בית כנסת קהילת יעקב  מאת דני רכט

בית הכנסת אהל מועד ברחוב שד"ל הוקם כבית כנסת ראשי לעדת הספרדים. מעטים יודעים שקדם לו בית כנסת ספרדי ראשי אחר - בית הכנסת קהילת יעקב בשכונת נווה שלום יפו (מנשייה). 

בית הכנסת הנאה והמרווח נוסד בשנת 1909 על ידי ר' יהודה אלגזי ור' משה בן עזרא ומשך אליו מאות מתפללים. שנתיים אחר כך, ביום י"ז אב תרס"א 18.8.1911 הוכתר בבית כנסת זה הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל כ"חכם באשי" - רבה הראשי של קהילת היהודים הספרדים ביפו. בדרשה שנשא הרב ביום הכתרתו הוא הביע שמחה על ההזדמנות לפעול לצד הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), הרב הראשי של יפו ושל המושבות. בין שני הרבנים נרקמו יחסים מיוחדים ובשנת 1935, לאחר פטירת הרב קוק, אמר הרב עוזיאל דברים לזכרו: "כשנקראתי… לכהן כרב ביפו, נמשכתי אליו בהערצה ובהוקרה… קיבלתי ממנו הדרכה לא רק בענייני הלכה, אלא גם בשאר עניינים נהניתי ממנו… בכל פעם שביקרתיו יצאתי ממנו מלא שפע".

בית הכנסת קהילת יעקב ריכז מתפללים שהתגוררו בבתי הערבים במנשייה, ובשכונות העבריות שהוקמו עד 1906. עם יסוד תל-אביב באותה השנה, הוא הפך לבית הכנסת הספרדי הראשי של העיר החדשה. בנוסף לתפילה ולמדרש, שימש אולם בית הכנסת כאולם כינוסים לבני הישוב החדש ביפו. יוסף יקותיאלי בזכרונותיו, מזכיר את קהילת יעקב: "עם פרוץ המלחמה בין תורכיה לאיטליה (בטריפולי שבצפון אפריקה) בשנת 1911 ומלחמת הבלקן בשנת 1912 נתעורר רגש פטריוטי בקרב הישוב היהודי בא"י. באוקטובר 1911 נערכה הפגנה פטריוטית של יהודי יפו בבית-הכנסת קהילת יעקב. נאמו החכם-באשי וד"ר מטמן-כהן. שניהם קראו ליהודים להתנדב לסהר האדום ולתרום כספים לרכישת נשק לצבא העותומאני". בהמשך עבר הרב עוזיאל לבית הכנסת עץ חיים שערי ציון ברחוב בתי הספר (כיום רחוב יחיאלי) שנוסד בשנת 1911. לא ברור מדוע עזב הרב את קהילת יעקב, ועבר אל בית כנסת קטן יותר. אולם בעץ חיים שערי ציון התפללו הרב ומקורביו העסקנים והרבנים עד למעבר לבית הכנסת אוהל מועד.

בתחילת שנות העשרים עם מתן מעמד מוניציפלי לתל-אביב וקביעת קו גבול בינה לבין יפו, נותר בית הכנסת בצידו היפואי של קו התפר והוא נפגע (בפעם הראשונה ולא אחרונה) במאורעות תרפ"א (1 במאי 1921). מיקומו של בית הכנסת בסביבה שהשתנתה כליל, הוא כיום במקום בו נפגש רחוב המרד עם רחוב קויפמן. כתובתו אז היתה ברחוב אבו לור'וד. סמטה שתחילתה בחוף הים בין מלון בלה ויסטה למלון שולמית והמשכה מזרחה עד לחומה המקיפה את מתחם תחנת הרכבת העות'מנית. שהציבור העברי בשכונת נווה שלום יפו העדיף לקרוא לסמטה רחוב קהילת יעקב על שם בית הכנסת. בביטאון הליכות (1967, בהוצאת המועצה הדתית) ציין יעקב רימון שבבית כנסת זה הנעים בקולו חכם ניסים קורקידי שהיה עובר בפני התיבה. 

קודם לפרוץ המאורעות כיבדו השכנים הערבים את בית התפילה היהודי-ספרדי. כלי רכב נמנעו מלעבור בשבתות וחגים ליד בית הכנסת, למרות שלא פורסמה כל הוראה בנושא מצד המשטרה. אפילו מוכרי הירקות ברחוב אל-עבאס הסמוך נמנעו מלהכריז בקול על סחורתם והיו משתתקים בשעות התפילה. המרד הערבי הביא איתו רוחות חדשות לשכונה. ב-1936, נפגע המקום שוב וטנק בריטי הוזעק על מנת להציל את ספרי התורה מבית הכנסת הבוער. ובספטמבר 1938 הוצת המבנה. השריפה כובתה לאחר שעתיים ולבית הכנסת נגרם נזק רב. בספרה, היישוב היהודי ביפו בעת החדשה מקהילה ספרדית למרכז ציוני, מציינת החוקרת חנה רם כי "בית כנסת זה היה המפואר ביותר ביפו. על הקיר הפנימי המערבי היו (עוד בשנת 1985) לוחות שיש עליהם חרוטים שמות המייסדים ושמות האנשים ששיקמו את בית הכנסת אחרי שנהרס ע"י הערבים בפרעות תרפ"א ותרצ"ו".

אחרי 1948 הפכה הסביבה לשכונת עולים צפופה. ועדת השמות העירונית התעלמה מהשם קהילת יעקב והחליטה בחודש ינואר 1950 שהרחוב יקרא על שמו של הרב אליהו גוטמאכר (1796-1874) הוגה דעות ממבשרי הציונות אשר פעל יחד עם הרב קלישר למען יישוב ארץ ישראל והטיף לפיתוח החקלאות העברית. בשנות השמונים הושלמה הריסת הבתים בסביבה. תוואי הרחובות המקורי של השכונה - נמחק. ומגרש בית הכנסת לשעבר נכלל בשטח בו נסלל רחוב על שמו של חוקר המקרא פרופסור יחזקאל קויפמן (1889-1963) - אוטוסטרדה שנסללה במטרה לחבר בין יפו לבין תל-אביב, בשטחה של שכונת נווה שלום יפו (מנשייה). בשונה מרחוב הרב עוזיאל שהיה בסמוך ונמחק מהמפה אך שמו מתנוסס על שלט רחוב בשכונת בבלי, נותר הרב אליהו גוטמאכר ללא רחוב לזכרו בתל-אביב. אחרי שנים שהיה נטוש נהרס מבנה בית הכנסת קהילת יעקב בהוראת העירייה. לפי חוני המעגל (1950-2016) מבנה בית הכנסת קהילת יעקב הנטוש שימש כמקום מסתור לתמהונים עד חודש יולי 1986, אז הרסו אותו דחפורים.

תודה ליעקב שלמה לוי

.

.