קולנוע נוף בשדרות קק"ל מאת דני רכט

מיום עלייתו ארצה (1924) מיקד משה (מואיז) קרסו את פעילותו העסקית בשני תחומים עיקרים: ראשית - נדל"ן, ובהמשך כלי רכב. זאת לצד השקעותיו בבנק דיסקונט (כשותף לא פעיל) ובעסקים אחרים. כשפנה ראש העיריה דיזנגוף אל מואיז ואל אחיו אנג'ל בבקשה שיקימו ראינוע שני בעיר (הסכם הבלעדיות של ראינוע עדן בעיר, עמד לפוג אז) הרימו האחים את הכפפה ופתחו בשנת 1928 את ראינוע אופיר על מגרש שהיה ברשותם ברחוב גרוזנברג. אופיר בשנותיו הראשונות היה עסק מפסיד. חוסר הידע של האחים בתחום הסרטים גרם להפסדים. אך בהמשך, עם הידע והנסיון שנצבר, השתנתה עקומת הרווחים. ועדיין, ההכנסות מהקולנוע היו לעיתים נמוכות מהכנסות המשפחה בתחומים אחרים. אלא שכידוע, קולנוע הוא לא רק עסק, אלא בעיקר חיידק. וכך, באמצע שנות השלושים, יזמו האחים קרסו הקמת בית קולנוע גדול וחדיש בצפון העיר של אז, בשטח ארבע חלקות (מס' 41-44) בחלקה הדרומי של שכונת ירים משה (שכונה שהיא מיזם נדלנ"י של מואיז קרסו ושותפו מוסא מטלון).

להבדיל מהשכונות המאורגנות מסביב: שכונת פועלים מאוחדת, שכונת המעביר ושכונת אפרים, אשר יזמו בנייה משותפת של בתים, בירים משה לא התקיימו מעולם חיי שכונה של ממש, והבנייה בה התנהלה בעצלתיים. קרסו (שיזם את הקמת השכונה עם שותפו מוסא מטלון) הועיד ארבע חלקות סמוכות בחלקה הדרומי של השכונה (בשטחן בנויים כיום הבתים ברחוב וייס 6-8 ובשדרות בן-גוריון 33-35) לטובת בית קולנוע נוף שהיה אמור לקום שם, סמוך לבית שמואל גרודזנסקי שבפינת רחוב גרץ.

העיריה התלהבה מהמיזם של האחים קרסו (שהיה אמור להיות מוקד משיכה ברובע חדש זה שסבל ממחסור באולמות תרבות, תיאטרון וקולנוע) ומיהרה לאשרו. בחודש ספטמבר 1935 שילמו האחים לעיריה 100 לא"י מיסים על בית הקולנוע העתיד להיבנות. אלא שהמרד הערבי, מלחמת איטליה-חבש, מלחמת האזרחים בספרד וחוסר היציבות הבינלאומית (שהביא בסופו של דבר לפתיחת מלחמת העולם השניה) השפיע על עסקי המשפחה ודחה את תחילת עבודת הבנייה.

בשנות המלחמה (1939-1945) פסקה הבנייה בעיר כמעט לחלוטין. בשנת 1945 התארגנה קבוצה של חיילים משוחררי הצבא הבריטי וכאלה שעומדים להשתחרר ופנתה בהצעה אל מואיז קרסו. החיילים המשוחררים (שבינתיים נרשמו כחברת החייל - חברה למפעלים כלכליים בשביל חיילים עברים משוחררים בע"מ) תכננו להקים בשטח המגרש אולם קולנוע קיץ שיספק פרנסה לכ10-12 משפחות, כשמואיז קרסו, בעל הקרקע, יהיה שותף ברווחים. קרסו הסכים להצעה והשאיפה היתה לפתוח את בית הקולנוע לקראת חג הפסח 1946. אלא שבמהלך העשור שחלף מאז אישור התכנית המקורית (1935) השתנתה התפיסה התכנונית של העיריה בנוגע לשדרות קק"ל (לימים, שדרות בן-גוריון). עתה, התירו פקידי מחלקת ההנדסה הקמת אולמות בידור רק במגרשים גדולים בפינות צמתים ראשיים (פינת בן-יהודה, פינת דיזנגוף וכו').

כשברשותם הסכמתו של מואיז קרסו, עוד ניסו אנשי החייל - חברה למפעלים כלכליים בשביל חיילים עברים משוחררים בע"מ, להקים במקום מיזם אחר בשטח זה - מגרש חנייה בתשלום. אלא שגם הצעה זאת נדחתה על ידי פקידי העיריה, בטענת קרבה לשני בתי ספר בסביבה זו: בית ספר גרץ (נס ציונה) וגימנסיה שלווה. באמצע שנות החמישים, כעשרים שנה לאחר אישור בית הקולנוע, נבנו בשטח שיועד לקולנוע נוף ארבעה בתי דירות. המוכר בהם הוא בית דוד לאוטמן (שדרות בן-גוריון 37 פינת רחוב גרץ 1) בתכנון האדריכל דב כרמי, המיועד לשימור. פתיחת בית קולנוע אחר בסביבה זאת אושרה בשנים אלה על ידי העיריה בפינה הצפון-מזרחית של שכונת ירים משה (בצומת הרחובות דיזנגוף וארלוזרוב), הוא קולנוע ארמון דוד.

תודה לשולה וידריך.

..

.