בית יאקובּ וייס מאת הניה מליכסון

בשטח מגרש החנייה בפינה הצפונית-מערבית של מפגש הרחובות קפלן ודוד אלעזר עמד עד שנת 1947 ביתו של בית יאקובּ וייס הטמפלרי. בתאריך 25 אפריל 1947 בוצעה התקפת לח"י על המתחם הצבאי הבריטי בשרונה ובית יאקובּ וייס פוצץ. זאת היתה אחת מההתקפות הנועזות והמוצלחות ביותר של המחתרת הקטנה.

לאחר שגורשו המתיישבים הטמפלרים בסיום מלחמת העולם השנייה הפכו הבריטים את שרונה למחנה צבאי מבוצר. המקום הוקף בגדר תיל מגדלי שמירה מצוידים בזרקורים וכן פטרולים רגליים וממנועים בכל שעות היממה. במסגרת ליל המשטרות תקף כוח גדול של פלמ"ח וחי"ש את שרונה ב-22 בפברואר 1946. הבריטים היו מוכנים להתקפה. כוח קטן הצליח בכל זאת לחדור למחנה ולגרום לנזק מסוים אך ארבעה לוחמים נהרגו. לאחר זאת הגבירו הבריטים את הביצורים במקום והחמירו בנוהלי האבטחה. לח"י הייתה מחתרת קטנה ודלת אמצעים ולכן לא תיכננו התקפה חזיתית על שרונה אלא ביקשו להחדיר מכונית תופת למחנה בצורה מתוחכמת. היוזם, המתכנן בהתקפה זו היה לוחם לח"י שמעון קרבינסקי (גדעון) שהיה מנהל מחלקת הכבלים התת-קרקעיים באגף ההנדסה המנדטורי בתל אביב. בתוקף תפקידו היה נכנס פעמים רבות לשרונה עם מכונית הדואר האדומה, לשם תיקונים במערכת הטלפון. הוא החדיר אנשי לח"י לשרונה בתור עובדיו והצליח למפות את המחנה. תוכניתו הייתה למלא את מכונית הדואר ב-250 ק"ג של חומר נפץ ולהכניס אותה לשרונה על ידי שני לוחמי לח"י שצוידו בתעודות מזויפות. הלוחמים היו יששכר הוברמן (יעקב) ורחמים אלבלק (ג'ימי) ששימש כנהגו "הערבי". חומר הנפץ הוכן ברעננה והושם בתוך גליל מתכת גדול שהוסווה כגליל כבלים. הגליל הממולכד הועבר לתל אביב בבוקר ההתקפה כשהוא מוסתר בתוך משאית שהובילה תפוזים.

בבוקר ה-25 באפריל 1947 הגיע קרבינסקי עם מכונית הדואר ונהגו הערבי ליד כיכר דיזנגוף, שם "נחטפו" על ידי לוחמי לח"י והוסעו לחורשה בבני ברק תעודותיהם הועברו לשרגא גפני במחלקת המודיעין של לח"י הוא החליף במומחיות את תמונותיהם בתמונות של הוברמן ואלבלק וגם זייף במומחיות את טופס התיקון לתקלה בשרונה. הגליל הממולכד הועמס על מכונית הדואר והם נסעו לשרונה. בשער נבדקו תעודותיהם והוברמן נחקר על מהות התקלה הוא עמד יפה בחקירה והורשה להכניס את מכונית הדואר.

הנהג החנה את המכונית במרכז המחנה סמוך למרכזת הקשר, מעונות הקצינים והנשקייה (כיום, בפינת רחובות קפלן ודוד אלעזר). מחוץ למחנה מול שדרות יהודית היה עמוד טלפון ועליו חיבורים לכל קצווי הארץ. השומרים בשער הורגלו שהטכנאים יוצאים לשם עם סולם, עולים על העמוד ומתקנים. הוברמן ואלבלק יצאו לשם עם סולם. בשער הבסיס "הבחין" הוברמן שהנהג שכח להביא את שפופרות הבדיקה. הוא פתח עליו בצעקות. אלבלק חזר למכונית, הפעיל את מנגנון ההשהייה שחובר לחומר נפץ ורץ לשער עם השפופרות. הם צעדו לעבר עמוד הטלפון אך לפני זה נכנסו לקיוסק לשתות גזוז ונעלמו מטווח ראייתם של השומרים. מונית מילטה אותם במהירות ותוך מספר דקות הם שמעו את הפיצוץ האדיר שניפץ שמשות בשכונת מונטפיורי וברחובות סמוכים.

קרבינסקי נעצר על ידי הבריטים שלא האמינו לסיפור החטיפה והיו משוכנעים שהוא קשור לפיגוע. הוא נחקר בבנין ה-CID ביפו במשך ארבעה ימים על ידי חוקר ממרכז הבולשת בירושלים אך לא נשבר. לבסוף שוחרר מחוסר ראיות.

מהפיצוץ נהרסו מרכזיית הקשר של המחנה, הנשקייה ומעונות הקצינים. קצין, שלושה שוטרים בריטים ושוטר ערבי נהרגו ורבים נפצעו. הפעולה נחשבת לאחת הנועזות והמוצלחות של לח"י וגרמה לפגיעה קשה ביוקרת הבריטים לאור ההצלחה להחדיר מכונית תופת בצורה מתוחכמת ללב אחד המקומות השמורים והמאובטחים ביותר. לא נפגעו אזרחים תמימים ומהתוקפים לא נפגע איש.

.

.