מגדל המים העות'מני בתחנת הרכבת יפו  מאת הניה מליכסון

ב-26 לספטמבר 1892 נחנך רשמית קו מסילת הברזל בין יפו לירושלים. בתחנת הרכבת יפו פעל מתחם תפעולי (לימים, מוזיאון בתי האוסף) בו נכללו מוסכים, סדנאות,  סובבן (מסובב קטרים)  ומערכת מים שהיוותה את המרכיב העיקרי לתפעול קטרי הרכבת. המערכת כללה באר, מגדל מים (עות'מני ואח"כ מנדטורי) מנוף מים (המכונה 'גמל') ומשאבה. עד לשנת 1948 שימשה תחנת יפו כתחנת קצה בקו יפו - ירושלים. בעקבות מלחמת העצמאות מושבתת תחנת הרכבת ועוברת לידי משרד הביטחון. כשחוזר קו הרכבת לירושלים לפעול,  הופכת תחנת תל אביב (ברחוב הרכבת, בסמוך לבית הדר) לתחנת המוצא. תחנת יפו הופכת לבסיס צבאי המחולק לשניים. השטחים המערביים משמשים את משרד הביטחון לצרכים שונים, מתפרות, ארכיון ומחסנים, ואילו השטחים הצפון מזרחיים (המתחם התפעולי לשעבר) שימשו לאחסון כלי לחימה שיצאו מכלל שימוש ונשק שלל שנאסף במלחמות ישראל. ב-1959 החליט שר הביטחון דוד בן גוריון, על הפיכת שטח זה  למוזיאון צה"ל. ובשנת 1991 נפתח במקום מוזיאון בתי האוסף, ובו תצוגה מתמדת של תולדות אמצעי הלחימה בצה"ל.

מגדל המים הוא חלק ממערכת המים הראשונית שתיפעלה את קטרי הקיטור. עם הגעת טמפרטורת המים לרתיחה (כתוצאה משריפת הפחם), נוצר קיטור שהניע את הרכבת. בתמונות ההיסטוריות נראה המגדל קרוב לתוואי פסי הרכבת הנכנסים לתחנת הרכבת מכיוון דרום, בצמוד למחסן הסחורות. המגדל מוקם במרחק מה מן הבאר שממנה קיבל את מימיו. כנראה בגלל תוואי המסילות שהיו צמודות לבאר. ממגדל זה לא נשארו שרידים, אך מהתמונות ההיסטוריות של תחנת הרכבת ביפו ומתצלומים ששרדו מתקופה זו של מגדלי מים בתחנות רכבת אחרות ניתן לשרטט את מבנהו. בסיס המגדל מאבן,  ובו פתח המוביל לחדר פנימי. מעל הבסיס מצוי מיכל מים עגול עשוי לוחות פח. בצמוד למבנה, פעלה בדרך כלל משאבה שהעלתה מים אל המיכל. ממנו הם זרמו בכוח הכבידה אל הקטרים. בתמונת המגדל בתחנת ירושלים לא נראית משאבה בזווית צילום זו, אך הגלגל שבתמונה, נראה כמו גלגל-שאיבה. בתצלום המוקדם ביותר של תחנת הרכבת ביפו משנת 1893 לערך (תצלום באדיבות שי פרקש) לא נראית משאבה חיצונית, אך בגלויה אחרת (שנים ספורות אחר כך) כבר נראית המשאבה בברור כשהיא צמודה למגדל המים. את המים הוליכו ממגדל המים למתקן הנקרא מנוף-המים (Water Crane)  המכונה גם 'גמל'. המתקן מורכב משני צינורות מתכת אנכיים זה לזה. לצינור העליון היה מחובר צינור גמיש שאותו כיוונו לפתח הדוד בקטר. צינור כזה לא שרד כמובן,  את ה'גמל' ניתן לראות עדיין בשטח מוזיאון בתי האוסף לשעבר.

.

.