בית מזרחי (בית מרקחת הר-ציון) מאת דני רכט

כבר בראשית המאה הקודמת ניצב ביתו של אדון דוד מזרחי בפינת רחוב נחשקת . צידו האחד פנה אל רחוב אחד העם - שער הכניסה מתל-אביב אל השכונות שקדמו לה ואילו צידו השני פנה לרחוב שתחם בין שכונת תל-אביב לשכונת אהל משה. הרחוב נקרא אז על שמו של אליהו ספיר, לימים נקרא שמו רבאשי וכיום הוא נקרא יהושע התלמי. לאחר מלחמת העולם הראשונה התפתח לאורך רחוב זה שוק אהל משה, מה שהבטיח תנועה רבה של קונים.

ד"ר ישראל פרוהליך היה לזמן מה בעליו של בית המרקחת ציון שפעל ברחוב יהודה הלוי פינת הרצל (או ברחוב לילינבלום לפי מקור אחר). בשנת 1921 רצה דוד מזרחי להשכיר לפרוהליך את הדירה הפינתית בקומת הקרקע וכתב לוועד כי הוא "מוכן להשכיר לרוקח אדון ד"ר ישראל פרוהליך דירה מביתו ולסדר מחלון הדירה דלת יפה ומודרנית". אלא שבינתיים פרוהליך הסתבך עם חברי אגודת הרופאים שמחו על כי פרוהליך, שהיה בהסמכתתו ד"ר לרפואות (רוקחות), תלה שלט דוקטור על חלון בית מרקחת ציון ובכך הטעה את הציבור לחשוב שמדובר בד"ר לרפואה. בעקבות זאת, עזב פרוהליך את תל-אביב ובית המרקחת ציון לא עבר לבית מזרחי כפי שתוכנן.

שנה אחר כך, בשנת 1922, שכר הרוקח חיים אליעזר הויזדורף את הדירה הפינתית שהפכה לחנות ופתח בה את בית המרקחת הר-ציון בשותפות עם ש. אמציסלבסקי. הויזדורף (1864-1939), הוא בנו של הרב הרוקח עזריאל זליג הויזדורף. האב שעלה לארץ בשנת 1847 היה רב פעלים. הוא סייע רבות לבתי החולים בירושלים, היה ממייסדי פתח-תקווה (אך חזר לעיר הקודש לאחר תקופה קצרה) והיה ממקימי בתי מחסה בעיר העתיקה. בעיר העתיקה נולדו בנו חיים אליעזר ונכדו מאיר.

הבן, חיים הויזדורף, גדל בעיר העתיקה בירושלים, הוא למד בישיבת 'עץ חיים' והוסמך בגיל 21 לרבנות. בשנת 1887 הוא ערך במשך תקופה קצרה ירחון בשפה הגרמנית בשם 'דער הייליגער אנצייגער' (המבשר הקדוש), אותו הזכיר אליעזר בן-יהודה בעיתון 'הצבי' וחוקרי עיתונות ירושלים במאה ה-19 דנו בו רבות מבלי שנמצא אפילו לא עותק אחד ממנו. בידיעה אחרת נאמר שהויזדורף הדפיס גם את 'דורש ציון' - ספר שחלק מהכנסותיו הוקדשו לרכישת מכונות חקלאיות לעיבוד הקרקע במושבה פתח-תקווה.

חיים הויזדורף העדיף שלא לעבוד כרב ומלמד. הוא הפליג לניו-יורק ולמד שם רוקחות. בתום לימודיו שב הויזדורף לירושלים ועבד לפרנסתו כרוקח בבתי המרקחת של בתי החולים רוטשילד ושערי צדק. בטרם פרצה המלחמה העולמית שב הויזדורף לארצות הברית במטרה למצוא שם משרה שתהיה רווחית יותר ממה שהציעו בתי החולים בירושלים. ב-1918, בתום המלחמה, חזר הויזדורף לארץ כחבר משלחת המלאכות הרפואיות של הסתדרות הדסה. הוא החל לעבוד כרוקח בבית החולים הדסה בנווה שלום, אך בשנת 1922 פוטר ממשרתו. בשלב זה החליט הויזדורף שלא לחזור לירושלים ופתח את בית המרקחת הר-ציון בבית מזרחי. בית הרפואות הפרטי של הויזדורף פעל במשך שלוש שנים עד שבשנת 1925 הוא החליט לחסלו ולשוב לארצות הברית. בספרו 'מעשי רוקחים' (בהוצאת משרד הביטחון, ההוצאה לאור 1999) מציין המחבר אמנון מיכלין כי בערוב ימיו תכנן הויזדורף לחזור לעיר הולדתו, אך המוות הקדים אותו.

הויזדורף השיא את בתו לבנו של רוקח אחר. בנו, מאיר הויזדורף (1883-1948), פנה גם הוא ללימודי רוקחות. הוא ניהל בית מרקחת למען ציון בירושלים והיה ממקימי 'הסתדרות בינלאומית של רוקחים מדופלמים בארץ-ישראל'. ב-1936 העביר את בית המרקחת שלו לשכונת רחביה. בנו של מאיר, יוסף הפעיל את בית המרקחת אחריו.

.

.