר עלייתו לארץ, התגוררו אנגל ורעייתו טוניה ברחוב גאולה. הוא כתב מוסיקה לערב המערכונים נשפי פרץ ולמחזה דייגים (שניהם בהפקת תיאטרון אהל) וכתב על מוסיקה בעיתון הארץ. לפרנסתו לימד אנגל מוסיקה בקונסרבטוריון שולמית ובסמינר למורות ע"ש לוינסקי. על כך נכתב בעיתון דבר (8.12.1930): "יואל אנגל חי ביננו. לנו הקדיש את כוחותיו. המוסיקה העברית היתה עיקר מעייניו. ואנו, בארץ, ידענו אותו כקומפוזיטור צעיר, מחפש תיקון למוסיקה העברית הצמאה לקרקע… עם בואו הנה הכיר, שאין כאן מקום לגדולות, שעדיין לא הוכשר הדור למפעלים כבירים. במבט המבקר שלו ראה שאנו עומדים בהתחלת 'הבניין המוסיקלי של ארצנו' ויחליט להיות מורה".

במכתב שמוען אל המורה לפיתוח קול רחל רוזנשטיין, ידידתו מחבורת סנט פטרסבורג (היא "אילאיל", מושא תשוקתו של המשורר שאול טשרניחובסקי) תיאר אנגל את קשייו בחורף התל-אביבי: "יומיים נמשך הגשם והכל רטוב. ריח של סיד רטוב, אוויר טחוב. מאוד לא נוח ופסנתר אין. אני מתאר לעצמי שמהלך המחשבות שלכם הוא זה: הוא כאן, הרי שלא יצא מכאן. בואו ונעמיס עליו ככל האפשר. ומעמיסים. ואיש אינו דואג לכך שאוכל לצאת מביצה זו. ואולי הצדק איתם. כל אחד מחוייב לעזור לעצמו בצר לו. אבל אותי פינקו במוסקווה ובברלין. שם התייחסו אלי בכבוד והתעניינו במהלך עבודתי, מפני שהכירו אותה או שמעו עליה מפי אנשים בקיאים בדבר. בא"י אין הדבר כך. חולקים לי כבוד לא מפני שיודעים את עבודתי או ששמעו עליה ממקורות ראשוניים, כי אם רק מתוך אמון יתר ומתוך נימוקים לאומיים. אבל נדמה לי שכאן איש אינו יודע מה כתב אנגל עד כה או מה הוא כותב עכשיו כאן. ואם כהוספה לכל אלה חודר הגשם לבית, מנורת הנפט אינה מאירה דיה, וגם פסנתר אין - כי אז רע מאוד… רציתי להשמיע בקונצרט שלי את הסואיטה הדיבוק, אבל כנראה לא אצליח בכך. אין קלארניטן, שיוכל להתגבר על התפקיד, וגם צ'לן איננו…". יואל אנגל ואשתו טוניה עברו מרחוב גאולה לדירה בבית גולדווסר שברחוב הים הסמוך, אך גם בה לא היו מחוסנים מרוחות הים העזות וסבלו מהעדר אמצעים לחימום הדירה בה הלך לעולמו בגיל 59. אנגל הונצח ברחוב קטן בשכונת לב תל אביב, שהפך בשנות השמונים למדרחוב.

.

.