גן ילדים י'ד / איחוד שיבת ציון מאת פרופ' רם גופנא

עד שלהי שנות העשרים של המאה הקודמת הייתה תל-נורדוי השכונה הבנויה הצפונית ביותר של העיר ורחוב הגליל (מאפו לימים) היה הרחוב הצפוני שלה. ציר האורך המרכזי של תל-נורדוי היה רחוב אליעזר בן-יהודה שהיה סלול אז עד רחוב הגליל. מסתבר ששני מבנים שהוקמו בהמשך רחוב בן-יהודה במהלך השנים 1930-1931 , מצפון לרחוב הגליל, עשויים לסמל את ראשית הבנייה צפונה לשכונת תל-נורדוי, לאורך רחוב בן-יהודה, שסלילתו הגיעה כבר בשנת 1933 עד לשדרות קק"ל (לימים שדרות בן-גוריון) ולאחר מכן עד לפאתי נהר הירקון. הבית הראשון (לימים בן-יהודה 77-79) היה וילה פניאל - ביתו המפואר של ה"גביר" יעקב גזונדהייט, מעשירי תל-אביב בימים ההם. המבנה השני, שהיה היפוכו הגמור של הראשון, נבנה בידי העיריה כדי לשמש גן ילדים ומעון עירוני (לימים בן-יהודה 86). שני המבנים אינם קיימים עוד. האחד בית פרטי והשני מוסד ציבורי, עמדו שנים רבות ברחוב בן יהודה והיו יחד חלק בולט בנוף הפיזי המקומי בשנות השלושים והארבעים למאה הקודמת. הווילה גדלת המימדים של גזונדהייט הצטיירה בשנות קיומה כמתנשאת ומנוכרת לסביבתה, מעין נטע זר. לעומתה השתלב בנין גן הילדים מיום שנבנה, במרקם הפיזי והחברתי של רחוב בן-יהודה שהפך בשנות השלושים, עם בניית הבתים בסגנון הבינלאומי, ל"בן-יהודה שטראסה".

בניין גן הילדים ברחוב בן-יהודה 86 שהוקם בשנת 1931, מול וילה פניאל (בית גזונדהייט), היה חד-קומתי ולו שלושה אגפים עם גג רעפים. הבית נכלל בפרצלציית שכונת בנק המזרחי (שמעולם לא היתה שכונה, אלא מיזם ספסרות של הבנק). הכניסה אל הבית מרחוב בן-יהודה הייתה באגף האמצעי, אליו הוביל שביל בטון. הבית היה מוקף בעצי נוי ובחזיתו היו שלושה משטחי דשא. דרך ארוכה עשה גן הילדים י'ד עד שהשתכן בשנת 1931 בביתו הקבוע. מסתבר שראשית קיומו הייתה הרחק מצפון, בשכונת הצריפים מחלול ב' שעל שפת הים. לא עירית תל-אביב ייסדה אותו. הוא הוקם בשנת 1926 בידי "ועדת התרבות של הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ-ישראל" ביוזמת ועד השכונה. למדו בו כחמישים ילדים, חלקם גם משכונת תל-נורדוי. בחודש דצמבר שנת 1927 הודיעה העיריה לועדת התרבות של ההסתדרות: "...על פי דרישתנו הסכימה ההנהלה הציונית להכניס את גן הילדים במחלול, החל משנת תרפ"ז לתוך רשת הגנים הציבוריים".

מנהלת הגן הייתה הגננת ברכה שויגר ועזרה על ידה הגננת ב. רוזנבלט. השם הרשמי של גן הילדים היה "גן ילדים מחלול" והיו בו שתי כיתות. ברכה שויגר, ילידת מוסקבה וגננת, למדה שיעורי "עברית לגננות" בבית ספר "תרבות" במוסקבה בשנת 1920, אצל המנהל יצחק אלטרמן (אביו של המשורר נתן אלתרמן). עלתה לארץ בשנות העשרים. בשנת הלימודים תרפ"ט 1929, עקר גן הילדים משכונת מחלול אל בית צבי גולדפרב. בית שכור ברחוב בן-יהודה 93. בחודש יוני 1929 הודיעה ההנהלה הציונית בארץ ישראל לעירית תל-אביב : "הרינו מצרפים בזה לתשומת לבכם העתק ממכתבה של מחלקת החינוך הממשלתית אלינו מיום י'ז אייר בדבר הרשיון הניתן להחזקת גן הילדים מחלול ברחוב אליעזר בן יהודה. נא לרשום לפניכם את הוראות הממשלה".

