שער דיזנגוף במחנה שרונה מאת ד"ר ניר מן

בפרוץ מלחמת העולם השנייה הוכרזו התושבים הטמפלרים במושבה שׂרונה כנתיני אויב בגלל אזרחותם הגרמנית. השלטונות הבריטיים הפכו את המושבה למחנה מעצר, גידרו אותה וקבעו בה שער כניסה ראשי מדרום (שער מונטפיורי) ושלושה שערים משניים לארבע כנפות השמיים. בשנות המערכה לעצמאות של היישוב העברי הפך המתחם למחנה בריטי מבוצר, והשער המערבי של מחנה שרונה הבריטי (כיום, צומת הרחובות לאונרדו דה-וינצ'י–קפלן) פנה לרחוב דיזנגוף. השער הזה שימש את המשוריינים הבריטיים להתערבות אלימה בתל-אביב בציר הקצר ביותר (ציר זה עבר ב'דרך הים' הטמפלרית, שלאחר מכן הפכה לרחוב הראשי של שרונה שנקרא לימים גם: רחוב א', רחוב הקריה, "המשך רחוב דיזנגוף", וכיום רחוב קפלן). יוזכר שבאותה העת הגבול המוניציפלי המזרחי של תל-אביב עבר בדרך העפר לכפר סומייל, שעליה סלול כיום רחוב אבן־גבירול.

עם כניסת 'ההגנה' למחנה שׂרונה הבריטי (מחנה יהושע) בתחילת מלחמת העצמאות (16 בדצמבר 1947) – קטע הדרך משער דיזנגוף עד לקצה רחוב דיזנגוף (פינת אבן־גבירול) – היה משובש מאוד ומכוניות לא היו יכולות לנסוע בתוואי זה. חורף תש"ח היה גשוּם מאוד וקטע הדרך הפך למסלול טובעני בין מהמורות, שלוליות ובורות. במטרה לשפר את העבירוּת הורתה העירייה לקבלנים לשפוך את כל פסולת הבניין – בלוקים, רצפות, רעפים – בתוואי של דרך העפר, ובעקבות שפיכת ערמות הפסולת הדרך נחסמה גם בפני הנהגים ההרפתקנים והנועזים ביותר.

עם הקמת המדינה פנו רבים אל אליעזר קפלן, שר האוצר, שיקצֶה תקציב לסלילת קטע הדרך המשובש, והוא ענה שבמלחמה יש דברים יותר חשובים, ולא אישר. בתום המלחמה שוב פנו אליו, והלה שוב קפץ את ידו. וכך הריטואל שב וחזר על עצמו פעם אחר פעם. רק לקראת סיום תפקידו התרצה קפלן ואישר את התקציב לסלילת דרך העפר המשובשת.

עם מעבר הממשלה לקריה בתל־אביב הוצבה לִשכתו של שר האוצר קפלן בבניין מול לִשכת ראש הממשלה (בית גאורג ויינמן הטמפלרי). בן-גוריון נזקק לעזרתו השוטפת בעבודתו היום-יומית, והוא רצה שיהיה ב'הישג יד' עם הנתונים התקציביים. במרתף הבניין של שר האוצר שכן הגורם השני בחשיבותו, מבחינת בן־גוריון – שירות הסטטיסטיקה (כיום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), זאת משום שבמהלך מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות בן־גוריון רצה דיווח דמוגרפי מעודכן כמה ערבים וכמה יהודים יש בתחומי המדינה.

בתחילת קיץ 1952 נאלץ אליעזר קפלן לפרוש מתפקידו מטעמי בריאות. כשלושה שבועות לפני מותו הוא התפטר מכהונת שר האוצר, ולראשונה בתולדות המדינה מונה לסגן ראש הממשלה. ב-13 ביולי הוא נפטר באונייה נגבה באיטליה בדרכו לחופשת הבראה באירופה. עם מותו נכרה הקבר הראשון בחלקת גדולי האומה בהר הרצל (שכבר היה טמון בכיפת ההר).

בשנת 1961 התכנסו ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ראש העיריה מרדכי נמיר, ורבים ממוקירי זכרו של קפלן לטקס קריאת הרחוב הראשי של הקריה על שמו. עם קריאת הרחוב על שמו של קפלן נקבע תקדים עולמי, ככל הידוע. זהו הרחוב היחיד בעולם שנקרא על שם מי שהתנגד לסלילתו.

.

.