בית הספר התיכוני למסחר  מאת עידו ששון

גלי העליה השלישית בראשית שנות העשרים הביאו איתם צורך לאייש משרות פקידות ומסחר של עובדים יהודים במשרדי הממשלה כמו גם במגזר הפרטי המתפתח. ולמען מטרה זו נוסד ביפו בשנת תר"פ (1920) בית ספר תיכוני למסחר. את הקמת המוסד החינוכי בהנהלתו של ד"ר ישראל וינברג (1885-1927) יזמה לשכת המסחר העברית (קלוב הסוחרים העברי). ידיעה ראשונה בנושא פורסמה בעיתון הצפירה בתאריך 23.10.1919: "חברת הסוחרים היהודים ביפו החליטה לייסד בית ספר למסחר בעל ארבע מחלקות. בית הספר הזה יתכלכל משכר הלימוד שיעלו התלמידים בלי שום תמיכה צדדית". 'אגודת הסוחרים' הוקמה כאגודה מקצועית, ללא כוונות פוליטיות או אידיאולוגיות חברתיות, במטרה לאגד את סוחרי הארץ על בסיס עזרה הדדית ושיתוף-פעולה מקצועי, במגמה להקל על מעמדם האישי, החברתי והכלכלי.

בית הספר החדש שאף להקנות לחניכיו חינוך מקצועי בתחומי הפקידות והמסחר בנוסף להשכלה תיכונית, על מנת לאפשר השתלבות הסוחר העברי בשוק המסחר המקומי והזר. החזון התממש במהרה וכבר בסיום המחזור הראשון פורסם כי חלק נכבד מארבעים התלמידים הבוגרים, השתלבו בתחום. בהמשך, פנו אף מוסדות ממשלתיים וציבוריים להנהלת בית הספר לקבלת רשימות בוגרים מסודרות וזאת על מנת לשבצם במשרות שונות בתחומי הפקידות, החשבונאות והמסחר. מיום היווסדו פעל בית ספר התיכוני למסחר במתכונת לימודי יום וערב, המנחיל לחניכיו השכלה מקצועית גבוהה, המאפשרת המשך לימודים בבתי ספר גבוהים. באפריל 1923 קיבל המוסד את האישור הרשמי בשל ממשלת המנדט לדרוג ההכשרה של בית הספר, כך שבוגריו יכלו להשתלב בלימודי אוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. בית הספר הפך לשם דבר והנהלתו עודדה הרשמה של תלמידים חדשים מכל רחבי הארץ, תוך סידורם בדירות ופנסיונים סמוכים. פתרון ששיפר את מצבם הכלכלי של בעלי הבתים בסביבת בית הספר. בחודש יוני 1925 התקיימו בחינות הבגרות הראשונות במקצועות המסחר. זאת בפיקוחו של אריה לייב אסתרמן (1869-1944), בא כוח מחלקת החינוך אשר פעל רבות למען העיר ולמען בית הספר.

בין יוזמי הקמת המוסד נציין את זאב גלוסקין, דוד איזמוז'יק, הלל קרוגליאקוב (כדורי), אלחנן קוק, יהודה גור (גרזובסקי) ואליעזר (זיגפריד) הופיין. בשנותיו הראשונות פעל 'בית הספר התיכוני למסחר ביפו' בבית מוחמד שייח-עלי ברחוב הרצל פינת דרך יפו. עם הריסת המבנה על ידי אגודת מרכז מסחרי, נדד בית הספר לצריף גדול ברחוב הים (לימים רחוב הרב קוק). אולם הנהלת בית הספר ולשכת המסחר העברית לא פסקו מללחוץ על העיריה ועל חברת גאולה במטרה לבנות בית קבע לבית הספר. במהלך שנים אלה ערכו תלמידי המוסד את הטקסים, האירועים והחגיגות בבית הספר לנגינה שולמית ובבית הספר לבנות בשכונת נווה צדק.

הלחץ הביא לתוצאות ובשנת 1924 תרמה חברת גאולה מגרש שהיה בבעלותה בגבול שכונת מאה שערים על מנת שייבנה עליו בית הספר. עיריית תל אביב וההנהלה הציונית לקחו על עצמם לסייע במימון הבנייה ובתאריך 2.12.1924 הונחה אבן הפינה למבנה בארוע רב משתתפים במעמד מאיר דיזנגוף, הרב עוזיאל, ד"ר חיים בוגרשוב ומושל יפו. בנוסף לתמיכה הציבורית מומן חלק נכבד מהבנייה על ידי תורמים רבים, בינהם האדונים איזמוז'יק, גלוסקין, ז. ד. לבונטין, י. ל. גולדברג, שלמה פיינגולד, חברת סיליקט ועוד. מבנה הקבע נבנה ברחוב גאולה 30 במהלך שנת 1925.

