שכונת נווה שאנן מאת ד"ר ברוך רביד

שכונת נווה שאנן שבדרום-מזרחה של תל אביב, נוסדה בשנת 1921 על מנת לתת פתרון למחסור בדירות שנוצר עם בריחת יהודי יפו בעקבות מאורעות 1 במאי 1921. הבולטים מבין יוזמי הקמת השכונה היו יעקב פרמן, אספן אמנות, מעולי האנייה רוסלאן וכן יצחק חיותמן ויעקב מטלון ממייסדי תל אביב. בחודש אוגוסט 1921 דווח יעקב פרמן לבאי הקונגרס הציוני הי"ב (דפי לימוד 7-5, חווה צרבנוב-פרמן, 1946):

המחסור בדירות, המורגש עתה בכול העולם, מורגש גם בא"י, בערים ובמושבות, אבל מחסור הדירות שביפו הוא החמור ביותר...עד שבאו הפרעות – מאורעות תרפ"א 1921 והניסו מדירותיהם את כול היהודים, ובמשך יום אחד זכה הישוב היפואי לראות חזיון חדש: אנשים ונשים וטף מתגוללים בחוצות תל-אביב יחד עם מיטלטלין, שהצליחו להציל מדירותיהם... וביחס להפתרון נתבררו שני דברים:

א) שעלינו לאמץ את כוחותינו וכוחות מוסדותינו לבנות בהקדם האפשרי לא ארמונות ובניינים גדולים, אלא בניינים קטנים, בתים בני שני חדרים, הנחוצים בשביל מרבית-העם.

ב) שהשכונות החדשות צריכות להיבנות לא במקומות נידחים, אלא על-יד תל-אביב, כדי שהתושבים יהיו בטוחים מהתנפלויות ויוכלו להבנות ממוסדות החינוך וכו'... הקיימים בת"א. באמצע תמוז הוצאנו כרוז למחוסרי-הדירות, שיבואו לאסיפה כללית לדיון על דבר-רכישת-אדמה ובנין בתים על יסוד של עזרה עצמית. לאסיפה בא קהל גדול והוחלט להתארגן באגודה אחת בשם: "נווה-שאנן"...

במשך זמן קצר נתחברו לאגודה ארבע מאות חברים. הועד ניגש לעבודה במרץ ובזריזות.עלה בידינו לקנות על גבול ת"א 262 דונם אדמת-פרדסים במחיר הקרוב ל-30,000 לירות. יעקב פרמן השאיר לנו גם כמה נתונים דמוגרפיים מעניינים אודות הרכב המשתכנים בנווה שאנן: ארבעה מאות חברים מחולקים כמעט מחצה בין תושבי הארץ מזמן (ותיקים) ובין העולים החדשים. בתוך תושבי הארץ יש כ-100 ספרדים ותימנים מחוסרי-דירות. ...ביחס למשלוח-ידם מתחלקים חברינו כך:

20 הינם בעלי תעשיה, אנשים פחות או יותר אמידים (עשירים), הרוצים להקים בשכונתנו בתי-חרושת. האנשים האלה אינם זקוקים להלוואה.

38 בנאים מומחים; 30 פועלים יומיים (עוסקים בחקלאות); 30 פקידות; 13 חייטים; 11 סנדלרים, 6 בעלי-עגלות, 3 נהגי-אוטומובילים; 2 שוטרים (בעיריית-ת"א). 4 רופאים; סוחרים וחנונים ועוד...

התוכנית להקמת השכונה הוכנה על ידי אינג' יוסף טישלר בראשית שנת 1922. באופן בסיסי תוכננה השכונה בצורת מנורת המקדש, בעלת שבעה הקנים. עקב תנאי השטח נוספה עוד זרוע בחלקה הצפון-מזרחי של השכונה, וכך נוצרה תבנית מנורה ייחודית, בעלת שמונה קנים. השכונה מסתיימת מכיוון צפון-מערב בשדרות הר ציון, אשר תוכננו כפארק צר וארוך, החוצה את המנורה מדרום-מערב לצפון-מזרח. הרחובות נמתחים הלאה, אל מעבר לשדרות הר-ציון לכיוון שכונת צ'לנוב, עד שהם פוגשים ברחוב העלייה (תמונות 3-2). גלויה בהוצאת האחים אליהו מאמצע שנות העשרים (תמונה 4), מדגימה את אופייה השלו של השכונה השאננה, החוסה בצל עצי הדקל.

