בית בלקני (דירת נדיבי) מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

בית יצחק וצילי בלקני ברחוב יוסף אליהו 2 פינת דיזנגוף 8. את הבית תכנן עבור בני הזוג האדריכל מרדכי גולדברג שהתגורר ברחוב מזא"ה 31 והיה שותף באמצע שנות השלושים במשרד אדריכלות יחד עם המהנדס דוד פינאקר והאדריכל זאב הלר.

בין הדיירים בבניין היו יהודה נדיבי ורעייתו רחל. נדיבי כיהן בתפקיד מזכיר העיריה במשך ארבעים שנה והיה אחד מהפקידים המשפיעים ביותר על דמותה של העיר. קודם לכן התגוררו נדיבי ורעייתו רחל בבית גולדין ברחוב ביאליק.

יהודה נדיבי (פרנקל) באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

יהודה נדיבי (פרנקל) נולד בהומל רוסיה, 26 יוני 1899 לאביו שלמה בן יוסף (עסקן פעיל ב"צעירי ציון") ולאמו חנה בת יונה בבובניק (נפטרה בתל-אביב, ט' תמוז תש"ב 24.6.42). בבית הוריו שלט הדיבור העברי וכך היה הוא מהראשונים ברוסיה ששפת-אמם היתה עברית. בהיותו כבן חמש פרצו הפרעות בהומל, ואביו, שהשתתף בהגנה העצמית הוכרח להמלט מרוסיה ללונדון ושם היה מורה לעברית, ואחרי זמן קצר הזמין אליו את אשתו ובניו, וביתם בלונדון היה מרכז לדוברי עברית.

למד בבית-הספר העממי שבמרכז היהודי במזרח לונדון, ובשעות הערב בבית-הספר העברי "תלמוד תורה" בראשותו של הרב י. ק. גולדבלום. בן 12 שנה גמר את בית-הספר העממי וזכה בסטיפנדיה להמשיך את לימודיו בבית-ספר תיכוני. באותן השנים עבד אביו בתעמולה ציונית בארצות-הברית ובקנדה, ובסוף קיץ 1913 היה ציר קנדה לקונגרס הציוני ה-11 שהתכנס בוינה. אחרי הקונגרס נפגש בטריאסט עם אשתו ובניו שבאו מלונדון, נסע עמהם ארצה וסידרם בתל-אביב והכניס את בניו לגימנסיה הרצליה, ואח"כ חזר לעבודת התעמולה הציונית באמריקה.

משפרצה מלחמת-העולם הראשונה נשארה המשפחה בארץ ולמרות נתינותה הבריטית הצליחה להתחמק מעיני השלטון התורכי. בעת הגירוש הכללי מיפו ומתל-אביב, באביב תרע"ז, עברה המשפחה ליבנאל, ויהודה נדד עם הגימנסיה לשפיה ומשם לחיפה, ושם עמד בבחינת הבגרות במחזור הששי ב-1918. כשנכנס הצבא הבריטי לחיפה, שימש כמקשר, הודות לשליטתו בשפה האנגלית, בין "ראש הגולה" מאיר דיזנגוף, ובין השלטון הצבאי בעניני הגולים מיפו ותלאביב. ובזה ראשית הקשר האמיץ אשר היה בינו לבין מר דיזנגוף עד למותו של האחרון. באותו הזמן הגיע אביו ארצה כמתנדב בגדוד העברי האמריקאי, ולפי עצת אביו העמיד יהודה את עצמו לרשות ועד הצירים אשר צוה עליו להצטרף לממשלה. ומיד נכנס לעבוד במשרד המושל הצבאי בחיפה עם המיג'ור ג'יימס רוטשילד. אח"כ הועבר לעבודה כפקיד אזרחי בממשלה הצבאית ושירת כעוזר ליהושע גורדון, שהיה אז מנהל המחלקה לעניני היהודים בשלטון המחוז ביפו. בשרותו זה נמצא ביפו ביום פרוץ המהומות הגדולות ב-1 במאי 1921, וביחד עם קומץ הפקידים היהודיים בבית-הממשלה (ה"סראייה") טיפל בנפגעים. אח"כ עבד במשך ארבעה ימים בפקודת המושל כמקשר ומורה דרך ליד כוחות הצבא שנשלחו מרמלה להשקטת העיר ולעזרת היהודים שעמדו על נפשם בנוה שלום, ב"בתי ווארשה" ובמעונות העולים שעל שפת הים.

ביום 18 במאי נאסר בחדר המושל באשמת נסיון לרצוח ערבים ושוד כספם בשעה שניהל את פעולת הצלת נשים וילדים יהודים שהיו מוקפים ערבים. בפקודת התובע. הכללי הצבאי בוטלה האשמה נגדו והוא שוחרר. אח"כ נתמנה על-ידי המיג'ור קמפבל, מושל המחוז, למנהל מחלקה חדשה למושבות העבריות שבמחוז יפו, שאחד מתפקידיה היה לעזור לקימום הכפרים והמושבות שנפגעו עקב המהומות. כן נתמנה לחבר בועדת הבטחון למושבות, בהשתתפות קציני צבא ואנשים מהצבור (ביניהם ש. טולקובסקי ואברהם שפירא) . עם פרסום ההגבלות על העליה (שהתקין הנציב העליון אחרי מהומות מאי 1921) וקביעת תקנות להעלאת קרובים, ארגן מטעם המושל ומחלקת העליה הממשלתית (שבראשה עמד אז היהודי אלברט חיימסון) ובעזרת ועד הקהלה של יפו ות"א את רישום הבקשות של היהודים תושבי המחוז להעלאת קרוביהם מחו"ל. במשך חדשים ספורים הוצאו אז בחתימת ידו כעשרים אלף רשיונות עליה, ועוד זמן רב אחרי כן, למרות ההגבלות הנוספות על העליה, הוסיפו השלטונות לכבד את חתימתו בעניני העליה ולהרשות את כניסתם ארצה של בעלי הסרטיפיקטים שלו.

