נורדיה מאת דני רכט

ראשיתה של השכונה בקרקע שנרכשה על ידי הקרן הקיימת ונועדה להקמת עיר גנים שתקרא על שמו של המנהיג הציוני מכס נורדאו. מדובר היה בחלקה גדולה יחסית (128 דונם של אדמה חולית ופרדס קטן בסמוך) שנרכשו מתושב יפו עלי סולימן זאריפה המשתרעת כיום לאורך רחוב בוגרשוב וסמטאותיו, מרחוב סירקין ועד רחוב המלך ג'ורג'. רעיון עיר הגנים היה פופולרי ביותר באירופה של תחילת המאה העשרים, אבל כמו במקומות אחרים בעיר, גם כאן התוצאה היתה אחרת מהמתוכנן. עוד בטרם הסתיים תכנון הפרבר הירוק פרצו פרעות תרפ"א בעקבותיהן עזבה את יפו קבוצה גדולה של אנשים אשר התיישבו באוהלים וצריפים על השטח המיועד לעיר הגנים. חלק מאנשי הקבוצה אשר נתכנתה "מחוסרי הדירות" הקימו את שכונת נווה שאנן וחלק אחר שכנע את הקרן הקיימת שתאפשר להם לבנות את בתיהם במקום, תוך הסכמה ששם השכונה החדשה ינציח את נורדאו ופועלו. כך הפכה נורדיה לשכונה הראשונה בעיר שנבנתתה על אדמת הקק"ל.

השכונה נבנתה על ידי חברת בניין בתים למחוסרי דירות ביפו-ת"א שהוקמה בהון עצמי של לירה אחת לכל משתכן. החברה בהנהגת ד"ר חיים בוגרשוב שכרה את שירותי האדריכל טבצ'ניק שיתכנן את השכונה כולה, יפקח על בניית הרחוב הראשי, בניית הבתים ועל סידורי המים. טבצ'ניק הציע למשתכנים לבחור מתוך חמישה דגמים של בתים ותוך שנתיים התחלפו כמעט כל הצריפים והאוהלים בבתי אבן קטנים שהונצחו במצלמתו של אברהם סוסקין. מאחר ובסופו של דבר היה המקום לשכונת עובדים מעוטי אמצעים, תכנן טבצ'ניק את המגרש המאורך באופן שיאפשר את ניצולו המקסימלי. כך נבנה הרחוב הראשי (רחוב בוגרשוב) לא בזווית ישרה אל הים, דבר שיכול היה לאפשר זרימת רוחות טובה יותר. בנוסף, החלק המזרחי של השכונה, בקרבת רחוב הכרמל אז (רחוב המלך ג'ורג' אחר כך) בה הוקם מכון המים נורדיה הוא מהאזורים הכי נמוכים במרכז העיר. דבר שגרם להיקוות מים ולהצפות בתי השכונה.

במרכז נורדיה במפגש הרחובות בוגרשוב ובצלאל (כיום רחוב טשרניחובסקי) נבנה מעגל תנועה שנקרא מאוחר יותר כיכר השוטר והתבטל בשנות השמונים. סמוך לכיכר היה בית משפחת חינאווי. לידו, הונחה בפברואר 1928 אבן הפינה לבית הכנסת הכללי לנורדיה הפעיל גם כיום. עוד פעל בשכונה תלמוד התורה בית יעקב (רחוב המליץ 3) מיסודו של הרב אברהם מרדכי גולדין (1871-1938) שכיהן כרב לשכונות נורדיה ומרכז בעלי מלאכה. מרבית הפצצות שהוטלו על ידי מטוסי חיל האוויר האיטלקי בספטמבר 1940 נפלו בנורדיה ושכונת צריפי נורדיה הצמודה אליה ויצרו הרס רב. אנדרטה לזכר הרוגי ההפצצה האיטלקית נבנתה בשנות התשעים בקצה רחוב בוגרשוב סמוך לבנין קולנוע מקסים לשעבר (האוזן השלישית כיום).

בשלהי המנדט (1947-1948) אסר השלטון הבריטי על קיומה של אגודת הספורט בית"ר ושמה הוחלף לנורדיה. וכך התאפשרה המשך פעילות מחלקות הכדורגל והאגרוף של האגודה למרות האיסור. הקרקע עליה נבנתה השכונה היתה חכורה וקק"ל דרשה תשלום על העברת קרקעות ולא איפשרה לאחד או לפצל מגרשים, מה שהניא יזמים וקבלנים מלבנות בשכונה וכך, בעוד שכונות סביב לה נבנו מחדש בשנות השלושים והארבעים בסגנון הבניה הבינלאומי, נותרה נורדיה מאחור. וגם כיום ניתן עדיין לראות כמה מבתי השכונה הראשונים. נורדיה "מככבת" בזכרון דברים ובסוף דבר, ספריו של יעקב שבתאי, אשר גדל בסמוך (מעונות עובדים הו"ד) והתגורר בקצה השכונה (רחוב לוריא 1) בסמוך לבית החרושת סיליקט (שיהפוך לימים לבית כלל). גם המשורר חיים גורי מתרפק בכתביו על ילדותו בשכונה. בשונה משכנתה במערב, תל נורדאו הזעיר בורגנית, היתה נורדיה שכונת עובדים אמיתית. עשר שנים ויותר לפני שהצפון הישן של העיר נתמלא בשכונות פועלים ומעונות עובדים.

.