במפת שיינפלד משנת 1923 (תמונה 5) רואים שהיקף האדמות אשר נרכשו בידי חברת גאולה לא איפשר את ביצוע תוכנית המנורה של טישלר במלואה. בחלקה הדרומי של השכונה נותרו אדמות אשר לא נרכשו מבעליהן הערביים והן נותרו מחוץ לשטח המוניציפלי של תל אביב (תמונה 6). לעומת זה, שויך לשכונה שטח האדמה מדרום לשכונת צ'לנוב, בין רחובות הקונגרס ודרך שלמה.

בתצלום אוויר משנת 1944 (תמונה 7) נראה שתבנית המנורה הושלמה כבר במועד זה, אך הכתמים השחורים שנוספו לתצלום מאוחר יותר מרמזים על 'החור השחור' שנפער בשכונה עם התחלת ההקמה של התחנה המרכזית החדשה בשנת 1967. כך מתארים את העניין פעילי השכונה: ...התחנה המרכזית החדשה הוקמה בלבה של שכונת נווה שאנן והפכה אותה לחור השחור של תל-אביב. נווה שאנן סבלה מבעיות כבר קודם להקמת התחנה החדשה מהתחנה הישנה ששכנה ברחובותיה. השכונה שהתחילה לקרטע בגלל התחנה הישנה, נפגעה קשות מפתיחת התחנה החדשה. האוטובוסים שהתחילו לעבור ליד החלונות והמרפסות של הדיירים (בגלל מכלול רמפות שהובילו אותם ישירות לקומה השישית) הביאו לירידה תלולה בערך הבתים.

תושבת השכונה אורלי קשת, חברת ועד התושבים ופעילה חברתית פמיניסטית: "מבחינת השכונה, התחנה המרכזית החדשה היתה מכת מוות. המבנה הסגור, המכוער והענק בלב בתי מגורים הרס את השכונה. בעקבות הקמת התחנה השכונה הידרדרה למרכז של סחר בסמים ובנשים ושאר רעות חולות. התכנון קלוקל ואינו מתייחס לסביבה. אין הבנה סביבתית-חברתית וכך נוצר אחד המטרדים הקשים במדינה" (שני, ש., "מפיל לבן לחור שחור", מוסף נדל"ן, THE MARKER הארץ, 13.10.2006, ע' 9-8). החור שנפער בשכונה נראה היטב בתצלום אוויר משנת 2005 (תמונה 8) ובמפה המעודכנת משנת 2006 (תמונה 9).

הפרוגרמה של פרמן קראה להקמתם של בניינים קטנים, בתים בני שני חדרים. אינג' יוסף טישלר, מתכנן השכונה, תכנן והקים בה גם שבעה עשר בתים, אך רק אחד מהם ענה על ההגדרה הצנועה של פרמן, ביתו של יעקב קרון בפינת הרחובות נווה שאנן וראש פינה (תמונה 10). בית קרון היה בית פשוט, נטול כל מאפיינים ארכיטקטוניים מיוחדים זולת מעקה הגג בעל שני כרכובים. לבית היו שני חדרים בלבד, ללא מטבח או חדר אמבטיה. בית השימוש היה צמוד לקיר החיצוני של הבית. נראה שאחד משני החדרים שימש כחנות. שנים עשר בתים נוספים אשר תוכננו על ידי טישלר בין השנים 1922ו-1929, היו בתים צמודי קרקע בעלי שלושה עד ארבעה חדרים או בתים בני שתי קומות. מרביתם היו בעלי עיצוב פשוט, בסגנון קלסיציסטי מאופק, כדוגמת בית שלום כהן גררני (תמונה 11).

בתים אחרים, אשר תוכננו על ידי טישלר בשנים 1935-1933, היו בעלי מאפיינים של הסגנון הבינלאומי. הייתה להם חזית חלקה ללא קישוטים, גג שטוח ופתחי חלונות אופקיים. דוגמה אופיינית לכך ניתן לראות בבית כרמין (תמונות 13-12).

הפרק נווה-שאנן – 'מנורת שמונה הקנים' מתוך הספר של ד"ר ברוך רביד יוסף טישלר, אדריכל ומתכנן ערים בתל אביב, בהוצאת מרכז באוהאוס 2008.

.

.

.