בית אינג' אמיל טיינר מאת דני רכט

בקיר המושקע במגדל שלום המוקדש לבוני העיר, חסרים לא מעט מהאדריכלים והמהנדסים שבנו בתל אביב של העשורים הראשונים. אחד מהם הוא המהנדס אמיל (עמנואל) טיינר שבנה את ביתו ברחוב פינסקר 14א' בתחילת שנות העשרים.

טיינר (1887-1958) נולד בחבל הסודטים שהיה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (וכיום נכלל בשטח הרפובליקה הצ'כית). הוא נרשם ללימוד הנדסה באוניברסיטת פראג. בשנת 1914, לאחר שהוסמך, גוייס טיינר לצבא האוסטרו הונגרי ושירת בו כמהנדס במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 עלה טיינר ארצה. כאן הכיר את אשתו מרגלית וכאן נולדה בתם, דינה. הוא החל לעבוד כמהנדס אזרחי ובשנת 1922 היה לאחד מראשוני אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בארץ ישראל.

אמיל טיינר הכין את תכנית הפרצלציה לשטחי תל אביב המרכזית בגבעת בצלאל ולשטח בשוליה (לימים רחובות ביאליק, הס וחלק מרחוב אידלסון). בתמורה לעבודתו, אמיל טיינר "חצי" מגרש, שסומן במפות כמספר 38א' באדמת זמריה ברסקי (לימים פינסקר 14א') ועליו בנה את ביתו. אישור לבניית בית בן שני חדרים, מטבח, חדר אמבטיה ומרפסת פתוחה, התקבל בחודש יוני 1923. פחות משנתיים אח"כ, בחודש מרץ 1925, אישרה מחלקת הבניין של העיריה את בקשת טיינר לבניית חדר נוסף מאחורי הבית.

באותן השנים היה טיינר שותף למהנדס שמואל בלדר. יחד בנו את ביתו של האחרון המשקיף על כיכר ביאליק. בנוסף לבתים אלה, בנה טיינר גם את בית סוויצקי ברחוב גאולה 23, את בית משפחת קרסו ברחוב נחלת בנימין 12, בית חיים ברחוב הס 10, וטיפל בהוספת קומה בבית רוזנפרב ברחוב הקישון 15 (שכונת מרכז מסחרי) ובבית עדה חיים ברחוב הס. רחל נחומי מוסיפה שהמהנדסים-שותפים טיינר ובלדר בנו בשנת 1925 גם את בית רוזנברג ברחוב זבולון 15-17 (שכונת מרכז מסחרי).

בהמשך עקרו הטיינרים אל המושבה רחובות, שם פעל אמיל בשותפות עם האינג' יזרעאלי, במסגרת משרד מודדים ומהנדסים בבעלותם. לשותפות היו סניפים גם בחדרה, גדרה וראשון לציון. טיינר, בעל המכונית הראשונה ברחובות, בנה במושבה בין השאר את המאפיה הקורפרטיבית, את השוק העירוני, את מגדל המים ועד. הוא נודע כידען וממציא פטנטים. בין השאר, יצר לראשונה תבניות נעות ליציקת בטון, המציא ממטרה שנקראה על שמו, והקים בית מלאכה סמוך לביתו בו ייצר את הממטרות. טיינר יצר סוגי טיח חדשים (שהוגדרו בעתונות המקצועית כ"טיח של טיינר") ולימד את פועלי תל אביב לעשות ואש-פוץ וקראץ-פוץ.

המהנדס אמיל (עמנואל) טיינר הלך לעולמו בראשון ליולי 1958 בבית החולים הדסה ברחוב בלפור. בהספד שנכתב לזכרו בעתון המהנדסים והאדריכלים, נכתב בין השאר: "מאחורי הצניעות והשתקנות המאפיינות אותו הסתתר אדם בעל תוכן, מלא רגשות חמים, חבר נאמן ומסור ובעל ידיעות טכניות, אשר חרגו הרחק ממסגרת עצם מקצועו. בצד פעילותו המקצועית זכו להתעניינות ערה בעיות רוחניות ונושאים פילוסופיים... כל השטחים בהם עסק טיינר באורח תיאורטי או מעשי, בולט בהם קו אופייני: רוחו של ממציא והוגה רעיונות מעשיים".

תודה לשולה וידריך וליונתן קיש על עזרתם.

.

.