בית מעריב  מאת עידו ששון

בתאריך 15 באוקטובר 2013, נפרדו עובדי ועיתונאי מעריב מהמבנה הניצב בפינת דרך בגין ורחוב קרליבך, אשר שימש את העיתון במשך 56 שנים. שש שנים אחר כך, בדצמבר 2019 , נהרס המבנה שתוכנן על ידי האדריכל יעקב בן-סירה (שיפמן), מהנדס העיר תל-אביב בשנות השלושים והארבעים. 

ראשיתו של עיתון מעריב בפרישתם הדרמטית של חברי מערכת עיתון ידיעות אחרונות בחודש פברואר 1948 והקמת עיתון מתחרה. הפרישה נבעה בעיקר מחילוקי דעות קשים בין העורך, ד"ר עזריאל קרליבך (1908-1956) לבין הבעלים יהודה מוזס (1886-1956) בנוגע למעמדו של העיתון בעיני הציבור. קרליבך, עיתונאי בעל שיעור קומה וסופר מחונן, חולל מהפיכה בתחום העיתונות העברית בשנות השלושים כשניתק את הקשר שבין עיתוני הצהריים ועיתונות הבוקר והכניס צורה ותוכן חדשים לעיתונות העברית בכלל ולעיתונות הצהריים בפרט. מפני שידיעות אחרונות היה בבעלות פרטית, יצא ממנו קרליבך ואיתו חבר עוזרים והקימו את העיתון השני, שנקרא לבסוף מעריב. העיתון החדש היה בבעלות חברי המערכת והעורך קרליבך. מעריב זכה לתפוצה, שאף עיתון עברי יומי אחר לא הגיע אליה עד אז. "זאת היא המשימה – ללמד את הקהל שלנו לדון עניינים לגופם. כי לפי מיטב הכרתנו רק זאת היא דמוקרטיה אמיתית. רק זה יכול לשחררנו משלטונם המוחלט של המפלגות ומפיצול. ורק שיפוט דברים בלי תלות באינטרסים אנוכיים יכול לקדם את שליחות קיבוץ הגלויות" כתב קרליבך בסוף השבוע הראשון להפצת מעריב. "יצאנו מ'ידיעות אחרונות' מטעם פשוט: מפני שאנחנו עיתונאים ולא לבלרים. מפני שאנחנו חייבים דין לציבור ולא לאיש פרטי...‬ מפני שעיתון נעשה בשביל הקורא ולא על חשבונו. איננו קדושים. כל אדם במקומנו היה יוצא...‬ ובעיתון נעשו דברים בשמנו שלא מדעתנו. נגד רצוננו. נגד מצפוננו. נגד הבנתנו. התנגדנו. מחינו. התחננו. הצענו תיקון. ללא הועיל. קיר אטום. על כן קמנו ויצאנו"‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬.

רבים נוטים לחשוב כי המבנה רחב המידות שירת את העיתון לאורך כל דרכו. המבנה אמנם הוקם במיוחד עבור מעריב, אך מערכת העיתון נדדה בין כמה כתובות במהלך תקופה של תשע שנים (פברואר 1948 עד פברואר 1957) עד שעברה אל ביתה הקבוע במבנה החולש על הצומת שנקרא בפי העם צומת מעריב. בחודש פברואר 1948, עם הקמת ידיעות מעריב (ששמו יקוצר בהמשך למעריב), פעלו המערכת, המנהלה והסדר של העיתון החדש מבית האחים לאלו ברחוב צ'לנוב 2. חלק מחברי המערכת של העיתון החדש היו קרובים למפלגה הרביזיוניסטית. בית האחים לאלו שימש את המשקיף, עיתון הבוקר של המפלגה הימנית. ואולי בכך נעוצה הבחירה בכתובת זאת. העיתון החדש, ידיעות מעריב, הודפס בדפוס החדש שפעל בבית נחמיה ברמן-כהן בשכונת מרכז מסחרי. הבית שברחוב רענן 22 שימש בשנות השלושים והארבעים שורה של עיתונים. זאת יחד עם בית אשר מילשטיין הסמוך לו ברחוב רענן 23 (בית יצחק אהרון אלשיך ובית גדליה חלפון בהמשך). הצפיפות בקומה התחתונה בבית האחים לאלו הביאה להעברת מנהלת העיתון זמנית בחודש אפריל 1948 אל הקומה הראשונה בבית אליעזר פינקלשטיין הסמוך (דרך בגין 13). בחודש ספטמבר עברה המנהלה שוב. הפעם אל הבית שברחוב אחוזת בית 3. בחודש דצמבר 1949 נדדו המערכת והדפוס זמנית אל בית אשר מילשטיין ברחוב רענן 23. מטרים ספורים מבית נחמיה ברמן-כהן. בתחילת שנת 1950 הושכר חלק מבית עיתון הארץ. המערכת והדפוס עברו לכתובת זאת. 

הניתוק הפיזי בין המערכת והדפוס למחלקות המנהלה (הפצה, הנהלת חשבונות, מודעות ומנהל העיתון) הביא בחודש ינואר 1951 להעברתן אל בית דוד ירדני ברחוב מזא"ה 52 פינת רחוב יהודה הלוי 58. באמצע חודש ספטמבר 1954 עברו המערכת, הדפוס והנהלת העיתון אל בית שרה מטורין שברחוב בני ברק 20 פינת רחוב יסוד המעלה 23 בשכונת נווה שאנן (מחלקת המודעות המשיכה לפעול בבית דוד ירדני). מערכת עיתון מעריב נמצאה בעת ההיא במרחק של 150 מטר מבית ידיעות אחרונות ברחוב פיין, עיתון אותו עזבו בטריקת דלת שש וחצי שנים קודם. 

