בית ברונו (מרפאת פרופ' מרקוס)  מאת דני רכט

בית ברונו ברחוב שטראוס 3 נבנה בשנת 1935 בסגנון הבינלאומי והחליף בית שניצב שם קודם. בית ברונו הוא מהבתים הראשונים בעיר שבנה וילהלם זאב הלר (1884-1956), אדריכל שעלה מגרמניה שלוש שנים קודם. בדומה לבית הורנשטיין (המלך ג'ורג' 54 פינת דיזנגוף. לימים, בית המרקחת שור-טבצ'ניק) אותו בנה שנה אחר כך, גם בית ברונו מאופיין במעין גלים או מניפות מדורגות. החזית הצרה הפונה לרחוב שטראוס כפתה על הלר את יצירת חזית המניפות דווקא לכיוון צפון, הפונה למגרש  בו פעלה אז משתלת פינת חיים לתלמידי בתי הספר וילדי הגנים העירונים. אלא שתקופה קצרה לאחר השלמת הבנייה, החל במגרש זה להיבנות בית המורה ע"ש פיאלקוב. 

עם סיום הבניה מצא את עצמו בית ברונו מוקף באייקונים עירוניים. מרפסות חזיתו הצרה משקיפות אל בית הספר העממי בלפור.  בצמוד אליו נמצאים בתי התאומים של ברלין ודרומית מעבר לכביש, בית החולים עין גדי. אחורי בית ברונו פנו אל אחד מאגפי בית החולים הדסה (לימים רובע לב העיר).  במסגרת שיפוץ בית ברונו, נוספה לו קומת גג הבנוייה בנסיגה מקו הבניין.

בבית ברונו פעלה מרפאת הפרופ' מקס מרקוס. הדוקטור הייקה יליד חבל הריין עלה לארץ בשנת 1933, היה אחד ממייסדי בית החולים אסותא ומהרופאים שטיפלו בחיים ארלוזרוב בטרם נקבע מותו (האדריכל וילהלם זאב הלר  תכנן את מצבתו) והחל משנת 1934 שימש כמנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים הדסה. בזמנו הפרטי טיפל מרקוס ללא תמורה בחולים נדקקים וביתומים, במסגרת אגודת "תומכי-חולים". רופא המחתרת מקס מרקוס טיפל תדיר בפצועי מחתרות "הפורשים"  לח"י ואצ"ל אשר הגעה לחדר מיון לא היתה אופציה עבורם.  עשרים אנשי לח"י שברחו ממחנה המעצר בלטרון ב-31 באוקטובר 1943 אף מצאו מקלט במרפאתו שבבית ברונו, עד שהועברו למקומות מסתור אחרים. 

פרופ' מרקוס הלך לעולמו בשנת 1983 ונטמן בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. בחודש ינואר 1989 הוצב בחזית בית ברונו שלט זכרון, בו נכתב: "בבית זה שכנה  מרפאתו של פרופ' מקס מרקוס ז"ל, שהיה רופאם של אנשי המחתרות וחרף נפשו בהושיטו עזרה לפצועי המחתרות, בניגוד לפקודת השלטון הבריטי. כאן היה מקום המסתור הראשון לעשרים הבורחים של לח"י בליל בריחתם ממחנה המעצר בלטרון...".

..

.