בית דובקין (דירת ד"ר גליקר) מאת דני רכט

ד"ר הירש (צבי) גליקר נולד בעיירה ז'ברז' שבגליציה - חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית אז. בהשפעת אחיו יצחק שלמד רפואה בלבוב (ולימים' הרופא הראשון של קופת חולים כללית בחיפה), נרשם גם הירש הצעיר ללימודי רפואה בלבוב, אלא שעם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא גוייס לשורות הצבא האוסטרו-הונגרי שם שירת כחובש קרבי ואף עוטר ב'צלב הכסף'.

בתום המלחמה חזר ללמוד בלבוב ובהמשך למד בוינה שם סיים ב-1925 את לימודיו. שנתיים אחר כך נישא לתרזה (שושנה) לבית רוזנבאום ובהמשך כיהן כמזכיר תנועת בית"ר באוסטריה. בעקבות הצעתו של דיזנגוף שירכז את פעילות המרפאות העירוניות ואת פעילות מגן דוד אדום בעיר, עלתה המשפחה לארץ בשנת 1934 והתגוררה במספר דירות שכורות.

דירתם האחרונה היתה בבית יוסף דובקין שבשדרות התקווה 2 (כיום שדרות יהודית) בשכונת מונטיפיורי, שם הפעיל ד"ר גליקר קליניקה לרווחת תושבי השכונה. בינהם גם כאלה שלא היה בידם לשלם עבור הטיפול. נכון למועד כתיבת הערך (2022) הבניין איננו קיים.

בחודש מאי 1958, בערב יום העצמאות העשירי לעצמאות ישראל, נפטר הרופא האהוב בבית חולים הדסה, שם אושפז כמה ימים קודם כתוצאה מבעיות לב. מאות מתושבי העיר ליוו אותו בדרכו האחרונה אל בית העלמין קריית שאול שם נקבר. לאחר הקבורה החליטו האלמנה והבת לעטר את המצבה בסמל הרפואה הבינלאומי - נחש כרוך על מוט, וכך נעשה.

כשנה אחר כך הודיעה חברה קדישא לבונה המצבה כי עליו להסיר את סמל הרפואה, מאחר ולדעתם הוא סמל אפיקורסי של עובדי כוכבים ומזלות, שאין לו מקום בבית קברות יהודי. האחרון עידכן את המשפחה, אולם האלמנה והבת לא פעלו מאחר והמתינו לפנייה מסודרת מצד חברה קדישא. פנייה כזאת לא הגיעה. במקומה פעלו אנשי הרבנות על דעת עצמם, קנסו את בונה המצבה ב-15 לירות, ואיימו שלהבא ישללו את רשיונו ויותירו אותו ללא פרנסה. בנוסף, דאגו שסתת יסיר את הסמל הבעייתי לטעמם, מהמצבה.

במקום להתדיין עם המשפחה החליטו אנשי הרבנות שאין מקום לסמל כזה בבית קברות יהודי, החליטו להסירו ואף מימשו את ההחלטה, תוך התעלמות מוחלטת מהמשפחה. סמל הרפואה הבינלאומי שנוסף בהמשך בפעם השניה ועודנו בראש מצבת ד"ר גליקר, הוא עדות לכך שהמשפחה הצליחה לבטל את הגזירה.

.

.