ביה"ס לחקלאות ומשק בית / שוק העליה מאת הניה מליכסון

הסתדרות נשים ציוניות (ויצ”ו) הוקמה בשנת 1920, והיתה מביטויי המהפכה החברתית שהתרחשה באירופה באותה תקופה - המאבק לזכויות פוליטיות לנשים וקבלת זכות בחירה בשנת 1920. רעיונות השוויון השפיעו גם על נשים בתוך הזרם הציוני בבריטניה. אף על פי שבמוסדות הציוניים באופן רשמי היו זכויות הנשים שוות לזכויות הגברים, חלקן בפעילות היה מועט. על רקע זה הציעו הנשים בבריטניה להקים ארגון משלהן לצד הפדרציה הציונית במדינה, ובהמשך הקימו ארגון נשים עולמי שיהיה חלק מההסתדרות הציונית. ביולי 1920 התכנסו בלונדון נציגות ארגוני הנשים מבריטניה ומארצות אחרות לוועידה המייסדת של ויצ”ו. מטרת ההתאחדות החדשה היתה לאחד את הנשים למען הגשמת הרעיון הציוני. הכוונה הייתה שחברות הארגון יתרמו, ויכשירו את הנשים בארץ ישראל לתרום, בתחומים שבהם הוסכם שנשים יכולות להועיל במיוחד, כמו חינוך, כלכלת בית, בריאות וסעד. מצע הארגון התמקד בהכשרת נשים עולות בכלכלת בית, חקלאות וטיפול סוציאלי בילדים. בית הספר למשק בית, בישול וחקלאות הוקם בשנת 1922 על ידי ארגון ויצ"ו בחלקה הדרומי של שכונת צ'לנוב (לצד רחובות העליה ווולפסון).

הרוח החיה בהקמת בית הספר למשק בית, בישול וחקלאות (שבמסמכי הבניין נקרא גם מעון לצעירות) והמנהלת הראשונה שלו הייתה חנה (אנה) יפה. הגב' יפה הייתה אחת מחברות הנהלת ויצ”ו העולמית בארץ, ובין אלו שהתוו את דרכה של ויצ"ו לקראת מפעל ההדרכה וההכשרה של האישה העובדת. חנה יפה, נולדה בשנת 1873 למשפחת מרגולין בגרודנה. לאחר שנישאה לבצלאל יפה עברו בני הזוג להתגורר בוורשה, שם היו מבאי ביתו של זאב גלוסקין, בית ששימש מרכז לחובבי ציון ולסופרים עבריים. בשנת 1909 הגיעו חנה ובצלאל יפה לארץ ישראל ונמנו עם הבונים הראשונים של תל אביב. את בית יפה בנו ברחוב נחמני 17א' בשכונת לב תל-אביב. בצלאל יפה עמד במרכזה של העשייה הציבורית, ניהל את חברת גאולה והיה גם חבר בוועד תל אביב. בשנים ההן הייתה חנה עזר כנגדו. בבית הספר שהקימה התרכזה יפה בעיקר במחלקת ההדרכה לגננות ולמשק בית. בהמשך, השקיעה יפה מחשבה רבה בהקמה ובתכנון של בית הספר בבניינו החדש בשולי המושבה החקלאית נחלת יצחק. חנה יפה נפטרה בביתה אחרי מחלה קשה בכ"ח אייר תרצ"ח (29.5.1938). אחרי מותה נקרא בית הספר ויצ"ו בנחלת יצחק על שמה.

