בית אגוג'יאן ושות'   מאת אדריכל ניקי דוידוב, דני רכט

במרכז תל אביב קיים כידוע הריכוז הגבוה בעולם של בתים בסגנון הבינלאומי, מה שהביא להכרת אונסק"ו בעיר כאתר מורשת עולמית. אולם כדי להכיר כמה מהבניינים היותר מעניינים שנבנו בסגנון זה במהלך שנות השלושים מחוץ לאזור ההכרזה, מומלץ טיול רגלי באזור שכונת נווה שאנן ובנותיה. בסמוך למחלף לה-גוארדיה ניצב בית שמעון חמדי-לוי (בית האוניה) המוכר. עשרות מטרים ממנו ניצבים שלושה בתים שהוכרזו לשימור סביב הכיכר המרכזית של שכונת גבעת מרקו ההיסטורית: בית שרנו (ראש פינה 25), בית קלמרו ושות' (ראש פינה 26) ובית שלם (ראש פינה 28).

הפתעה מצפה למי שימשיך בסיורו עד לקצה הדרומי של  נווה שאנן. ברחוב לוינסקי 104 פינת דרך עפר אז שהיוותה המשך לרחוב מרכז מסחרי (רחוב מטלון כיום) נבנה בשנים 1936-1938 בית מגורים על מגרש מספר 229 בשכונה - מגרש שהיה בגבול העיר אז ובסמוך אליו תיבנה לימים תחנת האוטובוסים המרכזית הגדולה בעולם.

ראשיתו של הבית הפינתי ביוזמה של מאיר חי אגוג'יאן ושותפיו שלמה נתנאל ופנחס ציון. את הבית החל לתכנן דוד כרמלי אך בחודש מאי 1935, עוד בטרם החלה הבניה, הודיע זה למחלקה הטכנית בעיריה כי הוא "מוסר  את ההשגחות והבניינים שלי בתל-אביב למהנדס א. רייבמן". אליהו רייבמן התגורר אז בבית בן-יהודה שבפינת הרחובות אחד העם 89 והחשמונאים 48. שנה אחר כך עבר לשכונת רמת השרון (שכונת החשמל).    

עשר שנים קודם, בשנת 1925, הוגשה ע"י ליאון אלפנדרי תכנית לבניין חד קומתי פשוט וקטן, עם חצר גדולה, האופייני לבניית בתיה הראשונים של שכונת נווה שאנן המגרש החליף בעלויות ובשנת 1935, במציאות עירונית חדשה ומשגשגת קודמה  תכנית לבנין עירוני בן 3 קומות.  

בית אגוג'יאן ושות' נמצא בנקודה בה תכנית המנורה הגרנדיוזית של המהנדס טישלר לנווה שאנן  נחסמת ע"י פרדס שלא נגדע ע"י התורכים, ובהמשך שימש עתודת קרקע פנויה להקמת התחנה המרכזית החדשה.  כתוצאה מכך רחוב מרכז מסחרי (היום מטלון)  מבצע תפנית ומתחבר לרחוב לוינסקי, ויוצר מגרש טרפזי יוצא דופן.  ייחודו של הבניין נגזר מהפיתרון האדריכלי  של דוד כרמלי ואינג' אליהו רייבמן למגבלות המגרש.  

בתכניות ההגשה הבניין נראה כחזית שכיחה של בית מגורים תלת קומתי בסיגנון הבינלאומי, בה נפחי הבניה עטופים במרפסות מעוגלות בפינה, ומתכנסים לאלמנט חדר המדרגות. בפועל הבניין מורכב מ-3 נפחים הניצבים בזוויות שונות, ומתחברים אל חדר המדרגות. הרצועה המשוקעת של  חזית  חדר המדרגות. בגירסה מוקדמת, פתחי חדר המדרגות היו 'חלונות אוניה' עגולים, אלמנט שכיח ב'אדריכלות המכונה' של בנייני הסגנון הבינלאומי. בעיקבות דרישת העירייה תכנית זו שונתה, ובפועל חזית חדר המדרגות היא אלמנט זכוכית ורטיקלי – טרמומטר, לכל גובה הבניין, המדגיש את המופע הדינמי של הבניין, ומהווה מעין 'ציר סיבוב'.

כיום, למרות המצב הירוד של הבניין והסביבה, הבניין יוצר עימות דרמטי בין העבר של הסגנון הבינלאומי (כשהבניין נבנה הוא היה בולט ביחס לסביבתו) לחזית הברוטאליסטית של בניין התחנה. באופן ציני ניתן לראות במרפסות המעוגלות, שקיבלו הדגשה צבעונית בשיפוץ שנשעה מכבר, כמכוונות ומובילות אל ציר הולכי הרגל שמלווה את חזית בניין התחנה המרכזית. מעבר לערכיו האדריכליים, ניתן לראות בבניין נקודות ציון בהתפתחות השכונה ולמהפכים שחלו בה.    

בחודש יולי 1938 נעצרה הגברת יונה בלאושטיין אחרי שבחיפוש שנעשה בדירתה בבית אגוג'יאן ושות' נמצא מחסן של ספרות תעמולה קומוניסטית וכן תעודה המעידה על תמיכתה ב'עזרה האדומה' קרן התמיכה הכספית של תנועת פק"פ (פאַלעסטינישע קומוניסטישע פרטײַ) שהוצאה אל מחוץ לחוק. חודש אחר כך הודתה הגברת בלאושטיין בהאשמות. כתב העיתון דבר דיווח מאולם בית המשפט כי "לפני מתן פסק הדין ביקשה הנאשמת מהשופט להתחשב במצבה המשפחתי שהיא אם לתינוק. בקשתה היתה מלווה ב'נאום' על נישול ציוני והצורך להגיש עזרה לערבים 'נרדפים'. השופט דן אותה לארבעה חודשי מאסר עם המלצה לפני ה. מ. הנציב העליון לגרשה מהארץ בתום מאסרה".

.

.