שכונת טרומפלדור מאת דני רכט

בהשפעת ארוע הדמים בתל חי שנה קודם, החליט יצחק גברילוביץ' לקרוא לשטח האדמה שרכש ב-1921, ע"ש יוסף טרומפלדור. גברילוביץ, יהודי מירושלים שעבר משיקגו לתל אביב, רכש קרקעות ברחבי העיר וחילק אותם למגרשים. חלק מהקרקעות שהיו בבעלותו הוקדשו לאחר מותו לטובת הקדש קרן המנוח יצחק גברילוביץ ז"ל לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות המצטיינים בלימודיהם. מיקום השכונה היה כהגדרת התושבים בין דרך סומייל (כיום רחוב המלך ג'ורג') לסיליקט (בית כלל כיום) צפונית לצריפי נורדיה (כרם חינאווי. דיזנגוף סנטר בימינו). ברחובות בר גיורא, עין חרוד ותל חי כיום.

בראש ועד השכונה, אשר אוכלסה ב-1925 עמד יעקב זיסקין. ממכתב העיריה לועד שכונת טרומפלדור מיום 28 באוקטובר 1925 עולה כי הרשיונות לבנייה של חלק מן המגרשים היו מותנים באישור על חילופי שטחים שנבעו מהגשמת תכנית גדס. לפי גבריאל ציפרוני אשר גדל בשכונה (בראיון לגב' שולה וידריך בשנת 1998) חיו בשכונה כחמישים משפחות אשר התגוררו בצריפים ואחר כך בבתים. לפי ציפרוני, נמנו אנשי השכונה על המעמד הבינוני התחתון. בתכתובת עם העירייה מתארים התושבים את עצמם כ"אנשים בעלי אמצעים דלים וקטנים".

עקב מיקומן הטופוגרפי הנמוך של צריפי נורדיה ושכונת טרומפלדור, סבלו שכונות אלה מהצפות מדי חורף. במיוחד זכור השיטפון בדצמבר 1934 אשר גרם לנזק רב לצריפי השכונה הקטנה. בסוף 1925 התפטר דיזנגוף מראשות העיר והוחלף על ידי דוד בלומנפלד-בלוך, נציג מפלגות הפועלים. כמחאה על השינוי הפוליטי וכאקט של תמיכה בראש העיר המתפטר, החליטו תושבי השכונה לקרוא בשנת 1926 את קטע רחוב 187 החולי שבין הרחובות בר גיורא (אז, רחוב בצלאל) לבר כוכבא על שמו של דיזנגוף. שש שנים אחר כך, הפך רשמית קטע זה לחלק מרחוב ארוך הנושא את שמו של ראש העיריה הראשון.

ומדוע נרצח מיכאל וקסמן? באפריל 1941, עם חשיפת מחסן הנשק של האצ"ל בבת ים, היו בארגון מי שחשדו במיכאל וקסמן כאילו הוא מסר מידע על המחבוא לבריטים. וקסמן פעל במסגרת מחלקת המודיעין של האצ"ל והיה בקשר הבולשת הבריטית במסגרת תפקידו. ב-16 ביוני 1941 נורה וקסמן בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ובר גיורא (אז רחוב בצלאל). בן תשע עשרה היה במותו. שנתיים אחר כך, נרצח ישראל פריצקר מפקדו של וקסמן באצ"ל על רקע דומה, עת שיצא מביתו.

תודה לפרופ' רם גופנא על העזרה.

.