בתי שפירא (סמטאות פלונית ואלמונית) מאת דני רכט

מאיר געצל שפירא יהודי עשיר מדטרויט שעלה לארץ ב-1922 מאוד אהב את אשתו סוניה. לכבודה בנה את פסל האריה שבעיניו נורות אדומות שהיו מאירות בשעות הלילה ועל מנת להקל עליה את ההליכה, בנה עבורה מדרכת עץ שנמשכה עד לצומת המלך ג'ורג' ואלנבי של ימינו. סביב ביתם, בנה שפירא עוד מספר בתים להשכרה בסגנון אקלקטי בסמטאות פלונית ואלמונית.

סיפור הריב ידוע... שפירא רצה לקרוא לסמטאות על שמו ועל שם אשתו. ואף התקוטט בעניין זה עם דיזנגוף. ראש העירייה חשב שאצלו כסף לא קונה הכל (ואולי סירב עקב תכנון רחוב שפירא אחר, צבי הרמן, מעט צפונה). כך שאדון געצל נאלץ להסתפק בהנצחת השם שפירא באמצעות שכונה אחרת שאת קרקעותיה רכש – שכונת שפירא. למזלו, היתה שכונה זאת בשטח השיפוט של אבו כביר ואח"כ בשטחה של יפו (עד 1948) - לא בהישג ידו של דיזנגוף.

במפות ישנות של העיר אין איזכור לשמות הסמטאות פלונית ואלמונית. כתבה של תקווה ווינשטוק בעיתון מעריב (5 ביולי 1963) מנפצת אגדה אורבנית נפוצה כאילו נקבעו שמות אלה בעקבות ריב ידוע. בכתבה של ווינשטוק מוסבר כי שמות אלו נקבעו בתחילת שנות השישים בעקבות פניית סוחרי הסביבה לוועדת השמות העירונית. בין ראש העיריה דיזנגוף לגביר געצל שפירא אכן היה בתחילת שנות העשרים עימות בנוגע לשם המקום. מאוד יכול להיות שבעקבותיו, נמנע דיזנגוף לקבוע שמות לסמטאות. אולם אין הוא קשור כלל לשמות פלונית ואלמונית שנקבעו עשרות שנים לאחר אותו העימות.

הסמטאות הפכו עם השנים למרכז תרבותי שוקק חיים והן מהוות את מקום משכנם של גלריית פלונית לאומנות ובעבר, גם מרכז אינדימדיה הישראלי. ובאותו העניין, כתבה הילה טוב את בלדה לסמטה פלונית. בין שני העמודים שנותרו בכניסה לסמטה פלונית נמתח שער שהיה ננעל מדי ערב. בצמוד לשכונה ברחוב העבודה 7-9 (בתי טובקין לשעבר), פעל עד תחילת שנות השבעים מושב זקנים – מתחם בית אבות שבמרכזו היתה חצר גדולה.

לפי עדות מר שמואל ליפשיץ, אביו אברהם הוא זה שיצר את פסל האריה הניצב בשכונת בתי שפירא (סמטה אלמונית 7). למרות שבמהלך השנים שוייכה היצירה לשני פסלים אחרים. למעשה, הפסל גורדון הוא האמן שיצר את הפסל בעוד אברהם ליפשיץ ששיתף איתו פעולה, הוא זה שיצק את ההעתקים לפסל האריה.

סמטה פלונית, 1926. מתוך אוסף אברהם ברמן. באדיבות נדב מן (ביתמונה) ואריאל ברמן.

מבט אל סמטת פלונית מרחוב הכרמל (לימים המלך ג'ורג'). צילום משנת 1929. שער הברזל שהיה ננעל מדי ערב, כבר איננו. אך העמודים עדיין ניצבים בכניסה לסמטה. תודה לשמוליק תגר.

ראשית שנות העשרים. אברהם סוסקין מצלם מפינת רחוב המלך ג'ורג' (רחוב הכרמל אז) לכיוון מזרח.

סמטה פלונית, 1929. צילום מתוך ספר הזיכרונות של אריך מולר.

האחיות לבית מימון לצד פסל האריה בבתי שפירא. צילום משנת 1929.

בספר יומנים מאתמול מאת שבתי טבת (הוצאת זמורה ביתן, 2004) המכיל סיפורים קצרים על תל אביב בשנות השלושים והארבעים, מופיע הסיפור השיעור לפסנתר, המספר על הגברת מניוסה שהיתה גרה בבית שפירא בסמטה פלונית 7, בחזיתו עומד פסל האריה.

הבית והאריה בקצה סמטה פלונית. צילום של דני רכט, 2008.

עטיפת האלבום הייתי פעם ילד של אריק אינשטיין בשיתוף יוני רכטר. צילום נפלא של עודד קליין.

..

ערכים בסביבה

.

בתי טובקין (מושב זקנים)

בית יצחק בירנבוים

כרם משה

כרם במיה