גן המלאכה (גינת שינקין) מאת דני רכט

את מגרש מספר 115 הועידו חברי ועד שכונת מרכז בעלי מלאכה ועסקני הסתדרות בעלי מלאכה לצרכי ציבור. מדובר בשטח של כשלושה דונם התחום כיום בין רחובות יוחנן הסנדלר, שינקין, נפחא ומרכז בעלי מלאכה. עם מיזוגה של השכונה בעיר עבר המגרש לבעלות העיריה, ובשנת 1926 החלה מחלקת הנטיעות העירונית בהקמת גן ציבורי על כשני שליש משטח המגרש. על השליש הצפוני של המגרש נבנו בהמשך היכל המלאכה (לימים בית תמי) ובית הכנסת גאולת ישראל שפעל בתחילה בצריף (במקומו נבנה מבנה בית הכנסת הנוכחי). גן המלאכה היה הגן העירוני השלישי שניטע בעיר. קדמו לו גן גרוזנברג (שהפך בשנות השישים לחניון גרוזנברג) וגינת השרון (גן החשמל).

בפינת רחובות יוחנן הסנדלר ושינקין נבנה קיוסק קטן. ובפינה השניה (פינת שיינקין ונפחא) נבנה קיוסק גדול יותר. בעשירי באוקטובר 1973 לפני הצהריים, עוד בטרם פרצה המלחמה, הגיע קצין קישור צעיר אל הקיוסק הגדול ורשם בגיר על דלת המתכת הגדולה "גינת המלאכה". בשעות הבאות התקבצו בנקודת הגיוס הזאת מאות חיילי מילואים. חלקם אף הגיעו עטויים בטלית מבית הכנסת גאולת ישראל הסמוך. האדון לנצ'נר בעל הבניין הסמוך (שיינקין 22) ראה זאת ממרפסת דירתו שבקומה השניה. הוא ירד למחסני הקפה-מאפייה שבבעלותו וחילק את כל המזון לחיילים שהמתינו במקום.

הגן נותר במתכונתו המקורית עד לשנות השמונים. בעקבות ארועי העדלאידע שיזמו תושבי הסביבה בשנים 1984-1985 ותחיית המתחם, החליטה העיריה ליישם תכנית מגירה לשיפוץ הגן. לתכנון הגינה החדשה נבחר האדריכל חיים כהנוביץ. האדריכל בנה במקום גינה בשתי מפלסים ובמרכזה, מפל גדול. הגינה החדשה נקראה ע"ש התורם גן מרדכי.

מעבר לפגם האסתטי, מסתבר שהבנייה החדשה היתה גם בלתי בטיחותית בעליל ומקור סכנה אפשרי לילדים המשחקים בגינה. שיינקין של אותו העשור היה מרכז האקטיביזם בתל-אביב. מצויידים בחוות דעת של מהנדס ובעיקר בהמון אנרגיה, החלו התושבים לפעול כנגד הגינה שנכפתה עליהם. בסופו של דבר נכנעה העיריה ללחץ ובשנת 1992 פנתה העיריה לאדריכל לתכנן (שוב) את הגינה. הפעם נעשה התכנון בשיתוף תושבי השכונה.

..

.