בניין הקומותיים של בית הספר בחלקה הדרומי של שכונת צ'לנוב נבנה בסגנון האקלקטי שרווח באותן שנים בתל אביב. את הבניין המקורי תכנן האדריכל שמואל סוד-מוריה אשר נולד בשנת 1896 בהונגריה. בינואר 1930 ערך האדריכל דוד טוביה, שתכנן בית היתר את בית בן גוריון בתל אביב, שיפוץ באחד מאגפי הבניין. בקומה הראשונה של בית הספר הוקם מטבח לימודי, ששימש ללימוד בישול ובו גם הותקנו הארוחות לתלמידות ולסגל המורים ולשאר הפועלים. חומרי הגלם לבישול נלקחו מגידולי החווה. כמו כן היו בקומה זו חדרי לימוד ומנהלה.הקומה השנייה הוקצתה למגורי הנערות. בשטח שמסביב לבניין נבנתה החווה החקלאית. נבנו מבני משק, מחסנים, לולים, מדגרה לאפרוחים, והוכשרו חלקות חקלאיות וערוגות לגידולים השונים. בפברואר 1927 אף ניתן רישיון זמני להקמת שני לולים, נוסף על הלולים הקיימים. עם הגידול במספר התלמידות בבית הספר למשק בית ברחוב העליה, והחוסר בסביבה מתאימה ללימודי החקלאות שהורחבו גם ללימודי פרדסנות, הגישה הסתדרות ויצ"ו בתאריך 27.2.1927 בקשה לרישיון זמני להקמת שני מבני לולים כמעון לצעירות. לחצי הנדל"ן והצורך בשטח גדול שלא היה נמצא במרכז העיר שהלכה והתפתחה, הביאו להחלטה לבנות בית ספר חדש בשולי המושבה החקלאית נחלת יצחק, ולמכור את המגרש. את השטח רכשה העיריה מידי הסתדרות נשים ציוניות (ויצ”ו). מבנה בית הספר שהתפנה מיושביו, נהרס ונמכר לעיריה במחיר של 12,000 לא"י. לשטח המגרש המקורי צורפו מגרשים סמוכים לצד רחוב מרכז מסחרי (רחוב מטלון כיום). אחד מהם הוא גן ילדים כ"ג שפעל ברחוב מטלון ונסגר במטרה להגדיל את השוק. על שטח הבלוק שהתפנה (בין הרחובות העליה, וולפסון, צ'לנוב, ומטלון) נבנה שוק עירוני מודרני.

בניית שוק העליה (על ידי הקבלנים שחורי ורובינשטיין) היתה יישום החלטה של הנהלת העיריה לרכז את רוב פעילות המסחר בפירות וירקות בעיר בשלושה מתחמים: שוק הכרמל (המרכזי, אך לא מקורה), שוק בזל (לתושבי השכונות החדשות המרוחקות בצפון העיר) ושוק העליה הקמעונאי (שנבנה במטרה להחליף את שוק מרכז מסחרי הלא מקורה שהיה מפגע תברואתי). את השוק בנתה המחלקה הטכנית של עיריית תל אביב בראשות מהנדס העיר יעקב בן-סירה (שיפמן) והמהנדס יצחק רייך, שבנתה במקביל גם את שוק בזל. העירייה ראתה בבניית שני המתחמים מפעל חשוב שיסדיר את פעילות השווקים ויתרום לכלכלת העיר, גם במתן עדיפות לתוצרת עברית. אשר על כן ניתנה בבנייתו עדיפות לעבודה עברית ולשימוש בחומרי בניין מתוצרת הארץ. העירייה הדריכה את הקבלנים ואת בעלי בתי החרושת לחומרי הבניין כיצד להכין את חומרי הבנייה (לבנים, מלט, נגרות, חשמל ועוד) שנדרשו לבנייה. נוסף על התועלת הכלכלית המובהקת, היה להחלטה גם צד פוליטי. עד 1936 עסקו במסחר בפירות ובירקות בתל אביב בעיקר רוכלים ערבים ונוצר חשש לגורלה של החקלאות העברית. גם העובדה שהשנים שבין 1936–1939 היו שנות המרד הערבי, הבהירה לראשי העירייה שעצמאות כלכלית החשובה לעיר ולתושביה הצורך בהזרמת סחורה חקלאית סדירה ללא חשש לשביתות היה קיומי. כך זורזה בניית נמל תל אביב, וכך עלה גם הרעיון לשוק מודרני ומקורה בסמיכות לאזורי המסחר שהתפתחו בעיר משנות העשרים והלאה. שוק מקורה שיענה גם על תנאי האקלים בארץ ישראל: מפלט מהשמש האכזרית בחודשי הקיץ, וכן מהגשם ומהשלוליות בחורף.