את בית הספר תכנן האדריכל דב הרשקוביץ (1878-1936) שכיהן באותן השנים (1924-1927) בתפקיד מהנדס העיר. המבנה המקורי הצנוע היה חד קומתי. רצף חלונות מקיפים אותו. מעל שער כניסה רחב ומקושת, נקבעו אריחי קרמיקה של בית הספר לאמנות 'בצלאל' בירושלים, ובהם שם בית הספר ושיירת גמלים וחמורים, המתארת את תנופת הבנייה באותן השנים. באריחי הקרמיקה שולבו גם עיטורי רימונים. חלק ממרצפות המבנה המקוריות נשתמרו וניתן לראותן בקומת הכניסה ובקומה השניה. כבר בשנתו הראשונה נוצר הצורך להרחבת המוסד ולמבנה נוספה קומה נוספת. גם היא על ידי האדריכל הרשקוביץ. בשנת 1929 הורחב המבנה שוב ונוסף לו אולם ספורט. באותה שנה בה הוקם בית הספר התיכוני למסחר, תכנן האדריכל הרשקוביץ בית ספר עממי נוסף, פרי תכנונו, בית הספר תלפיות לבנות  ברחוב העבודה 25. המבנה מזכיר במעט את המבנה שברחוב גאולה - אם באריחי קרמיקת בצלאל בחזית, ואם בפתחי הקשתות הגדולות. אך בעוד שהמבנה שברחוב גאולה תוכנן בראשיתו כמבנה חד קומתי, בית הספר תלפיות נבנה מראש כמבנה דו קומתי, עם ארקדות גדולות ומספר אגפים, בהן מודגשות המסות אדריכליות. 

עם השלמת הבנייה למדו בו 89 תלמידים. שם המוסד נקבע כ'בית הספר התיכוני למסחר תל אביב', היה זה בית הספר התיכון השני בתל אביב אחרי גימנסיה הרצליה הראשון (והרביעי בארץ-ישראל).  הגידול באוכלוסיית היישוב העברי, בצרכי המערכות הציבוריות והתרחבות המגזר הפרטי-מסחרי הביאו לפתיחת בתי ספר נוספים בעיר שלימדו את מקצועות הפקידות, המסחר והחשבונאות. בינהם נציין את בית הספר למסחר 'ספרא' בבית שלום אהרון לוי (שדרות רוטשילד 42), בית הספר 'פיטמן' בבית גריידינגר (רחוב בלפור 38), בית הספר 'בית יעקב' (חרדי-תיכוני לבנות)  בבית אגרונוביץ (רחוב גרוזנברג 2). 

את ד"ר וינברג, מייסד בית הספר, החליף ד"ר אלכסנדר קולר (1886-1948) אשר ניהל את בית הספר במשך שמונה שנים. עם סיום כהונתו ייסד קולר את גימנסיה בלפור ברחוב מזא"ה. דוד בנבנישתי היה יו"ר הועד המפקח. יהודה חקלאי (אשר היה אמון על נושא המים והתאורה בעיר) שימש בשנות השלושים כיו"ר ועד ההורים וסגן יו"ר הועד המפקח של בית הספר. מבין שורת המנהלים, ניתן לציין את ד"ר מ. גלעד, הסופר אשר ברש, ד"ר שמואל אביר (אוארבך) ואברהם וסרמן.

עוד מראשיתו, היו תלמידי המוסד היו מעורים בחיי העיר והישוב במישור החברתי, הפוליטי והביטחוני. חלק מתלמידי בית הספר פעלו במסגרת גדוד מגיני השפה. ממאורעות 1936 ובעיקר בין השנים 1942-1948, שימש המקום כמקום לימוד של 'ההגנה' (מק"ל 5) ובמקום נערכו שיעורי עזרה ראשונה, אימונים בנשק, הוראת טופוגרפיה, מרכז לחינוך גופני מוגבר (חג"ם) וכמחבוא (סליק) לנשק ולתחמושת. שם המוסד שונה באפריל 1950 ל'בית ספר תיכון גאולה' (או בשמו הידוע בפי כל 'גימנסיה גאולה'). הספר 'נערות במבחן' מאת טובה אליצור (יצא לאור ע"י הוצאת קרני, בשנת 1956) מתאר את ימי בית הספר בתקופת שלטון המנדט הבריטי. גיבורי הספר הם מוריו ותלמידיו.

