שוק היהודים (סוק אל-יהוד)   מאת דני רכט

בימי המנדט, ציר המסחר הראשי במנשייה - היא נוה שלום -  היה רחוב אל-עבאס, רחוב שנקרא גם רחוב נווה שלום וכיום הוא חלק מרחוב המרד. רחוב זה חפף בחלקו את הגבול המוניציפלי שהותווה בשנת 1921 בין יפו לבין תל-אביב. ברחוב אל-עבאס פעל סוק אל-יהוד הוא שוק היהודים, אשר שמו מעיד על השתייכותם של רוב סוחריו. בדו"ח ועדת החקירה שמינה הנציב העליון במטרה לחקור את מאורעות הדמים תרפ"א 1921 ושבראשה עמד השופט סיר תומאס הייקרפט נכתב: "מצפון [לעיר העתיקה של יפו] נמצא רובע מנשייה שבו מתגוררים מוסלמים ויהודים ובמרכזו עובר רחוב ראשי שמשני צידיו חנויות, מרביתן מנוהלות בידי יהודים" (הציטוט מתוך מאמרו של ד"ר אור אלכסנדרוביץ' גבולות של נייר, ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום).

בגלויה מראשית שנות העשרים בהוצאת האחים אליהו נראה שוק היהודים במבט מחלקו הצפוני לכיוון דרום. הרחוב הנראה בגלויה בצד שמאל הוא רחוב אלעזר. בצילום אחר של צבי אורון-אורושקס משנת 1929, נראה חלקו הדרומי של השוק במבט לכיוון צפון. הרחוב החוצה את רחוב רחוב אל-עבאס הוא רחוב זובייר שלאחר קום המדינה נקרא רחוב הרב עוזיאל ובקצה המזרחי שלו היתה שכונת האיטלקים הקטנה.

ארועי הדמים בשנת 1929 השפיעו קשות על השוק הן בגלל חוסר בבטחון אישי בקרב סוחריו היהודים והן בגלל שרוב הלקוחות היהודים נטשו את הסביבה ועברו להתגורר מעבר לקו הגבול המוניציפלי בשכונות שנכללו בשטח העיר תל אביב. עם הקמתו של שוק שלוש ברחוב שבזי, עזבו חלק מהסוחרים את שוק היהודים ועברו אל השוק החדש. חלק מהסוחרים שנשארו עזבו לאחר פרוץ מאורעות 1936.

הבית ההרוס בחלקו ברחוב המרד 77, הניצב בודד בסביבתו הוא שריד אחרון לסביבה מסחרית שוקקת חיים שהייתה כאן במשך שנות המנדט ועוד קודם. בחודש אפריל 1948 מצא עצמו בית  זה בנתיב הפריצה של הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) מבתי ברנט אל חוף הים, מהלך צבאי שניתק את שכונת קרטון וסביבתה מהעיר יפו. בטקס זכרון שקיים ארגון ברית חיילי האצ"ל ליד בית בודד זה בחג הפסח תשכ"ג (1963) הוסר הלוט משלט שנקבע בקיר הבית ומנציח 11 מלוחמי הארגון שנהרגו בקרב  שהתרחש במקום 15 שנים קודם. אפשר להניח שהפיכתו של הבית האחרון שנותר מהשוק לאתר הנצחה חסכה ממנו את ההרס המוחלט שהיה מנת חלקם של שאר הבתים בסביבה.

תודה לד"ר אור אלכסנדרוביץ'

.

.