בית הספר לאחיות מאת עידו ששון

הספר 'פרקים בהתפתחות שרותי הבריאות העירוניים' (בהוצאת עיריית תל-אביב-יפו, 1956) תיאר את בעיית האחיות כאחת הקשות במשך שנות קיומם של מוסדות הרפואה בארץ. בית הספר לאחיות של הדסה בירושלים, היה בזמנו היחיד שהכשיר מידי שנה אחיות מוסמכות. אלא שרובן הועסקנה על ידי בית החולים עצמו. לבית החולים העירוני הדסה בתל אביב נשלחו אחיות מוסמכות במספר מצומצם רק למילוי תפקידי מפתח מסוימים, בעוד רוב עבודות בית החולים היו בידי על ידי אחיות מעשיות, אשר עייפו מעבודתן. הגידול באוכלוסייה, ובניית בית חולים איכילוב הביאו לצורך גדל והולך במספר האחיות הנדרש לתפקודם התקין של בתי החולים בעיר. לאור זאת, פעל בית החולים לפתרון הבעיה על ידי פתיחת בית ספר לאחיות, בו תוכשרנה כמות גדולה יותר של אחיות בעלות חינוך מתאים לפי שיטה אחידה.

עד 1943, הצטופפו 23 תלמידות בדירה שכורה ובלתי מתאימה ליעודה ששימשה זמנית כבית ספר לאחיות. כעבור שנתיים, ב- 1945, עבר בית הספר לפעול בבית הבריאות ע"ש שטראוס ובית הספר קיבל צורה נאה והולמת להתפתחותו. בסוף שנות החמישים למדו 90 תלמידות בבית הספר בשלושה מחזורים. עד שנת 1956 בית הספר הוציא 10 מחזורים ובסה"כ 206 בוגרות. במשך שלוש שנות לימודיהן נמצאות התלמידות בפנימיה של בית הספר, בה הן מקבלות דיור וכלכלה, בגדי עבודה ודמי כיס. ליד בית הספר נוסדה ב-1943 'קרן לתרבות-חנה', אשר שימשה לצרכי התרבות של תלמידות בית הספר (הרצאות, קונצרטים, ותיאטרון). הקרן הוקמה ביוזמת ד"ר יהודה אריה אברמוביץ' (1898-1970), מנהל בית החולים העירוני הדסה.

בחודש מאי 1944, עקב מצוקת מקום, תבעה העירייה מן הממשלה לעזור בהרחבת בית הספר העירוני לאחיות על ידי בניית קומה נוספת בבית הבריאות ע"ש שטראוס. בספטמבר 1946 דווח עיתון הארץ על מסיבת הסיום של המחזור הראשון של בית הספר העירוני לאחיות, בו סיימו 22 תלמידות את חוק הלימודים והוסמכו כאחיות. כמו כן נכתב: "היתה זו שמחה מוניציפאלית בעיקרה: "תל אביב, העיר, יש לה עתה בית ספר לאחיות משלה. על פני הבחורות בלבושן הצחור קרן זוהר ההתרגשות והחוויה החד פעמית והפיץ אורו על הסביבה". ביוני 1950 דווח כי בית החולים הדסה הפסיק לקבל חולים למחלקות הפנימיות עקב מחסור באחיות כיוון שקבוצה גדולה של אחיות גוייסה לצבא, כך שתחושת המצוקה והצורך להגדיל את כמות האחיות המוסמכות רק גבר.

בספטמבר 1961 פורסמה לראשונה ידיעה בעיתון דבר, בעניין הקמת מבנה חדש לבית ספר לאחיות, שייבנה מכספי תרומה. הבשורה נמסרה מפי ראש העיריה מרדכי נמיר בישיבת הנהלת העירייה. נמסר כי מרת ד"ר מ. שיינברון תרמה מאה אלף פרנקים שוויצריים להקמת בית הספר שיאכלס 120 חניכות וייבנה בסמוך לבית החולים העירוני ע"ש איכילוב ולמקום בו ניצב בעבר בית הבאר של חוות פיליפ גרול. כמו כן נמסר כי מבנה בית הספר יישא את שמה של משפחת שיינברון.

באפריל 1964 פורסם כי הנהלת מפעל הפיס אישרה הלוואה בסך מיליון לירות לעיריית תל אביב להקמת בית הספר לאחיות, אשר יוקמו בו חדרי לימוד ל- 120 תלמידות עם הרחבה בעתיד לכמות גדולה יותר. באותה השנה הוקם מבנה בעל שתי קומות (קומה שניה מעל קומת עמודים), כאשר קומת הקרקע משמשת כאולם כניסה, מבואה וחדרי לימוד מוקמו בקומה השניה. ב-1970 הושלמה קומת הקרקע בקומת העמודים שיועדה בחלקה כמחסן לשעת חירום ולאולם התעמלות. המבנה ממוקם בפינה הצפון מזרחית של מתחם המרכז הרפואי ומאופיין בחזיתו המזרחית בשני לוחות בטון חשוף אופקיות לאורכו של המבנה, כששורת חלונות גדולים ורחבים מפרידה ביניהם. כשנפתח המקום, נערכו בו לימודים, קורסים והשתלמויות לאחיות בחדרי ניתוח ובחדרי לידה לקבלת הסמכה, קורסים לאחיות מיילדות שיעבדו בבית החולים ליולדות בקריה, מכון חשמל, רנטגן, מרפאות וכד'.

בשנת 2018 פורסם כי העירייה מתכוונת להעביר באופן זמני את בית הספר לאחיות שפעל במקום מאמצע שנות הששים לבניין ותיק ברחוב רבקה זיו 1 פינת דוד המלך 38, אשר שימש את הנהלת ארגון ויצ"ו מאז 1963. זאת על מנת להקים מגדל שיקום בן 25 קומות עם חניון תת קרקעי למאות רכבים בשטח בית הספר לאחיות שייהרס. לאחר סיום הבניה צפוי בית הספר על פי התוכנית לחזור ולפעול במתחם המרכז הרפואי.

..

.