נווה שלום מאת פיני בן-שחר

בשנת 1890, כשלוש שנים לאחר ייסוד השכונה העברית הראשונה נווה צדק, הוקמה השכונה העברית השנייה, היא נווה שלום. מייסדה ומקימה של השכונה, ר' זרח ברנט, היה גם בין מייסדי פתח-תקווה. בשנת 1890 רכש את רובה של הקרקע מידי בעליה הערבים, אליה סופח השטח הגובל עם נווה-צדק שנגאל על-ידי אהרון שלוש ובכספו בנה בה בתים לשכירות, למען אלה שידם אינה משגת לבניית בתים. אך היהודים מיאנו לבוא ולהתיישב בהם מחמת ריחוקם מהמרכז ביפו.

על-מנת לשמש דוגמה לאחרים, באו ר' זרח ברנט ובני-ביתו והתיישבו במקום - משפחה יהודית בודדה, מוקפת שכונות ערביות. לא פעם התנכלו להם הערבים, ובאחת הפעמים ניסו לשדוד את כספם. התנהל מאבק שבסופו אילצום השודדים לשלם כופר, וכך ניצלו.

רבה של יפו, הרב נפתלי הרץ הלוי, בא אף הוא להתגורר במקום - קרוב לים - בעקבות המלצת הרופאים לאשתו החולה. הרב ובני-ביתו שכרו מעון בקרבת החוף, למשך הקיץ בלבד, וכאשר השתפר מצבה של הרבנית ללא הכר, החליטו להישאר. הם היו מהראשונים שרכשו בית במקום, ובעקבותיהם באו משפחות נוספות והשתקעו שם.

בשנת 1896, כשגדל מספר תושבי השכונה, הוקם במקום מוסד חינוכי לתלמוד תורה. - שערי תורה ולידו אולם בית-כנסת.

.

.