בסוף ינואר 1922 נשא לאשה את חברתו למחלקה בגימנסיה הרצליה, רחל בת דוד נחום לבני (וייסבורד) ממיסדי תל-אביב. כשפורסם חוק ההתאזרחות בשנת 1922 החליף את אזרחותו הבריטית בארצישראלית ואת השם הלועזי פרנקל בשם העברי נדיבי. עם הריאורגניזציה הכספית של הממשלה ב-1923 הועבר להנהלת מחלקת הכספים של משרדי מושל מחוז יפו. ביום 15.6.24 עזב את עבודתו בממשלה ועבר לעבוד לפי הזמנת המועצה במשרדי העיריה כמ"מ המזכיר הכללי, ואחרי שנתים אישרתו מועצת העיריה לשרות קבוע במשרה זו, ועם העלאת העיר ב-1934 לדרגת עיריה בעלת זכויות מלאות, נתמנה הוא רשמית לכהונת מזכיר העיר.

ב-1930 ביקר באנגליה, בפעם הראשונה מאז בואו ארצה בילדותו, ולמד את שיטות העבודה של העיריות וקשר קשרים ראשונים עם חוגי משרד המושבות (שבידו היה אז השלטון העליון על ארצנו בשם מלך אנגליה). במרס 1935 יצא שוב לאנגליה בשליחות העיריה ופנחס רוטנברג, כדי להשפיע על מיניסטריון התעופה ועל חברת התעופה הקיסרית ששדה התעופה הגדול שהממשלה אומרת לבנות בארץ, יקבע בקרבת תל-אביב, ואכן נבנה שדה-התעופה ליד לוד, במרחק 16 ק"מ מת"א. באותה שנה יצא שוב ללונדון בשליחות פוליטית מטעם העיריה והסוכנות היהודית, אל חוגי משרד המושבות ולטיפול בענינים הנוגעים לעיר ת"א. באותה הזדמנות השתתף כאורח כבוד בועידת ארגון מזכירי העיריות בבריטניה, ובשיעורי הקיץ של הארגון הלאומי של עובדי העיריות באנגליה שנערך באוניברסיטה של אוכספורד ובקונגרס הבינלאומי לניהול מדעי.

לאות הוקרה לפעולותיו בלונדון מינתהו מועצת העיריה לחבר הועדה המדינית העירונית. ב-1937 ביקר בארצות מזרח אירופה, סקנדינביה ואף בברלין והתחקה על שיטות הניהול העירוני בהן. ב-1939 יצא בשליחות המוסדות הלאומיים והקרנות להודו, בורמה ומאלאיה. ובאשור הסוכנות בקשה ההס' הציונית בהודו ממר נדיבי להתראות עם המהטמה גאנדי, אשר הביע באותם הימים את עמדתו השלילית, בהתאם לעקרונות תורתו, לפעולות ההתגוננות בכח של הישוב בארץ בפני התקפות הערבים. מר נדיבי התקבל לראיון ממושך ע"י המהטמה בנוכחות בני סביבתו ועוזריו ומסר לו על מצב הדברים לאמתו. גאנדי אשר התענין בכל מה שנאמר לו ואף הרבה בשאלות הודה לבסוף כי לא ידע ,את כל זה וכי הוא מתחיל להבין לרוח ועמדת הישוב.

במלחמת-העולם השניה, עם התקרב האויב בחזית המדבר המערבי לארצנו, התנדב בהסכמת הסוכנות והעיריה לצבא הבריטי ושירת בו בדרגת קפטין בקצין הקשר היהודי בין המפקדה ובין גדודי המתנדבים הארצישראליים וטיפל, בכל הענינים האישיים של חיילינו בחזיתות אפריקה ואירופה ובארץ. (זמן קצר אחרי התגייסותו, התגייסו גם בתו ובנו, וכך השתתפו: אביו במלחמת-העולם הראשונה והוא וצאצאיו בשנית). כשהגיע תורו לפי הסדר שוחרר מהצבא בסוף 1945, ובראשית 1946 חזר לעבודתו בעיריה. בראשית 1947 יצא פעם נוספת לפעול בשליחות העיריה והמוסדות בחוגי הממשלה בלונדון, וכן להשתתף כאורח הועידה השנתית של מזכירי העיריות בבריטניה והשתתף בקורס המיוחד לשלטון עצמי שהתקיים מטעם המועצה הבריטית ואשר בה השתתפו גם עובדי עיריות מאיטליה, דנמרק, שוודיה וצ'יכוסלובקיה.

הוא השתתף עם המנוח דב הוז , שהיה סגן ראש עירית תל-אביב, בהנהלת חברת "אוירון" וממשיך בה עד היום. ב-1936 יסד את אגוד מזכירי הרשויות המקומיות העבריות בארץ ומשמש מאז כיושב ראש לו. צאצאיו : כרמלה אשת ד''ר רחום שולמן, עוזי.

.

.