בית אטינגר (הבר האדום) מאת דני רכט

בשנות השבעים היה כוכבי שמש (נולד בבגדד, עיראק 1944) מהבולטים שבמנהיגי תנועת הפנתרים השחורים. השקפת עולמו השמאלית הביאה אותו (ואת צ'רלי ביטון, גם הוא איש הפנתרים השחורים) לרוץ לקראת הבחירות לכנסת שהתקיימו במאי 1977 ברשימה משותפת עם רק"ח הקומוניסטית - רשימת חד"ש (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון). בשנת 1983 פתח שמש עם שותפו יחזקאל הללי, את הבר האדום בבית אטינגר שברחוב דיזנגוף 213. הפאב היה בשנות השמונים מקום מפגש לכמה מחוגי הבוהמה בעיר. בשנת 1989 עבר הפאב לידיו של המוסיקאי זהר לוי (1943-2019), מי שניגן תופים באלבום המכונן של החלונות הגבוהים (1967), הלחין את שירי ההצגה מלכת האמבטיה למילים של חנוך לוין (1970), הקים את להקת כיף התקווה הטובה (1970), ייסד את להקת אחרית הימים (1971), ליווה את אריק אינשטיין בהופעותיו ועוד. כדי לקדם את המקום החדש שבבעלותו, יזמו לוי והצלם בן לם צילום סטודיו קבוצתי בו השתתפו רבים ממכריו וממוקיריו של לוי שהולבשו לצורך הצילום בתלבושות תיאטרון משעשעות.

נתן אטינגר, חבר קואופרטיב המעביר ונהג אוטובוס, היה מראשוני שכונת פועלים י"א - שכונת המעביר. את ביתו בנה במגרש מס' 36 בשכונה לצד כביש הצפון שיהפוך לרחוב דיזנגוף. על מגרש גדול יחסית (520 מ"ר) בנה אטינגר בשנת 1934 בית בן קומה אחת בן שמונה חדרים. הבית חולק לשלוש דירות. שתיים פנו לחזית (רחוב דיזנגוף 213) והשלישית לעורף המגרש. באחת מהדירות התגורר אטינגר ואת הבית תיכנן המהנדס דוד מולדבי שהתגורר אז ברחוב פינסקר 6. אחת מהדירות בחזית הבית הושכרה למר ישראל פלדמן, עולה חדש חסר אמצעים שפתח באחד החדרים חנות למכירת מוצרי חלב, בעזרת הלוואה שקיבל מלשכה לעזרה סוציאלית למען עולי גרמניה (משרדיה ברחוב גרוזנברג 23) שאת הקמתה יזם הוועד הלאומי לכנסת ישראל. הפיכתו של הרחוב לציר תנועה ראשי הניעה את האדון אטינגר לפעול להקמת חנויות בשטח שתי הדירות הפונות לחזית (לפי תכנית בניין עיר משנת 1935). באחת מהחנויות פעל בית המרקחת ברכה של הרוקח פוקס.

בשנת 1953 פנה אטינגר למשרד הטכני בו היו שותפים האדריכלים ש. שעיה וא. רוזנבאום, עם המהנדס מ. צוקרמן (בשדרות רוטשילד 7) שתכננו עבורו תוספת קומות מגורים לבית. לאחר סיום הבניה הפעיל אטינגר בקומה השניה אולם למסיבות וחתונות - אולם דיזנגוף. בנוסף לשמחות משפחתיות שימש האולם הקטן (156 מ"ר) גם להרצאות, אזכרות לקהילות יהודיות שנחרבו בשואה, ועוד. לצורך מימון הקמת האולם לקח אטינגר הלוואות והוא התקשה להחזיר אותן. בין משכירי המקום היו גם פעילי חוג הצעירים של מפלגת הפועל המזרחי. עם הקמת המפד"ל (מפלגה דתית לאומית. איחוד של תנועות המזרחי והפועל המזרחי) התארגנו בעיר מספר מועדונים דתים לאומיים. האולם שמכר בעל הבית אטינגר (1958) הפך למועדון שילה של צעירי המפד"ל בו התקיימו מסיבות עונג שבת לצד הרצאות ודיונים פוליטים. המועדון הדתי פעל במשך מספר שנים.

בחודש יולי 1965 חנכה העיריה במקום את מועדון השוטר, שנפתח לאחר שיפוצים לשימוש שוטרי תחנת המשטרה הסמוכה "כאות הוקרה והערכה לשוטרי ישראל במחוז על עבודתם המסורה למען שלומם ובטחונם של תושבי העיר". השוטרים המסורים לא נהנו זמן רב מהמועדון מאחר ובשנת 1969 הוא עבר לידי מועצת פועלי תל-אביב שהפעילה במקום מועדון של ארגון אמהות עובדות (לימים נעמת). המועדון היה ה"בייבי" של אורה נמיר, אז מזכירת הארגון בתל-אביב ורעיית ראש העיריה מרדכי נמיר. מועדון זה פעל במשך כמעט עשר שנים ואירח אין ספור הרצאות ותערוכות. בשנים הבאות נבחרה נמיר כמזכל"ית ארצית של ארגון אמהות עובדות ובשנת 1974 אף נבחרה לכנסת במסגרת רשימת המערך (מפלגת העבודה - מפ"ם). בחודש אוקטובר 1969 התארחה במועדון שברחוב דיזנגוף 213 ראשת הממשלה גולדה מאיר (1898-1978) לארוחת צהריים עם חברות ארגון אמהות עובדות.

בשנת 1978, עם הזדקנות האוכלוסיה בצפון הישן והלחץ מצד "החברים" ותיקי שכונות הפועלים שבסביבה (בהם גם תושבי שכונת המעביר), החליטו ראשי מועצת הפועלים, ממשרדיהם בבית ברנר, להפעיל באולם מועדון פנסיונרים. חמש שנים אחר כך נפתח בחנות הכפולה בחזית הבית הבר האדום, ובשנת 1986 נפתח בסמוך בוטיק אין, חנות האופנה המדוברת של חוה יערי ואחותה ציפי. הקשר בין האחיות היה הדוק. בעלי עסקים שכנים סיפרו "כשהן הלכו ביחד היה הרחוב נעצר". חודשיים לאחר פתיחת הבוטיק נעצרה יערי באשמת רצח התיירת מלה מלבסקי.

..

.