ביה"ס תיכון עירוני ה' מאת דני רכט

בית הספר התיכון העירוני ה' נולד דווקא בביתה של גימנסיה פרטית. בחזרה לשנת 1931, לאחר שניהל במשך שמונה שנים את בית הספר התיכוני למסחר ברחוב גאולה, הקים ד"ר אלכסנדר קולר (1886-1948) את גימנסיה ריאלית בלפור. בית הגימנסיה החדש נבנה על ידי המהנדס דוד טוביה (שבנה באותה התקופה גם את בתי שכונת פועלים א', ובהם את בית בן-גוריון בשדרות קק"ל) בנקודה הכי גבוהה בתל-אביב של אז, בצמוד למגדל המים ברחוב מזא"ה.

גימנסיה ריאלית בלפור שהחלה לפעול בשנת 1931 הפכה במהרה לאופציה מועדפת של לא מעט הורים שהוקירו את רמת הלימודים הגבוהה ואת המשמעת הגליציאנית שהונהגה בו על ידי מנהליו ה”ה קולר וריגר. בשנת 1933 לדוגמא, למדו בגימנסיה בלפור המבוקשת 340 תלמידים, שהיתה אז שניה במספר תלמידיה רק לגימנסיה הרצליה. הגימנסיה של ד"ר קולר (מראשוני רמת-גן, שייסד בהמשך גם את גימנסיה אהל-שם בעירו) פעלה בפיקוח רשת החינוך של כנסת ישראל, והיתה מוכרת ע"י האוניברסיטה העברית בירושלים.

שכר הלימוד הגבוה והקושי הכלכלי הביא להפעלת לחץ על העיריה במטרה שתקים בתי ספר עירונים בשכר לימוד מסובסד. בסוף שנת 1945 החליטה העיריה לפתוח שני בתי ספר תיכון עירונים (כללי ודתי). זאת, תוך מאבק במרכז המורים שראה בכניסת העיריה לתחום לא לה, יצירת תחרות בלתי הוגנת והפגנת חוסר אמון כלפי בתי הספר הפרטיים. בחודש יוני 1947, בשבוע בו הסתיימה שנת הלימודים (בה למדו בו כחמש מאות תלמידים), הודיעה הנהלת הגימנסיה על כוונתה לסגור את המוסד מטעמים כלכליים. בתום משא ומתן רכשה העיריה את בית הגימנסיה ברחוב מזא"ה וגימנסיה בלפור הפכה לבית הספר התיכוני העירוני א'. בי"ת וגימ"ל (שתי אותיות, לבנים ולבנות) הוקצו לבית הספר העירוני הדתי. מקודם, גימנסיה מוריה שפעלה בשכונת נורדיה. האות דל"ת נשמרה לבית חינוך תיכון החדש בצפון העיר שנבנה אז כחלק מפרוגרמת שיכון אדמת וייס. קודם, פעל בית חינוך תיכון של זרם העובדים באדמת משק הפועלות צפון (בצריף בסביבת רחוב רחל של ימינו).

בשנים שלאחר קום המדינה בחרו כמחצית ממסיימי בתי הספר היסודיים בעיר ללמוד במסלול התיכוני העיוני. לתלמידי הציבור הכללי (אלה שלא שויכו למחנה העובדים או לציבור הדתי) היתה אפשרות אחת במסלול זה - בית הספר תיכון עירוני א' בבית גימנסיה בלפור לשעבר, שהיה צר מלהכיל את תלמידי הציבור הכללי. לאחר השלמת בנייתו של מבנה בית הספר החדש ברחוב בכורי העיתים (כיום רחוב שפרינצק) על אדמת המושבה הטמפלרית שרונה לשעבר, עבר אליו תיכון עירוני א' וכדי להקל על הצפיפות בין כתליו הוחלט בעיריה להקים בית ספר עירוני חדש שיפעל בבית גימנסיה בלפור לשעבר. למנהל נבחר המחנך משה לנדא.

כך, את מפעל חייו של הד"ר קולר, יוצא העיר לבוב במזרח גליציה, החליף בשנת הלימודים 1953 בית ספר תיכון עירוני ה' שהפך למפעל חייהם של ד"ר משה לנדא (1917-2009) וסגנו ד"ר עמנואל מלצר (1921-2016), יוצאי העיר קראקוב במערב גליציה. ד"ר אבשלום קור, בוגר בית הספר, מעיד כי: "מי שניהלו את בית הספר היו צמד המנהלים, שני חברים מיהודי קרקוב, הד"ר משה לנדא והד"ר עמנואל מלצר. אלה היו שתי ידיים של גוף אחד. ד"ר מלצר היה כל ימיו סגן מנהל. לא הייתה לו בעיה להתמנות למנהל במקום אחר, אבל מה שעניין אותו זה לא הכבוד אלא המפעל החינוכי. השניים האלה היו רתומים יחד לעגלה וזו הייתה שותפות נהדרת ויוצאת דופן".

בחודש יולי 1957 הונחה אבן הפינה לשיכון חברי הסתדרות המורים. בית שיכון דו-אגפי ברחוב מרים החשמונאית 26 פינת כיכר מילנו, אשר נבנה ביוזמת המחלקה הכלכלית שליד מרכז הסתדרות המורים. השיכון ניצב בין שיכון הסופרים לבין שיכון עובדי התזמורת הפילהרמונית. ובאחת מדירותיו התגוררו תרצה ומשה לנדא.

בחודש ספטמבר 1965 עבר תיכון עירוני ה' לפעול בכתובתו הנוכחית ברחוב בן יהודה בצפון הישן. לבית הספר הוקצא מגרש בן 5 דונם והמבנה תוכנן על ידי אבא אלחנני (1918-2008). אדריכל וחוקר אדריכלות שבין עבודותיו בתל-אביב אנדרטת השחף בגן העצמאות (בשיתוף בנימין תמוז), שיכון מפוני שכונת צריפי נורדיה שנבנה בסמוך לדיזנגוף סנטר, בית כנסת ברחוב יהושע בן נון ופרוגרמת בתי הטבעת ההיקפית בכיכר המדינה. הבניין הוא בן שלוש קומות והכניסה הראשית מתחברת ישירות אל הקומה האמצעית המשמשת את ההנהלה, חדר המורים, הספריה ועוד. בתכנון מבנה בית הספר שולבו יצירות אמנות מאת יגאל תומרקין, נפתלי בזם, דן קידר ואהרון כהנא.

מיקומו של בית הספר זכור לטוב גם בשל קרבתו לחוף מציצים בשכונת פועלים ג' שרחובותיה היו לתלמידים, מסלול ריצה בשיעורי ההתעמלות. לאחר מותו של ד"ר שאול (סלי) לוין, מנהל המחלקה לחינוך בעיריית תל אביב-יפו, נקרא בית הספר על שמו.