תל-נורדוי (תל-נורדאו) מאת פרופ' רם גופנא

תל-נורדוי הייתה השכונה הבנויה הצפון-מערבית של תל-אביב בשנות העשרים עד לראשית שנות השלושים של המאה העשרים. היא הוקמה על אדמת כרם מטרי, שרכישתה בידי חברת הכשרת הישוב הושלמה בשנת 1922. שכונת תל-נורדוי הייתה מעין "ראש-גשר" דרכו החלה העיר תל-אביב לפרוץ לראשונה לאורך שפת הים צפונה. שטח אדמת כרם מטרי היה 244 דונם. על פי מפת העיר תל-אביב היום משתרעת שכונת תל-נורדוי במרכז העיר. גבולות השכונה בקירוב היו: במערב - חוף הים; בצפון - רחוב מאפו; במזרח - רחוב שלום עליכם, בית החרושת ללבנים סיליקט ושכונת נורדיה ובדרום - רחוב טרומפלדור. רחובה הראשי, שחצה את השכונה מדרום לצפון, הוא רחוב בן יהודה.

בשכונת תל-נורדוי נכללו: קטע מרחוב הירקון, רחוב סירקין, רחוב פרישמן ,רחוב מנדלי מוכר ספרים וקטע קטן מרחוב בוגרשוב. חוף ימה של שכונת תל-נורדוי שימש (החל משלהי שנות העשרים ועד להקמת המדינה) חוף רחצה לרוב רובה של אוכלוסיית תל-אביב. כשכונה לעצמה נתקיימה שכונת תל-נורדוי כעשר שנים בקירוב שלאחריהן היא נבלעה בעיר תל-אביב שהתפשטה צפונה. גל העלייה החמישית של יוצאי מרכז אירופה בראשית שנות השלושים, השפיע על חזותה הפיזית ועל אווירתה התרבותית ורחוב בן יהודה הפך ל"בן יהודה שטראסה". על קיומה של שכונה בחלק זה של העיר מעיד שמו של בית הספר הממלכתי תל-נורדאו שהוקם בה בשנת 1925 (ופועל גם כיום) וכן, מרפאת שירותי בריאות כללית תל-נורדאו.

אדמת כרם מטרי נחלקה בשנת 1922 ל-261 מגרשים שנמכרו לחברות נדל"ן, אנשים פרטיים ולאגודות של משתכנים. פיתוח השכונה נוהל בידי ועד שנבחר באספה כללית: הועד המאוחד של קוני אדמת מטרי שהפך עם תחילת בנייתה לועד הרובע תל-נורדוי. הועד השפיע על גיבושה של תכנית הבינוי של השכונה, קבע את שמה (רובע תל-נורדוי) וניהל בשם בעלי המגרשים את כל עבודות התשתית: יישור השטח, תכנית המגרשים (הפרצלציה), סלילת הכבישים והנחת צנרת לאספקת מים. במהלך שנת 1923 החלה בניית הבתים בשכונת תל-נורדוי. לאחר חמש שנים היו כבר בשכונה כ-145 מבנים שבהם התגוררו כ-950 נפש. רוב הבתים היו בני קומה אחת ופעמים גם דו-קומתיים. חלקם תוכננו בידי אדריכלים.

שישה בתים לפחות, שנבנו במהלך שנות העשרים בשכונת תל-נורדוי (אדמת מטרי), שרדו עד היום והם מיועדים לשימור: בית טיטלמן (ברחוב סירקין 3); בית בינימוב (סירקין 29); בית רחל פרידמן (הירקון 108); בית פרץ (הירקון 102); בית ליפקין (פרישמן 19) ובית הקשתות של משפחת רוז (הירקון 59). הדיוקן החברתי-כלכלי של אוכלוסיית תל-נורדוי מצטייר על פי אמות מידה של שנות העשרים כדלהלן: אנשים חילונים מן המעמד הבינוני הזעיר בורגני. רובם ממוצא אשכנזי מזרח-אירופי וחלקם ממוצא ספרדי ומזרחי (כ-15 אחוזים). רבים מהם באו מקרב ה"אינטליגנציה" שנתהוותה כבר בשכונות היהודיות של יפו ותל-אביב לאחר מלחמת העולם הראשונה: מורים, פקידים, סופרים, אנשי מקצועות חופשיים וסוחרים אמידים. אליהם נוספו גם פועלים כדיירי משנה. תדמיתה של שכונת תל-נורדוי בשנות העשרים כ"ספינת הדגל" של תל-אביב המתפתחת, עולה מן העיתונות ומפרסומים שונים מאותן שנים. לפיכך אפשר להציע (לאור אוצר התדמיות של ימינו) לכנות את שכונת תל-נורדוי השכונה "הצפונית" (במלעיל) הראשונה של תל-אביב.

פרופ' רם גופנא. מחבר הספר מכרם מטרי לרחוב בן יהודה שטראסה המתעד את עשר שנותיה הראשונות של שכונת תל נורדוי (1922-1932) כשכונה לעצמה, שנשמטה זה מכבר מן הזכרון התל אביבי.

.