בעוד בניין הקבע של "גן הילדים מחלול" הולך ונבנה ברחוב בן-יהודה 86 התנגד מר יעקב גזונדהייט (בעל וילה פניאל) לבנייתו מול ביתו, פנה לעיריה והעמיד תנאים להסכמתו לבנייה. נראה שחשש מפני "רעש הילדים" העלול להטרידו. מסתבר שהעיריה נעתרה לבעל המאה, כפי שעולה ממכתב לעיריה שכתב גזונדהייט בעפרון (!) בכתב ידו לראש העיר מאיר דיזנגוף ביום 1.3.31: "אני מודה לכב' בעד מכתבו מ-19.2.31 שבו הוא מאשר את התנאים שבהם הולך ונבנה גן-ילדים ברחוב אליעזר בן יהודה מול ביתי. ועל בסיס זה הסכמתי לא להתנגד הלאה לבניין הנ"ל. אני מבקש את כב' שידאג לזה שהתנאים הנ"ל ירשמו בפרוטוקול ובפנקסי העיריה לזיכרון לעתיד בשביל מועצת ופקידי העיריה הנוכחים ולבאים אחריהם. בכבוד רב י. גזונדהייט... הערה: אני מבקש את כב' כ"כ שהעצים הנזכרים בסעיף ד' ינטעו במשך החורף הבא. י.ג.". בשולי המכתב למעלה, כתב פקיד העיריה " למחלקת השכונות בבקשה לרשום כל זה בספר" (ללא חתימה). ביום 5.6.31 הוזמנו ראשי העיר תל-אביב ומנהלי מחלקות החינוך : ה"ה רוקח, שושנה פרסיץ, שושני, עזריהו, אלטרמן ושיפמן לחגוג את חנוכת בניין גן הילדים "ברח' אב"י מול בית ה' גזונדהייט".

עם תום שנת הלימודים בגן בקיץ 1932 התירה המנהלת ברכה שויגר לשומר הגן, שהיה גם גנן הנוי של גן הילדים ללון בבניין. מסתבר שקיבלה על כך נזיפה חמורה ומעליבה משושנה פרסיץ, עסקנית וחברת מועצת העיריה, שהיתה ממונה בעת ההיא על מחלקת החינוך של העיריה. ברכה שויגר נעלבה עד לעמקי נשמתה מן המכתב, "לא נשארה חייבת" וכך כתבה בין היתר לשושנה פרסיץ בגוף שלישי כמקובל אז, ביום 24.8.32 : "...אני מרשה לעצמי להעיר לה שלא בטון כזה היא צריכה היתה לפנות אלי אחרי שלא רק מהיום היא מכירה אותי, את יחסי לעבודה ואל המוסד שבו אני עובדת. אני לוקחת על עצמי את כל האחריות המוסרית ל"עוול הגדול" שעשיתי במקרה זה. מצד הפורמלי אולי הצדק אתה, אבל יש עוד מומנט, לא פחות חשוב מהצד הפורמלי שכדאי קצת לעמוד עליו. ודאי ידוע ומובן גם לה שכל מה שעשיתי עשיתי מתוך הכרת האחריות המלאה כלפי המוסד שאני עובדת בו, מתוך מסירות ודאגה אליו. גם הגברת יודעת כמה מרץ וכוחות השקעתי במוסד הזה מיום הוסדו עד היום עד שעלה לי באמצעים מוגבלים ליצור מה שיצרתי במוסד ומסביב לו. וגם אחרי גמר העבודה בגן דאגתי לא רפתה ומסרתי לשומר אחראי שהוא גם גנן, רק בעד רשות לינה בפרוזדור של דירת הגן להשגיח על המוסד, הנמצא בין כרמים ערבים שלא פעם קרו שם גנבות, ולשמור על כל שתיל וצמח ששתלנו לא מזמן הדורשים, לפי דברי הגנן של העיריה מר משל, טיפול מיוחד. ועלי להודיע לה ששום נזק לא נגרם ולא יכל היה להגרם ע"י לינת השומר בפרוזדור הגן. על כל פנים לאחר שהשומר עזב את דירת הגן, תדע ודאי הגברת לדאג לשמירה על המוסד בצורה שתמצא אותה למתאימה וכשרה במינה.. בכבוד רב, ב. שויגר".

בפברואר שנת 1939 נפטר יצחק אלטרמן, מנהל מחלקת החינוך של עירית תל-אביב, (היה קודם לכן מפקח כללי על גני הילדים העבריים בארץ), מי שהיה המורה של הגננת ברכה שויגר במוסקבה. באותה שנה הוחלט לקרוא את גן הילדים י"ד על שמו של יצחק אלטרמן. ברכה שויגר המשיכה לנהל את גן הילדים עד תחילת שנות הארבעים. במקומה מונתה למנהלת הגננת חוה ורבה, שניהלה קודם לכן גן ומעון עירוניים כ'ט ברחוב בן-יהודה 29, ליד קולנוע גן-רינה. חוה ורבה עלתה ארצה בשנות השלושים. חיברה מספר ספרי ילדים (בתה דורית ביניש, לימים נשיאת בית המשפט העליון). היא ניהלה את הגן עד שנהרס בסוף שנות הששים.

על מגרש גן הילדים י"ד לשעבר ע"ש יצחק אלטרמן, נבנה המרכז הקהילתי הדתי איחוד שיבת ציון ובו בית הכנסת "איחוד עולם" של הייקים, אשר עבר לכאן ממעונו הקודם ברחוב בן יהודה. תחרות בשיתוף אגודת האדריכלים הוכרזה לבניית משכן בית הכנסת. הזוכה בתחרות על תכנון בית הכנסת והמרכז הקהילתי איחוד שיבת ציון היה מאיר ניר-כהן בן ה-28 שפרץ בשנת 1967 ככוכב שביט וזכה באותה התקופה גם בתחרות על תכנון בית הספר רוגוזין. קודם לבניית המשכן החדש, פעל בית הכנסת במבנה בן קומה אחת הנמצא (עדיין) ברחוב בן יהודה 67.

.