גן עמליה מאת דני רכט

בשנת 1913 עברו בני הזוג שלמה וצילה ברסקי עם ארבעת בנותיהם מהמושבה גדרה אל תל-אביב. תחילה גרו ברחוב יהודה הלוי ובתחילת שנות העשרים בנו את ביתם החדש והמרשים בהמשך רחוב גרוזנברג (לימים בית חולים עין גדי ברחוב מזא"ה). האדון ברסקי (1874-1923) לא הספיק להנות מהבית שבנה. הוא הלך לעולמו בחודש מאי 1923.

בעשר השנים בהם התגורר בעיר, התבלט ברסקי כאיש עסקים מצליח, כנדבן וכגואל אדמות. הוא רכש את אדמת זמריה ברסקי (ליד רחובות פינסקר וזלמן שניאור כיום), את אדמת ברסקי ברחוב הירקון (בין שכונת מחלול לשכונת כרמיה), אדמת ברסקי אבו חסירה ברחוב בן-יהודה (מערבית לשכונת אפרים), את חלק מהקרקע עליה הוקמה שכונת תל-נורדאו, אדמת זריפה ברסקי (בין רחובות הס וטרומפלדור), אדמת ברסקי מנדלבלט סמוך לואדי מוסררה (סביבת רחוב החרש כיום) ועוד. לפי מה שסיפר ברסקי לדוד תדהר (ותועד באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו), הוא הציע בשנת 1918 לועד הצירים (Zionist Commission) לרכוש את המושבה הגרמנית שרונה (בעת שתושביה היו במחנה מעצר במצריים כנתיני אויב, בפקודת שלטון הכיבוש הצבאי הבריטי) במאה אלף לירות והוא עצמו היה מוכן להשתתף במחצית הסכום. אך ראשי השלטון הצבאי הבריטי חששו, כפי הנראה, מפני התחזקות יתרה של היהודים והמציאו אמתלה למנוע קניה זו. אגב, צבי, אחיו של שלמה, חכר וניהל את מלון פלטין לאחר פתיחתו (1926).

בשנת 1916 פקד אסון את המשפחה. עמליה, בתם בת ה-12 של שלמה וצילה, טבעה בחוף הים. היא נקברה בבית הקברות ברחוב טרומפלדור ועל המצבה נחקק: "שושנה רעננה שנקטפה בלא עת, תלמידה עליזה וחביבה של המחלקה השלישית בגמנסיה העברית ביפו וטבעה בים ביפו". ההורים הכואבים את מותה הטראגי של בתם האהובה, החליטו להנציח את שמה שסירת הצלה שאת בנייתה מימנו. הסירה נקראה עמליה ונמסרה בשנת 1919 לידי קבוצת העוגן הצולל של סניף הצופים ביפו. בבעלות שלמה ברסקי היו מגרשים בשטח כולל של 11 דונאם באדמת כרם מטרי, עליה הוקמה שכונת תל-נורדאו. הקרקע נרשמה באמצעות חברת הכשרת היישוב בארץ-ישראל בע"מ (לונדון-ירושלים) אשר החזיקה בנאמנות בקרקעות עבור גופים ציבורים כמו גם עבור אנשים פרטיים. בשנת 1922 נידב ברסקי לעיריה את אחד המגרשים שהיו בבעלותו. בתמורה התחייבה העיריה לבנות על המגרש ספרייה ציבורית ע"ש עמליה ברסקי. האב הנדבן גם הבטיח לעזור בסידורה הפנימי של הספריה. בעיתון הארץ התפרסמה ידיעה: "מגרש לבניין ספריה. בישיבה האחרונה של הוועד המאוחד לקוני אדמת מטרי הודיע ה' ברסקי שהוא מנדב מגרש אחד במקום היפה ביותר בשטח האדמה הנ"ל לבניין ספריה על שם בתו עמליה תלמידת הגמנסיה שטבעה לפני חמש שנים בים באותה הסביבה".

שלמה ברסקי הלך לעולמו שנה אחר כך. העיריה לא מילאה את התחייבותה ולא הקימה את הספריה הציבורית כפי שהתחייבה על המגרש שנידב ברסקי למטרה זאת. מגרש ששטחו נכלל בהמשך בשטח כיכר לונדון שנחנכה בשנת 1942. בשנות השלושים דרשה משפחת ברסקי מהעיריה למלא את התחייבותה, או להחזיר לידיה את המגרש האמור. המשפחה הציעה לעיריה מגרש קטן יותר (עליו תוקם הספריה) בתמורה להחזרת המגרש המקורי. העיריה הציעה שהיא תשלם למשפחה 100 לא"י, שווי ההפרש בין שני המגרשים, ובתמורה תיסוג המשפחה מהדרישה לבנות את הספריה. הצעה שנדחתה על ידי המשפחה.

בשנת 1996, 74 שנים לאחר שה"ה ברסקי נידב את המגרש, תבעה אן קופר-הולנדר את העיריה בדרישה לחייבה לבנות את הספריה המובטחת. קופר-הולנדר היא נכדתה של מרים קופרמן לבית ברסקי, אחותה הגדולה של עמליה. בשנת 2000 דחה בית המשפט. קופר-הולנדר לא ויתרה. במקביל לתכנון העיריה לחניון חדש בשטח כיכר לונדון ונטיעת גן חדש מעליו (ללא זכר לעמליה) ערערה הגב' קופר-הולנדר לבית המשפט העליון.

בסופו של תהליך הושגה הסכמה בין הצדדים והעיריה התחייבה להקים במסגרת הגן החדש את גן עמליה ובו דגם של סירה קטנה ובה פינת משחקים לילדים בצורת סירת ההצלה שנקראה על שמה של עמליה ברסקי. בשלט הזכרון שהוצב במקום מוזכר גם עמיאל קופר, אחיינה של עמליה אשר נקרא על שמה ו"אשר נלחם בגרמניה הנאצית כטייס בחיל האוויר הקנדי. בתום מלחמת העולם נטל חלק במבצעי ההעפלה, רכש מטוסים, הברחת הנשק ליישוב היהודי בארץ ישראל והיה ממקימי חיל האוויר הישראלי" כפי שנכתב בשלט הזכרון.

.