בנייני בארי מאת עידו ששון

תוכנית קבוצת בניני המגורים בסוף רחוב בארי הוקמה בחלק משטח חוות פיליפ גרול צפונית מבית החולים איכילוב. הבינוי כלל שני גושי מגדלים ובנינים נמוכים יותר, שטחי חניה וגינה פרטית גדולה. שיקולי קומפוזיציה, רצון ליצור תיחום מוגדר לגן וצמידות עקבית לאוריינטציה בכיוונים דרום-צפון הם שהכתיבו למתכננים את עקרונות הבינוי. שיקולים אלו באו לידי ביטוי בקבוצת בנינים מוצלחת מבחינה ארכיטקטונית ודירות בודדות מתוכננות היטב תוך התחשבות קפדנית בבעיות של פיקוח על קרינת השמש ואיוורור. בגושי המגדלים אין אמנם התייחסות ישירה לגינה, אבל לדירות אלה מראה הנשקף מעל לעיר למרחקים. האופי האדריכלי של הבניינים עצור, צנוע וחן שקט נסוך עליהם.

ביולי 1963 פורסם בעיתונות על שימוש בשיטה חדשה להקמת פיגומים בבניינים גבוהים, שיטה שמיושמת בבניין ההולך ומוקם על ידי מגרשי בארי בע"מ של החברה הקבלנית 'דיור ב.פ', חברת בת של סולל-בונה ברחוב בארי. שיטה שפותחה על ידי המהנדס חיים גינזבורג, מהנדס הבטיחות הראשי של החברה בדרום. הפעלת השיטה החדשה תגביר את אמצעי הבטיחות בבניה לגובה ולחיסכון ניכר בהוצאות הבניה.

הקמת המתחם היתה חלק מתנופת הבנייה הפרטית בצפון החדש, כשנחשול של מודעות פרסומת גדולות על מכירת דירות הציף את העיתונות. במודעות אלה הציעו חברות קבלניות דירות למכירה בפרוייקטים גדולים יחסית שההחלו להיבנות בראשית שנות הששים. החברות החלו למכור את הדירות עוד בשלבי תכנון מוקדמים בטרם הונחו היסודות ולעיתים אף החל שלב הבניה רק כשכל הדירות נמכרו. מדובר על דירות עם חידושים מודרניים אז: מעליות, חימום רצפות, מים חמים 24 שעות, בידוד מחום, מרעש ועוד.

בשלבי הבנייה הסופיים, באפריל 1965, נכתב בחשש, בעיתון הבוקר על מצוקות התחבורה הצפויות באזור: "בקצה רחוב בארי.. בקטע שבין שדרות ויצמן ודוד, מוקמים מגרדי שחקים, גושי בתים ענקיים חדשים.. הגישה אליהם היא דרך רחוב צר, עלוב שבקושי, ותוך סכנת נהיגה, אפשר לעוברו, רוחבו הוא 7 מטרים..". בספטמבר 1970 זכו אריה שרון (1900-1984), בנימין אידלסון (1911-1972), דב כרמי (1905-1962), צבי מלצר (1926-2015) ורם כרמי (1931-2013) בפרס ע"ש ישראל רוקח למפעלי ההנדסה על תכנון הפרוייקט ברחוב בארי.

הבניין ברחוב בארי 46 הנו חלק משורת מבנים בפרוייקט בנייני בארי - מבנים אחידים בצורתם, בני שש קומות כל אחד מעל קומות עמודים ומקלטים. בשנת 2002 נקבע שלט הנצחה של עיריית תל אביב על חזית הבית כחלק ממפעל הנצחה עירוני של האמנים שחיו ופעלו בתל אביב-יפו. השלט לזכרו של שייקה אופיר (1928-1987) מבכירי השחקנים ופנטומימאים בארץ, איש הפלמ"ח ומקימי הצ'יזבטרון. אופיר (ישעיהו גולדשטיין במקור) שיחק בהצגה הוא הולך בשדות של משה שמיר, ב-1950 הצטרף ללהקתו של מרסל מרסו, הופיע בחו"ל (בין השאר עם מרלן דיטריך), כתב וביים מערכונים לגשש החיוור, שיחק בעשרות סרטים (השוטר אזולאי היה מועמד לפרס האוסקר). חתן פרס אמ"י על מפעל חיים בתיאטרון, בפנטומימה, בבידור בקולנוע. שיחק בתיאטרון אהל, בתיאטרון הקאמרי ובהמשך בתיאטרון הבימה. על שמו נקרא פרס האוסקר הישראלי, 'פרס אופיר'.

בדירה אחרת בפרוייקט בנייני בארי התגורר בשנותיו האחרונות ראש העיריה מרדכי נמיר (1897-1975) יחד עם רעייתו אורה (1930-2019), מזכל"ית ארגון אמהות עובדות (נעמת כיום) ולימים שרה בממשלות ישראל ושגרירת ישראל בסין. קודם לכן התגוררו בני הזוג בבית גורדון ברחוב חיים ואלישע 3. מעט דרומה מפרוייקט המגורים נבנה באותו העשור בית הספר לאחיות.

..

.