במתחם שוק העליה הוקמו שני שווקים: שוק סיטונאי, שהיה השוק האחורי, פנה אל רחוב צ'לנוב. היו בו ארבעה מבנים דו-קומתיים שחוברו במפלס העליון. המבנים הקיפו חצר פנימית, ושם נמכרו בשר וביצים. בתוך עשרים שנה גדל מאוד היקף המסחר בשוק, ובשל גידול בהיקף תנועת המשאיות הנכנסות ויוצאות היה צורך בשטח גדול יותר. וכך עבר השוק בשנת 1951 למתחם השוק הסיטונאי ברחוב תוצרת הארץ (רחוב קרליבך כיום) שהוקם בשדות המושבה שרונה. השוק ברחוב העליה המשיך לפעול במתכונת המצומצמת שאִפשרו תנאי המקום. בחלק האחורי של השוק הסיטונאי פעלה משחטת עופות. עם הזמן היא נעשתה מפגע תברואתי, וזו הייתה הסיבה המרכזית לסגירתו הסופית של השוק בשנת 1981. לאחר פיצוי סוחרי השוק, נהרס המבנה בשנת 2009, ומתחם השוק הסיטונאי הפך זמנית למגרש חנייה.

השוק הקמעונאי מוקם במבנה חד-קומתי שחזיתו המרשימה פונה לרחוב העליה. הוא נבנה בסגנון הבין-לאומי שהיה אופייני לשנות השלושים, כלומר מבנה פונקציונלי בעל חלונות ופתחים רחבים לניצול מקסימלי של האור הנכנס מבחוץ. גם חלקים מהתקרה נבנו מזכוכית כדי לאפשר חדירת אור ולחסוך בחשמל יקר. הבניין נבנה מלבנים מתוצרת בית חרושת סיליקט. בחזית נבנו שש חנויות נפרדות מהאולם המרכזי שמכרו סחורה שלא נמכרה בתוך אולם השוק. מתוכן חמש חנויות גדולות, ואילו החנות השישית, בפינה הצפונית, הייתה קטנה, ובגלל מגבלות התכנון נבנתה בחצי עיגול. מעל הקיוסק נבנה גגון בטון מעוגל שנועד להצל על העומדים לידו בשעה שהם לוגמים גזוז צונן. ההצללה הקיפה את הבניין והצלה על החנויות בחזית המערבית ובשביל הצר שנוצר בין החזית הצפונית של המבנה לעורף הבניינים שברחוב מטלון. בפינתו הדרומית של המבנה היה פתח רחב וגרם מדרגות קצר שעלה אל האולם. חזיתו המערבית של הבניין הפונה אל רחוב העליה נבנתה בנסיגה, כך שנשארה מדרכה רחבת ידיים המאפשרת פריקה וטעינה של סחורות לחנויות הפונות לחזית זו, ללא הפרעה להולכי הרגל.

