בית גירון מאת דני רכט

בשנות השישים קודמה תכנית במסגרתה אמור היה להיבנות מרכז עסקים חדש בבלוק עירוני בשכונת לב תל אביב - בין רחובות נחמני, מונטיפיורי ויבנה. בבלוק זה ניצבו בתים משנות העשרים והשלושים שהיו אמורים לההרס לטובת המיזם החדש אותו תכנן האדריכל מקס טינטנר. עם פרסום התכנית קמה צעקה, התכנית בוטלה ובית הפגודה ניצל מהריסה. אלא שבהמשך עשו כוחות השוק ולחצי הנדל"ן את שלהם, וחלק ניכר מהבתים בבלוק נהרסו. אחד מהם, בית גירון, ניצב בעבר ברחוב מונטיפיורי 41, סמוך לבית הפגודה.

בית שבת גירון (Chapat Geiron) הדו-קומתי תוכנן על ידי יוסף ברלין ונבנה במהלך שנת 1925 כשפניו אל רחוב מונטיפיורי, בשטח מגרש מספר 42 בשכונת לב תל אביב . חזיתו השניה של המגרש פונה לרחוב נחמני 18. באותה תקופה נבנה לצידו בית מוריס בלוך (בית הפגודה) בתכנון אלכסנדר לוי.

באחת הדירות בבית גירון התגוררו בשנות העשרים יצחק רוקח ורעייתו הילדה. יצחק שעסק בפרדסנות והיה פעיל ציבור, הוא בנו של שמעון רוקח מייסד שכונת נווה צדק, ואחיו של ראש העיריה השני ישראל רוקח. בשנות השלושים עברה המשפחה אל בית סקולסקי בשדרות רוטשילד. בין השנים 1926-1928 עבר בית גירון לידי יוסף ובלה קודריאנסקי. באמצע שנות השלושים הם עברו אל בית לולב בשדרות רוטשילד שם גרו עד לפטירתם בשנת 1941.

בשנות השלושים התגורר בבית (שכבר היה בבעלות קודריאנסקי) התעשיין שמואל אשכנזי עם רעייתו חיה. שמואל אשכנזי (1859-1942) בן צבי גרשון, היה מראשוני תל-אביב וכיהן כחבר ועד בראשית ימיה. עוד קודם להקמת אחוזת בית היה אשכנזי שותף בבית החרושת לשמן עתיד בחיפה ובבית החרושת חדיד שפעל באדמת הכפר בית עריף ליד לוד. יחד עם יוסף קודריאנסקי (שותפו בביח"ר לסבון חדיד שנקרא בהמשך 'קרן בן שמן') היה אשכנזי ממייסדי בנק קופת עם וחברת מושב זקנים ברחוב יבנה (בהמשך גם בית הכנסת מושב זקנים ברחוב אלנבי). ב-1917, כשגורשו התושבים היהודים מיפו ומתל אביב, היה אשכנזי מראשי ועד המגורשים בפתח-תקווה ובכפר סבא ופעל רבות למענם.

לפני מלחמת העולם הראשונה היה בבעלות אשכנזי בית מסחר למוצרי עץ ביפו ליד המושבה הגרמנית לצידו פעלה נגריה. אברהם קריניצי הוא מי שניהל בפועל את העסק של אשכנזי (שהיה כבר בגיל מתקדם). אשכנזי צירף כשותף את ברוך גורלסקי ובהמשך פרש מהעסק. קריניצי (1886-1969) מראשוני שכונת נחלת בנימין, הפך לשותף בנגריית גורלסקי וקריניצי שעברה לכתובת חדשה ברחוב הרצל סמוך לגבולה הדרומי של שכונת מרכז מסחרי. לאחר פירוק השותפות עם גורלסקי הקים קריניצי נגריה בשטח רמת-גן. במקביל הוא כיהן מ-1926 כראש מועצת רמת-גן (לימים עיריה). בשנת 1924 רכשו אשכנזי ושותפו יצחק מרדכי סחרוב (גם הוא סוחר עצים) פרדס עזוב בין שטח שכונת נווה שאנן ומסילת הברזל יפו-ירושלים (שם הוקמה עשור אחר כך תחנת רכבת הנוסעים). הפרדס שנעקר נודע כאדמת אשכנזי סחרוב ובשטחו הוקמה שכונת ברזילי.

מאחר ואשכנזי התגורר בדירות שכורות ולא בנה בית באחוזת בית, הוא לא הונצח באנדרטת המייסדים בשדרות רוטשילד ושמו נשכח. זאת למרות שהיה מראשוני השכונה שצמחה והיתה לעיר. בשנות העשרים התגוררו בני הזוג אשכנזי בדירה בבית וייסר ברחוב לילינבלום (שעבר עוד קודם לבעלות משפחת שויף). בהמשך הם עברו להתגורר בבית גוגול (מלון מונטיפיורי כיום), אולם גם לאחר מעבר הדירה המשיך אשכנזי להחזיק במשרד בבית וייסר. דירתם האחרונה של זוג הקשישים היתה בבית גירון ברחוב מונטיפיורי 41, מרחק קצר מדירתם הקודמת. אשכנזי נפטר בתל אביב בתאריך 13.11.1942. יומיים אחר כך הוא הובא לקבורה בהר הזיתים בירושלים.

תודה לפנינה ויט

.

.

.