שוק נווה שלום מאת דני רכט

במשך עשרות שנים חיבר רחוב המרד בין ראשיתו של חלום העיר העברית במועדון ישורון (בית נבולסי ברחוב המרד 2) לבין הגשמתו - העיר תל-אביב. בהמשך "נעלם" רובו של הרחוב הארוך. על תוואי רוב רחוב המרד ועל שטח הבתים שעמדו פעם לצידו, נסללה אוטוסטרדה הנקראית רשמית: 'רחוב יחזקאל קאופמן'. בתחילת רחוב המרד, מול רחוב חלץ ובתי שכונת התחנה, פעל לאחר קום המדינה שוק עברי. הכוונה איננה לשוק היהודים (סוק אל-יהוד) שפעל בימי המנדט בחלקו הצפוני של הרחוב (קטע רחוב שנקרא בימי המנדט אל-עבאס) וגם לא לשוק שלוש (שוק שבזי), אלא לשוק אחר שנחנך בשנת 1949.

בצילום משנות השישים, נראה רחוב המרד במבט לכיוון צפון, בעדשת המצלמה של פיני בן-שחר. הבניין הגבוה במרכז התמונה הוא בית מאפיית קייזר. משמאלו נראה מבנה נמוך יחסית בעל גג משופע, אשר שימש כבית קפה ערבי קודם למלחמת העצמאות. בכינוס שנערך במקום אמצע שנות הארבעים, ואורגן ביוזמת הנג'אדה, אירגון הנוער המיליטריסטי, הוחלט להחרים כל סחורה ציונית ולמנוע את מכירת אותן הסחורות בחוצות העיר יפו. אלא שבעקבות המלחמה וכיבושה של יפו קרה ההיפך הגמור.

הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון (1875-1962) היה מראשי תנועת המזרחי וחבר הנהלת הסוכנות היהודית. לאחר השבעתה של ממשלת ישראל הראשונה, מונה הרב לעמוד בראש שני משרדים ממשלתיים שאך הוקמו: משרד הדתות והמשרד לנפגעי מלחמה (משרד שלא היה קיים בימי הממשלה הזמנית). לאחר הקמת המשרד הופנו כלפיו לחצים רבים מצד נפגעי מלחמת העצמאות שאך הסתיימה. נפגעים שדרשו "סידור" שיבטיח את פרנסתם. נכון לסוף שנת 1950 טיפל המשרד ב-1165 פצועים ומשפחות הרוגים.

יצחק רפאל (ורפל), המנכ"ל הראשון של המשרד לנפגעי מלחמה, כיהן בתפקיד חודשיים בלבד עד שמונה לתפקיד ראש מחלקת העליה בסוכנות היהודית. במקומו מונה עו"ד אשר רוזנבלום (1918-2002) אביו של העיתונאי אדם ברוך (1945-2008) שעזב את המשרד בחודש מאי 1949 עם מינויו למנכ"ל משרד הפנים. את רוזנבלום החליף שמחה איסרוב אשר קידם תכנית להקמת שוק חדש שיספק מענה לפרנסתם של כמה מנפגעי מלחמת העצמאות. איסרוב התפטר במחאה על הקיצוצים שנעשו בתקציב המשרד שהיה קטן מלכתחילה. המנכ"ל הרביעי במשרד זה היה צבי מירוני. ב-8 באוקטובר 1951, עם השבעת ממשלת ישראל השלישית, בוטל המשרד הממשלתי שבשלושת שנות קיומו נאלץ להאבק על סמכויות ותקציבים עם משרדי הסעד והבטחון.

בשוק נווה שלום הוקמו עשרים דוכני שוק שנמסרו לנכי המלחמה ולאלמנות ששכלו את יקיריהם בקרבות שהתנהלו לאורך הגבול המוניציפלי. יתרת הדוכנים הועברו לידיהם של כמה מתושבי נווה שלום-מנשייה הוותיקים אשר חנויותיהם נהרסו במהלך הקרבות. מבעלי הדוכנים נגבה סכום חודשי של 5 עד 8 לירות. חלקו לקופת האפוטרופוס על נכסי נפקדים, וחלקו הוקדש למימון השיפוץ והתאמת המבנה.

בטקס שהתקיים בתאריך 6 בספטמבר 1949, נפתח השוק רשמית בטקס בהשתתפות אנשי המשרד לנפגעי מלחמה, הרב אינגלהכט רבה של יפו המשוחררת, ומשפחות בעלי הדוכנים. הרב פישמן-מימון התכבד בקביעת מזוזה. כך, במקום בית הקפה הערבי בו הוחלט להחרים סחורה ציונית, נפתח שנים ספורות אחר כך שוק עברי שתכליתו מכירת סחורה ציונית.

שוק נווה שלום הוא חלק מזכרונות הילדות של האדריכל ניקי דוידוב: "זה היה אחד מטיולי הקניות ה'רחוקים' בעגלה לתחילת השדרה, שאמא שלי היתה לוקחת אותי, מקולנוע פארוק, בדרך כלל לצורך קבלת תלושי הבשר של דב יוסף בתקופת הצנע, ברחוב בוסטרוס. אח"כ הינו הולכים לשוק נווה שלום לחנות של סבא מיכאל ואני הייתי נהנה לנבור בשקי הקיטניות ובמיוחד בעדשים האדומות".

.