בית על המשמר מאת דני רכט

בתחילת שנות הארבעים היתה מפלגת פועלים השומר הצעיר הסמן השמאלי מבין המפלגות שיוצגו במוסדות הציונים. היתה זאת תנועה מרכסיסטית ששאבה את כוחה בעיקר מקיבוצי תנועת הקיבוץ הארצי. לצידה פעלה הליגה הסוציאליסטית כמפלגת לווין עירונית. בשנת 1943 החל לצאת לאור יומון המפלגה משמר שפעל במשך עשור מדירה שכורה בבית ד"ר יונס ברחוב השחר. משמר יצא לאור על ידי חברת עיתון וספר בע"מ המפלגתית ונערך על ידי מרדכי גוטגלד-בנטוב (1900-1985). בחודש ינואר 1948, עם איחוד מפלגת השומר הצעיר עם התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון, מוזג לתוך עיתון משמר השבועון ידיעות התנועה לאחדות העבודה שיצא לאור משנת 1944. העיתון הממוזג נקרא על המשמר ולצד הלוגו שלו הופיעה הכותרת "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים".

בתחילת שנות החמישים החל מעבר של עיתונים ובתי דפוס ממרכז העיר אל אזור המזרח הישן שהפך בהדרגה לאזור מלאכה ותעשיה מרכזי בעיר. בתי דפוס פרטיים בנו את ביתם החדש בסביבה זאת: דפוס שושני, דפוס שהם, הצינקוגרפיות המאוחדות, בית טברסקי (דפוס והוצאה לאור) ובית עיתון הבוקר של הציונות הכללית. בנוסף אליהם נבנו בחלק זה של העיר שלושה מבנים נפרדים עבור שלושה גופי דפוס והוצאה מרכזיים במחנה הפועלים: בית הפועל הצעיר ברחוב הצפירה, בית ההוצאה של מפא"י ברחוב הרכבת ובית על המשמר ברחוב שונצינו 17 פינת רחוב בן-אביגדור 4.

בית על המשמר הוא מבנה בן ארבע קומות שנבנה בשנים 1951-1953 ושטחו הכללי משתרע על שטח של 2640 מ"ר. הבית תוכנן על ידי על ידי האדריכל יהושע שטיינבוק שני (1901-1956). עלות הבנייה היתה 170,000 לירות. סכום עתק באותן השנים. קומת המרתף בבניין יועדה למחסני נייר, כמו גם למקלט, מטבח וחדר אוכל לפועלי הדפוס ולאנשי המערכת והמנהלה. קומות א' וב' שימשו את דפוס אחדות (גם הוא בבעלות מפ"ם) שהדפיס את העיתון כמו גם את מגזין המשק החקלאי ועבודות שונות עבור לקוחות חיצונים. בקומה א' הוצבו מכונות ההדפסה והכריכיה. בקומה ב' היה אולם הסידור במכונה ובניקוד, ולצידו חדר המגיהים. קומה ג' שימשה את אנשי המערכת והמנהלה של על המשמר. סניף של המערכת פעל בשנות החמישים מחדר בקומה השלישית של בית פולישוק ברחוב אלנבי. לבית על המשמר תוכננה קומה רביעית, אולם זו לא נבנתה מעולם. כמה מהרחובות בסביבה קשורים לעולם הדפוס ווהוצאה לאור לדורותיו. שונצינו, הרחוב בו נבנה בית על המשמר נקראה על שמה של משפחה יהודית-איטלקית שבניה עסקו בדפוס.

בשנת 1954 עם הפילוג במפ"ם, הקימו אנשי התנועה לאחדות העבודה את עיתון למרחב, בעוד אנשי השומר הצעיר המשיכו להחזיק בשם מפ"ם ובעיתון על המשמר. משנות השישים הלך וירד כוחה של העיתונות המפלגתית. בשנת 1995, לאחר 52 שנים בהם יצאו 15,743 גליונות של העיתון, נחשל נסיון למזגו עם עיתון דבר ההסתדרותי ועל המשמר נסגר.

באיגרת לקוראים שהתפרסמה בגליון האחרון של עיתון על המשמר, כתב צבי טימור העורך: "למרות שלא היינו מוכנים להתמקד בפינה שהעיתונות המסחרית מוכנה להקצות לנו, על המשמר לא איבד את הגוון המיוחד שלו בעיתונות הישראלית. הוא שימש צלע הכרחית בקשת הדעות הפוליטיות, בין האדום והורוד, אך לא צהוב, לא כחול ולא שחור. ניתן לקבוע כי השפעת על המשמר הייתה גדולה מתפוצתו. קראו אותו בעיון בתקשורת ובעיקר מקבלי החלטות. אישים מהמגזר הפוליטי מכל הגוונים, מראש הממשלה ועד ראש האופוזיציה, נהגו להתראיין בו, כי ידעו שיזכו בטיפול הוגן ובעריכה עניינית. העיתון צוטט בארץ ובחו"ל לא פחות מאשר עיתונים גדולים ממנו. הוא הוגדר כעיתון אינטלקטואלי, להבדיל מעיתונות הפופולארית. לכן גם ההד התקשורתי הרב לה זכה ערב סגירתו, שנסקרת בכל כלי התקשורת בארץ וגם בחו"ל. מצער אותנו, שמספר המנויים שנותרו עם העיתון, לא הצליחו להבטיח את קיומו. העידן החדש פתחתי את הדלת למתן עדיפות לטעם הקורא ולנטיותיו האישיות, על פני הזדהותו או השקפתו הפוליטית. העיתון לא נערך לשווק, כי המשאבים לא עמדו לרשותו, ולכן לא היה בכוחו להתחרות בשוק המסחרי, בו מחולקים רבבות עיתונים חינם אין כסף בתחנות דלק ובסופרמרקטים, ומבטיחים את המונופול של העיתונות הנפוצה. לכן, כעורך העיתון, צר לי על העלמות העיתון מהמפה. נראה לי כי היא פוגעת בערכי הדמוקרטיה ובפלורליזם החיוני באמצעי התקשורת. אולם המוסדות הפוליטיים כולל אלה המקורבים לעיתון זה, העדיפו לקיים את עצמם, לדאוג למימון המפלגות. מתן תמיכה לעיתון ציבורי לא עמד בראש סדר עדיפויותיהם".

.

.