בראשית 1960 הורחב בית הספר ונוסף לו אגף חדש ברחוב גאולה 28, אליו הועברו כל 700 התלמידים ב-17 כיתות בית הספר. במבנה החדש מוקמו גם אולם ספורט, מעבדות לכימיה, פיזיקה וביולוגיה, חדרי טבע, מוסיקה, מלאכה וספריה גדולה. התכנון בוצע על ידי אדריכל שמעון פובזנר (1919-1999) בוגר בית הספר. תוספת הבנייה היא מבנה קובייתי מאופק, בעל לוחות בטון חשופות האופייניות לרוח ימי הברוטליזם. באגף החדש, ובו בעל שתי קומות מעל קומת עומדים, נמתחות שורות חלונות מאורכים בחזית הקדמית, תוך השארת לבני סיליקט חשופות מתחת לכל חלון. זהו מוטיב חוזר העבודות האדריכל באותה התקופה (בית החייל לדוגמא). המבנה הישן נועד לשמש את ההנהלה והמזכירות. 

כחלק מתהליך הרחבת המתחם היתה כוונה להרוס אותו ולבנות מבנה חדש תחתיו, אך שלב זה לא בוצע. במהלך שיפוץ נרחב של האגף החדש בשנות האלפיים, חופו לבני הסיליקט שמתחת לחלונות בלוחות בצבע חום. פתיחת האגף החדש נחגגה בארוע שהתקיים בתאריך 4.5.1960, במעמד ד"ר חיים בוגרשוב (1876-1963) זקן המחנכים ברשת החינוך התיכוני, ובהשתתפות המנהל אז ד"ר שמריהו אלנברג. בארוע החגיגי השתתפו בוגרים מ-38 מחזורי בית הספר. 

המוסד התקיים משכר לימוד בלבד והמשיך לשמור לאורך השנים על אופי כלכלי ומסחרי, בנוסף ללימודי התיכון שהתקיימו בו. בין הבוגרים ניתן לציין דמויות מפתח במגוון תחומי התעסוקה, בתחום המסחר והכלכלה, אנשי מדע בכירים, משפט, פוליטיקה, מדינה, צבא וביטחון. מתחום האדריכלות נציין את שושנה שחם (1915-2003), מתכננת גשר הירקון ואת נחום זולוטוב (1926-2014) שתכנן את בית הסופרמרקט הראשון, מתחם הדולפינריום, מדיקל סנטר, תחנת רכבת דרום ועוד. 

בית הספר המשיך לציין את העשורים שבפעילותו בארועים חגיגיים. בתאריך 20 בנובמבר 1968 נערכה עצרת חגיגית גדולה בהיכל התרבות, לציון יובל החמישים של בית הספר בנוכחות אלפי בוגרי מחזוריו שאותרו. אחד מהם אריאל שרון (1928-2014) היה לימים לראש ממשלה. תלמיד אחר במוסד, שמעון פרס (1923-2016) כיהן לימים כנשיא המדינה וכראש ממשלה. אולם  לא סיים את לימודיו בבית הספר מאחר ונאלץ לקבל את דין תנועת 'הנוער העובד' ולעבור לפעילות בכפר הנוער בן-שמן.

כחלק מהרפורמה במערכת החינוך העירונית, החלה בשנת הלימודים תשל"ד לפעול בבית הספר חטיבת ביניים בה למדו בין השאר חלק מבוגרי בית הספר בלפור ובית הספר טשרניחובסקי. עקב מיעוט תלמידים נסגר בית הספר בשנת 1979 לאחר כשישים שנות פעילות. בראשית שנות השמונים הועבר למבנה בית הספר 'אורט' לבנות (אשר פעל קודם ברחוב התבור 32) המתמקד בלימודי אופנה, ספרות ופקידות. מעבר זה שינה את צביון המוסד ללא היכר. רשת 'אורט' המשיכה לפעול במתחם גם במשך העשורים הבאים תחת השם 'בית הספר תיכון טכנולוגי עירוני ד'. וכיום תחת השם 'בית חינוך קהילתי גאולה' - בית ספר המסייע ותומך בתלמידים מתקשים במימוש את הפוטנציאל הטמון בהם ובהרחבת מעגל הזכאים לתעודת בגרות. במסגרת זאת לומדים גם תלמידים כבדי שמיעה. בחודש ספטמבר 2019 עבר בית הספר לבעלות העיריה. 

.

.