במחצית השניה בשנות השלושים סופח לתל אביב שטח התחום בין שכונת הרכבת, דרך פתח-תקווה (לימים דרך בגין), אפיק נחל המוסררה (לימים נתיבי אילון), ושכונת מונטיפיורי. אלה היו שטחי חקלאות ומרעה, שטחים פתוחים ולא מפותחים. פה ושם נראו בסביבה ניצנים של מבני מלאכה כמו בית התעשייה בדרך פתח-תקווה, מוסך ליאו גולדברג מולו, בית ויסלר ומגרש גולדווסר ונוספים. כשהסביבה הועברה לתכנון העיריה הוחלט שהאזור ישמש למסחר ולמלאכה. ההתדרדרות הבטחונית בקו התפר בין יפו לתל אביב הביאה לנדידה של בתי חרושת מגבעת הרצל, מרכז וולובלסקי ועוד אל שטח פרדס חסן ערפה. 

בראשית שנות החמישים הוקם בסביבה השוק הסיטונאי "החדש" (שהועבר לכאן ממתחם שוק העליה) בין הרחובות דרך פתח-תקווה, החשמונאים ותוצרת הארץ. שטחו הדרומי של המתחם המשולש הוצע על ידי העיריה לשימוש מסחרי. בעלי העיתון, בנק אלרן שבעלות הרמן חיים אלרן (1892-1987) והחברה הקבלנית של יוסף לוסטיג חברו יחדיו לבניית בניין משרדים משותף ובהסכמת שלושת הגופים הוחלט כי הבניין יישא את שמו של עיתון מעריב. חלק מעלות הבנייה מומנה מכספי קופת התגמולים של עובדי מעריב. בית המידות נבנה כצורת הרחובות התוחמים אותו, כשחזיתו מעט קעורה. זאת לטובת כיכר שמעולם לא הוקמה (כמו גם חזיתו של מגדל המשרדים בית רובינשטיין הסמוך שהוקם שנים אחר כך). בית מעריב היה בניין פונקציונלי בן חמש קומות (כולל קומת מרתף). בן- סירה תכנן את המבנה בהתאם לרוח התקופה הקדם-ברוטליסטית, בשונה מהמבנים הקודמים שתכנן בעיר, שהיו בסגנון הבינלאומי. קרליבך, שהוביל את המהלך בצמוד לבן-סירה היה מעורב בכל פרטי תכנון והקמת הבניין. בן־סירה העיד "ישבתי עם ד"ר קרליבך ימים ולילות על כל פרט ופרט בתכנית... הוא ראה את הבית לעיניו טרם שהוחל בבנייתו. הוא רצה ש'בית מעריב' יצטיין בשתי תכונות: שיספק את כל הדרישות והצרכים של עיתון מודרני, ועם זאת יעשה רושם במראהו הגאה ובטעמו הטוב"

בית מעריב מתאפיין בסגנון אדריכלי מודרני מאופק שאפיין מוסדות ציבור ומבני משרדים ברוח התקופה שלאחר קום המדינה (כדוגמת מבנה הבנק לחקלאות שנבנה באותו העשור בסמוך. מבנה משרדים העוקב אחרי תוואי הרחובות העוטפים, בניה על עמודים ומטריצת חלונות בגדלים ובמרחקים שווים. בחלקו האחורי הוקמה חנייה שאפשרה תנועת כלי רכב לצורך פריקת גלילי הנייר ולהעמסת גיליונות העיתון להפצה ברחבי הארץ. המבנה המקורי החלקי, כלל את עיתון מעריב ששוכן ברובו בצידו המזרחי של המבנה ואת בנק אלרן בצידו המערבי. המבנה תוכנן בשלבים. תחילה, נבנה החלק המרכזי הפונה לצומת הרחובות בצורת V. בקומת המרתף מוקמו בית הדפוס, חדר הארכיון וחדרי תשתיות החשמל. המשרדים וחדרי העורכים והכתבים מוקמו בקומות העליונות. שורת חנויות נבנו לאורך המבנה בקומת הקרקע. בהמשך הושלם והוארך חלקו הצפוני של בית מעריב, במקביל לרחוב דרך פתח תקווה ועד למגרש עליו נבנו בהמשך בניני אפשטיין. העיתון שידע עליות ומורדות פעל בכתובת זאת עד לשנת 2013.

גליון עיתון מעריב בתאריך 17.2.1957 בישר בחגיגיות על כך ש"מעריב נכנס לביתו": "..עמדו עוזריו הוותיקים של ד"ר קרליבך בפתחו של בית־מידות מפואר, המתנוסס בשולי כביש פתח־תקוה. מעל מעקה הקומה השביעית של הבנין החדש הזדקר שלט־ענק שאותיות כתובתו האדומה מתעגלות בחצי־קשת: בית מעריב". ד"ר קרליבך, ההוגה והיוזם, לא זכה. הוא נפטר בשנת 1956, כשנה לפני חנוכת המבנה. העיריה הנציחה את זכרו ברחוב תוצרת הארץ שהפך לרחוב קרליבך.

בשנת 2009 רכשה חברת הכשרת היישוב את הבניין מחברת-הבת מעריב תמורת 32.5 מיליון שקל. בשנת 2014 הוחלט כי המבנה ייהרס ובמקומו יבנה מגדל יוקרה בתכנון משרד משה צור אדריכלים. בחודש דצמבר 2019 נהרס בית מעריב.

.

.