בית זכריה גלוסקא  מאת דני רכט   

בבית שברחוב כפר סבא 19 בסביבת נווה צדק ובסמוך לשכונת התימנים מחנה יהודה התגורר זכריה גלוסקא נשיא התאחדות התימנים וחבר הכנסת הראשונה. גלוסקא נולד בכפר נדיר בתימן ועלה עם הוריו כילד בשנת 1909. במלחמת העולם הראשונה עבד כפועל חקלאי בפרדסי פתח-תקווה ולאחר מכן עבד בבית מלאכה להכנת ריבות ובבית חרושת ללבנים ולמלט. גלוסקא היה מראשוני החברים באגודת מכבי יפו (שהפכה בהמשך למכבי תל אביב). כחבר מפלגת הפועל הצעיר הוא היה גם בין ראשוני החברים בהסתדרות העובדים הכללית שנוסדה אז. עשור קודם (מאי 1913) היו האחים גלוסקא ממייסדי הסתדרות צעירי המזרח במסגרתה פעל רבות למען העלייה מתימן. בית הכנסת צעירי המזרח עודנו פעיל בסמוך לביתם של גלוסקא ורעייתו אסתר לבית פנחס. 

גלוסקא ייסד  את התאחדות התימנים אותה יצג במשך שנים  ארוכות באסיפת הנבחרים, בוועד הלאומי ובקונגרסים הציוניים. במהלך שנות פעילותו הציבורית לחם גלוסקא בקיפוח ובאפליית ציבור יוצאי תימן. בכנסת הראשונה כיהן גלוסקא כנציג יחיד של התאחדות התימנים. אנקדוטה מימיו כפרלמנטר רשומה בבפרוטוקולים של ועדת הכנסת. הועדה קבעה אז תוספת שכר של 15 לירות למשכורות חברי הכנסת הנשואים. גלוסקא דרש שהנשואים לשתי נשים יקבלו תוספת כפולה. לשיטתו התורה אינה אוסרת ריבוי נשים והעדה התימנית אינה מכירה בחרם דרבנו גרשום. בתום דיון סוער התקבלה עמדתו.

גלוסקא נפטר בחודש ספטמבר 1960 במונטריאול קנדה, יום אחרי שהגיע לשם בשליחות התאחדות התימנים בראשה עמד. על שמו רחוב קצר בגבול גבעתיים ובסמוך לחומת בית הקברות נחלת יצחק.

זכריה גלוסקא באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

נולד בנאדיר, תימן, כ"ח אב תרנ"ה (1895), לאביו דוד (מסגר, מראשי העליה הראשונה הגדולה מתימן) ולאמו ציניה בת יחיא מדהלה. למד בחדרים ומפי רב מורה פרטי. בתרס"ט על- ארצה בשיירת העולים עם הוריי, 3 אחיו ו-4 אחיותיו והתישבו מנוה צדק שביפו והוא נכנס לעבוד בבית-החרושת הראשון לסוכריות של לוינשטיין ושולמן ובמשך הזמן עלה לדרגת מנהל עבודה. משמתו הוריו בשנה הראשונה לבואם ארצה הוטל עליו לתמוך במשפחה המיותמת. בשנות מלחמת העולם הראשונה עבד כפועל חקלאי בפרדסי פתח תקוה, בתרע"ז יסד יחד עם אחיו תעשית ריבה מענבים ובתרע"ט יסדו בית-חרישת לאבני-מלט, וכן עסק במשלוח תפוחי זהב לחו"ל.

הצטרף בין הראשונים להסתדרות המכבי ביפו ותל-אביב, בתרע"א הצטרף ל"הפועל הצעיר" (ראשיו יוסף שפרינצק ושמואל יבנאלי - יוזם העליה מתימן. שנסע שמה לבשר ליהודים את תחית הארץ ולעוררם לבוא - ראוהו כצעיר מוכשר לפעולה ארגונית ולגישור הניגודים שבין האשכנזים והתימנים וקירבוהו לפעולה) והיה חבר בו עד תר"פ, ובתרפ"א היה מהחברים הראשונים בהסתדרות העובדים הכללית שנוסדה אז. בתרפ"א היה מיוזמיה וממיסדיה של הסתדרות "צעירי המזרח" במטרה לשלב אף. נוער עולי תימן בחיים החדשים המתרקמים בארץ, היה מפעיליה ונציגה באספת הנבחרים הראשונה.

בתרפ"ב בא לידי הכרה, שיהודי תימן בארץ מקופחים וירודים במעמדם החברתי והצבורי עד כדי כך, שלא די בהצטרפות אחדים מהם לגופים צבוריים אחרים, כי לעדה בכללה לא תצמח מהם שום תועלת ניכרת, אלא יש צורך בארגון חזק שילכד את כל העדה וילחם לזכויותיה במוסדות הישוב והציונות וכן למען עזרה לעלית יהודי תימן ולהתישבותם בארץ, אז השתתף עם אברהם צארום ואחרים ביסוד "התאחדות התימנים בארץ-ישראל", היה מראשי עסקניה ולוחמיה ומתרפ"ה ואילך נבחר ליושב-ראשה ואברהם צארום לנשיאה, נבחר בשמה לאספת הנבחרים מהשניה ואילך וגם לועד הלאומי, לכל הקונגרסים הציוניים מהי"ד ואילך ונבחר גם לממלא-מקום בועד המנהל של הסוכנות היהודית. פעל רבות למען העליה מתימ ולסידור העולים בעבודה ובהתישבות בארץ.

בתרפ"ד נסע בראש משלחת ההתאחדות למצרים לשם סידורים לעזרת העליה מתימן. בתרצ"ז נסע בשליחות ההתאחדות לארצות הברית והצליח להרכיב ועד של עסקנים למען העלאת היהודים מתימן וסידורם בארץ. בתרצ"ח חזר ארצה ובתרצ"ט יצא שנית לדרישת הועד לארגן מגבית למטרות הנ"ל ובגלל פרוץ מלחמתהעולם השנית הוכרח להשאר שם. הצליח לארגן ועדים בכל מרכזי הישוב היהודי באמריקה ולהפעילם. עד היום עלו ארצה מתימן כ-27.000 נפש ורובם סודרו בעבודה חקלאית.

בתש"ב נשא לאשה את צפורה בת יהודה סילברמן בארה"ב. בראשית שנת תש"ט חזר לארץ. ארגן את רשימת "ל" של "התאחדות התימנים בישראל" לבחירות לאספה המכוננת למדינת ישראל, וביום ג', כ"ד טבת תש"ט (25.1.49) נבחר כראשון ברשימה, בציר ההתאחדות לפרלמנט הנבחר הראשון במדינת ישראל. נפטר במונטריאל, כ"ז אלול תש"כ (19.9.60) גופתו הועברה לבית הקברות הישן בתל-אביב.

.

.