בית בנדרלי (דירת ארם)  מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

אחד ממגרשי שכונת מאה שערים היה שייך לאדון זלמן גרשון. בסוף שנות העשרים הוא מכר אותו לבני הזוג טובה ויצחק בנדרלי שהתגוררו אז בשכירות בשכונת נווה צדק. הזוג שכר את שירותי האדריכל יהודה סטמפלר. שבנה עבורם בית בן שלוש קומות אשר חזיתו עוצבה בסגנון אר-דקו. מאז איכלוס הבית ב-1931 ועד היום (2023) לא נעשו בו שינויים מהותיים והוא עומד בעליבותו וממתין להליך שימור ושיפוץ שיחזיר לו את יופיו. בין דיירי הבית בשנות השלושים היה משה קזרנובסקי אשר עיברת את שמו לארם (Erem). קזרנובסקי-ארם (1896-1978), עיתונאי עיתון דבר וחבר תנועת פועלי ציון שמאל, היה באמצע שנות העשרים חבר מועצת עיריית תל-אביב. לאחר קום המדינה כיהן כחבר כנסת מטעם מפ"ם בשנים 1949-1959 ובשנים 1965-1969. שנה לפני פטירתו נבחר ארם כיקיר העיר  תל-אביב.

משה ארם באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו בעריכת דוד תדהר: 

משה ארם (קזרנובסקי) נולד בליאדי (פלך מוהילב, רוסיה, בראש חודש תמוז תרנ"ו (7.7.1896), לאביו שאול (מחבריו של ראובן בריינין, משכיל ולמדן, מחובבי ציון הראשונים, אביו שמעון היה מראשי חסידי חב"ד מקורב לבית שניאור זלמן שניאורסון. זקן המשפחה יהודה לייב היה מראשי המתנגדים) ולאמו בלומה בת פישל בסין. אביו סרב למסור אותו לחדר מתוך הנחה שאצלו ואצל אביו שמעון ילמד הנער יותר מאשר בחדר. אכן למד תורה ותלמוד מפי אביו וחסידות מפי סבו. רק למשך שנתיים הותר לו ללמוד בחדר מתוקן. בשנת 1912 נכנס לגימנסיה היהודית בהומל בהנהלת רטנר וסיים אותה בשנת 1916. בסוף 1916 נתקבל במכון הפסיכונירולוגי בפטרוגרד. משם עבר ב-1918 למחלקת המשפטים באוניברסיטה במוסקבה.

בשנת 1917 נשא לאשה את רבקה בת הרב רגנס ברג רבה של זמברוב (פלך לומז'ה). מימי מהפכות פברואר ואוקטובר 1917 שקע בעבודה מפלגתית כחבר מפלגת פועלי ציון. בצריצין (כיום סטלינגרד) נבחר כציר לועידת המפלגה בקיוב. היה חבר הועד המרכזי שלה במוסקבה. נשלח לפעולה בלתי-חוקית לפולין ולליטא. לאחר כיבוש ביאליסטוק ע"י הצבא האדום (1919) נתמנה מטעם הסובייטים כמנהל מחלקת העבודה. לאחר נסיגת הצבא האדום עבר לקובנו (ליטא), היה מנהל בית הספר התיכוני שם, חבר מרכז "הקולטור ליגה" וחבר מרכז המפלגה. ב-1921 היה מועמד לבחירות הפרלמנט, נאסר על-ידי שלטונות ליטא וגורש לגרמניה. בשנים 1922-1923 עבד בצירות הסובייטית בברלין. 

בשנת 1924 עלה לארץ. התחיל בעבודה בכבישים ובבנין בתל-אביב. מאותה שנה (עד 1935) חבר מועצת פועלי יפו ותל-אביב מטעם פועלי ציון שמאל. בשנת 1926 נבחר לחבר מועצת עירית תל-אביב.  בשנת 1931 היה ציר ומרצה בקונגרס הראשון של א"י העובדת בברלין (1931) ונבחר לחבר הועד של א"י העובדת בברלין. מטעם התנועה נשלח לארצות הברית (1935-1937). בשנת 1937 הוזמן על ידי הממשלה הריפובליקאית הספרדית בראשותו של קבלרו לבקר בספרד. היה בברצלונה, ולנסיה, מדריד וגם בחזית, בימי מלחמת האזרחים. 

השתתף כציר בקונגרסים הציונים כ"א (1939) וכ"ב (1946) ונבחר כחבר הועד הפועל הציוני. חבר המחלקה האירגונית של הסוכנות. בשנת 1947 היה ציר מטעם פוע"צ שמאל בכינוס הציוני של ארצות אירופה בקרלסבד. בשנת 1949 היה במסע בגרמניה, צרפת, שוייץ. משנת 1940 הוא חבר הועד הפועל של ההסתדרות. ניהל את מחלקת הגיוס ואח"כ את מחלקת החיילים המשוחררים של הסתדרות העובדים. חבר ההגנה. כל השנים חבר במועצות של ההסתדרות. חבר אספת הנבחרים האחרונה. עם הקמת הממשלה הזמנית הוזמן על ידי שר המיעוטים בכור שיטריט לנהל את המחלקה לטיפוח יחסים יהודיים-ערביים ולשיקום הישוב הערבי. 

לאחר שנבחר כחבר הכנסת הראשונה מטעם מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת) עזב את עבודתו במשרד המיעוטים. חבר ועדת הכנסת, חבר המזכירות והועדה הפוליטית של מפ"מ, חבר משרד הברית העולמית של פועלי-ציון, השומר הצעיר ואחדות העבודה.  פרסם מאמרים ב"דבר", "משמר", "ארבעטער צייטונג" (ורשה), "ארבעטער ווארט" (ליטה), "אונזער ווארט" (ארגנטינה), "אונזער וועג" (ארה"ב), "ארבעטער ווארט" (צרפת), "ניי-וועלט" (ארץ ישראל). פרסם ספרים וחוברות: "פראנט קעגן פראנט" (1931), "לבעיית השאלה הערבית" (הוצאת "הלוחם לשיתוף יהודי ערבי", 1935), "הציונות במבחן הבינלאומי" (המקור ביידיש, תורגם לעברית, צרפתית, ספרדית ואנגלית, 1947), "די בלוטיקע געשענישען אין ארץ ישראל" (1929). צאצאיו: שמעון (חייל בבריגדה, ספן בצה"ל, עובד במשרד הבטחון), מינה (היתה בפלמ"ח בחטיבת הנגב, כעת בקיבוץ גבר-עם).

.

.