האולם המרכזי חולק על ידי גריד של עמודים והכיל 140 תאים (תא לכל סוחר). בין התאים הפרידה מחיצה מוגבהת מעל הרצפה, כדי שאפשר יהיה לשטוף את רצפת האולם הגדול בסוף יום העבודה. על מנת לאפשר תנועה של אנשים ושל עגלות סחורה בין הדוכנים, סודרו מעברים פנימיים ממספר כניסות צדדיות ואל השוק הסיטונאי מאחור. גודלו של כל תא היה קבוע: 2.25 על 2.50 מטר. הסידור הפנימי של כל תא הותאם לסוג הסחורה שנמכרה בו. לדוגמה, התאים לתוצרת חלב היו סגורים מכל צד בקירות רשת ומקורים בתקרת זכוכית כדי למנוע מזבובים לחדור לתא. התאים למכירת בשר עוף צוידו בשולחן מוזאיקה קל לניקוי בחזית התא, ובפינה נותר מקום למקרר. תא הדגים הכיל גם הוא שולחן מוזאיקה, ומאחוריו ארגז קרח מבודד היטב ומצופה בפנים בפח מגולוון שהכיל שברי קרח לשמירת טריות הדגים. עבור הדגים החיים סודרה בריכת מים בעלת דופן זכוכית לחזית. השוק נפתח לקהל הרחב בתאריך 30 באפריל 1939. על פתיחת השוק כתב זאב וילנאי: "ברחוב העליה פינת וולפסון – השוק העירוני החדש נפתח לשירות הקהל בי"א באייר תרצ"ט-1939. בנוי על מגרשי העירייה ובכספיה, בצורה חדישה ובסידורים סניטריים משוכללים" (מתוך מדריך ארץ ישראל, תל אביב, השרון והשפלה, בהוצאת תור-ארץ ישראל).

בשנת 1983 הוחלט בעירייה להפסיק את הפעילות בשוק העליה. אך שורת החנויות בחזית המבנה פועלת ללא הפסקה עד היום, למעט הקיוסק העגול שיזכה לתחייה בתכנית השימור של האדריכלים ליאור ויתקון וליאור ציונוב בשיתוף האדריכל אופיר נחום- תכנית שתשולב בפרויקט שוק העליה, בתכנון האדריכל אבנר ישר. בתכנית המקורית יועד המבנה להריסה, ובמקומו תוכננו מבני מגורים. לאחר מכן אף אושר לבנות במתחם מגדל של 36 קומות. בעקבות מאבק ציבורי שניהלו חברי המועצה מיטל להבי (מרצ) ואהרן מדואל (עיר לכולנו) שורטטה התכנית מחדש: הבניין הגבוה פוצל לשלושה מבני מגורים של תשע קומות, שייבנו מעל לקומה מסחרית, ולצדם מבנה של שבע קומות, כשבתווך נמתחים מעברים ציבוריים. השטחים הציבוריים – הן הבנויים והן הפתוחים – הוגדלו, ושבעים יחידות דיור בפרויקט הוקצו להשכרה. הפרויקט הגדול ישלב מגורים, מסחר ושטחים ציבוריים. המבנה הישן של השוק הקמעונאי ישומר, ואליו – לצדו ומעליו – יתווסף בניין חדש. באולם השוק הישן ישומר גריד העמודים המקורי, ובחללים הישנים ימוקמו שתי בריכות שחייה: בקומת הקרקע שתי בריכות, לפעוטות ולילדים, ובקומה התת-קרקעית תמוקם בריכה גדולה. כן מתוכננים סטודיו לאמנות, חדרי חוגים, סטודיו למחול ולתנועה, מכון כושר, לובי, קפיטריות, ג'ימבורי וסאונה. האדריכלים תכננו פתיחה מקסימלית של כל החזיתות, וכך יהפוך המתחם לציבורי ככל הניתן, ויוכפלו השטחים הציבוריים. התכנון משתלב בתכנית של ישר: רחוב העליה מתחבר לרחוב צ'לנוב במדרחוב, ובין מרכז הספורט למבני המגורים ייבנו בריכת השתקפות, כיכר שוק ואמפיתאטרון פתוח. הבניין החדש אמור להיעטף בקירות מסך כמעט שקופים. הם יורכבו משכבה כפולה של זכוכית ושל רשת פולימרית. צפיפות הרשת תהיה בהתאם לתוכן הקומה ולחלל. החומר הפולימרי אמור להעניק לקיר מראה דמוי אריג, הדומה לרשתות הפלסטיק הנפוצות בשווקים הסיטונאיים. בלילה, כשיואר הבניין, אומרים המתכננים, ייראה האור דרך הקירות, והבניין כולו ייראה כגוף תאורה גדול.

.

.