קריית המלאכה מאת עידו ששון, דני רכט

מתחם תעשייתי בדרום העיר אשר נבנה בגבול השכונות העבריות גבעת הרצל ושכונת שפיר קליין, ובסמוך לגרעין הכפר המצרי אבו כביר. בחלקה הדרומי-מערבי של הקריה היתה בימי המנדט שכונת החוראנים באבו כביר.

בתאריך 27 באוקטובר 1965, התקיים טקס חנוכת קריית המלאכה בשדרות הר ציון בנוכחות ראש העיריה מרדכי נמיר, שר האוצר פנחס ספיר ומ"מ ראש העירייה אליעזר שכטר. הטקס ציין את השלב הראשון בפיתוח מפעל המלאכה הזעירה בעיר. מדובר באזור המלאכה הגדול בעיר אז, אשר הכיל עם פתיחתו 416 יחידות מלאכה בתשעה בניינים בני ארבעה קומות. קריית המלאכה נוסדה על ידי המשרד למסחר ולתעשייה, עיריית תל אביב יפו, התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה וחברת כלל להשקעות. המוסדות השותפים במיזם החדשני אז הקימו לצורך זה את החברה לשיקום המלאכה בתל אביב־יפו. ותכנון המתחם הופקד בידי משרד האדריכלים של יצחק רפופורט, אשר גליברמן וצבי פרנקל. משרד זה גם בנה בראשית שנות השבעים את בית עיתון הארץ "החדש" לצד המשך רחוב העליה (כיום רחוב שוקן) הגובל בקריית המלאכה ממערב.

האדריכלים תכננו 13 מבני תעסוקה קובייתים. 12 לצד רחובות המתחם ("השבילים") ובלוק 13 הבנוי לצד דרך קיבוץ גלויות ותוחם את הקרייה מצד דרום. בחוברת שיווקית שפורסמה לקראת הארוע נכתב: "בעל מלאכה, הנך אחד מאלפי בעלי המלאכה אשר התפתחות העיר סגרה עליהם. בית המלאכה שלך מיושן. אפשרויותיך להגדלת רווחים מוגבלות מאד. יוקר הקרקעות והמבנים מונעים ממך להקמת בית מלאכה לעצמך. להתקדם? איך? להתרחק מן העיר? אתה מקצץ במו ידיך את מקור פרנסתך. התשובה היא: קרית המלאכה בגבעת הרצל... בלב לבו של היישוב העירוני"

שנים קודם לכן כבר הורגש בתל אביב של ראשית המדינה הצורך בהקמת קריית מלאכה, אשר חגורת בתי המלאכה והתעשייה הזעירים הלכה ו"חנקה" אותה. רבים ראו בהקמת קריית המלאכה את ראשית מתן הסיוע למפעל הזעיר. הנתונים הראו, שב"רצועת הנחושת", השטח המתפרש מצפון יפו ועד לנחלת יצחק, פעלו אז כ- 9,150 מפעלים שהעסיקו מעל 51,300 עובדים בתחומי הלבשה ותפירה, עץ ורהיטים, עור ומוצריו, מוצרי מתכת, מכונות, כלי הובלה, ציוד חשמלי ואלקטרוני ועוד. כמו כן, היו אותה תקופה מפעלים קטנים רבים פרושים ברחבי העיר (75% מכמות המפעלים בעיר) הן באזורי המגורים והן באזורי המסחר, בתנאים קשים כמו שטח קטן מדי, חיבור חסר למים ולביוב. ובנוסף מייצרים רעש וריחות). כל אלה הגבילו את התפתחות העסקים. פתרון "קריית מלאכה" ענה על צרכים אלו.

עם השנים נתיישן המקום, עסקים נסגרו, ובעלי בתי מלאכה ותעשייה קלה העדיפו לעיתים לעבור למתחמי תעסוקה אחרים. מראשית האלף החדש הפך המקום בהדרגה למתחם אומנויות תוסס. במקום פועלות גלריות לאמנות לצד אולפני הקלטות וחדרי חזרות. מדובר התחדשות עירונית אותנטית ללא מעורבות העיריה. עשרות אמנים מתחומים שונים (ציור, פיסול, מוסיקה, צילום, ריקוד, מיצב ועוד) מיקמו בו את הסטודיות שלהם. רחובות המתחם, שביל המרץ, שביל המפעל ושביל התנופה הם רחובות פרטיים. מה שהביא לכשלון מצד העיריה לסמן את המדרכות ולגבות דמי חנייה. בחלקה המערבי של קריית המלאכה אפשר למצוא יחידות שהפכו ללופטים המשמשים למגורים. תכנית לשיקום המתחם מציעה שיפוץ ותוספת בנייה במקום.

בחלק הדרומי של שדרות הר-ציון, בסמוך לקריית המלאכה, היה אמור לעבור על הקרקע הקו הירוק של הרכבת הקלה. זאת, עד כניסתו למנהרה מעט דרומית לרחוב לוינסקי. בחודש יוני 2016 החליטה הוועדה המחוזית של תל אביב להמליץ שהכניסה למנהרת הרכבת הקלה תהיה דרומה יותר, בצומת שדרות הר-ציון ודרך קיבוץ גלויות (בפינה הימנית העליונה בצילום). מימוש החלטה זאת, אם וכאשר, יוסיף קילומטר לתוואי התת-קרקע.

.

.