המצודה מאת דני רכט

בחודש מרץ 1992 התקבצו כמה מחברי 'ההגנה' לשעבר בשער בית הספר הטכני הולץ בדרום העיר. בטקס שהתקיים נקבע לוח זכרון במקום ובו נכתב: "המצודה הוא כינוי שניתן למבנה ששימש צלפים ערבים בראשית מלחמת השחרור לפגוע בתחבורה היהודית מדרום תל-אביב למקווה ישראל. בכסלו תש"ח (דצמבר 1947) סללו יחידות ההגנה, צבא המדינה בדרך, כביש ביטחון שנועד לאפשר את הקשר עם מקווה ישראל. המצודה הייתה הסמוכה לכביש זה מכיוון אבו כביר. בחודש טבת תש"ח (ינואר 1948) כבשו כוחות ההגנה את המצודה והדרך נפתחה לתנועה בטוחה".

מנסחי הטקסט דייקו בפרטים, אלא שהשלט הוצב במקום הלא נכון. למעשה, מיקומה של המצודה היה מעט צפונה ממיקום השלט, בגדה השניה של הדרך שהפכה לכביש סואן (דרך קיבוץ גלויות). ובסמוך למסילת הברזל לירושלים, עד שפורקה.

בגבול פרדס עזוב בבעלות ערבית, לצד שביל שנמשך מזרחה אל גדת ואדי מוסררה (נחל איילון) ומשם אל שכונת התקווה, עמד בית באר וסביבו חצר מוקפת חומה. תפיסתו על ידי ההגנה היתה חיונית בכדי ליצור רצף שיעקוף את הכפר העויין אבו כביר ויחבר את העיר עם עמדות ההגנה בבית חרושת היוצק ובבית החרושת לספירט (שהיו בסביבת צומת חולון כיום)). חשיבותו הבטחונית של המבנה היתה רבה. זאת מאחר שהדרך לצד המצודה הפכה לקטע מכביש הבטחון שתחילתו של קטע אחד ממנו היתה בשכונת עזרא וקטע נוסף שלו נסלל מרחוב ינובסקי.

נכון לאמצע שנת 1947, עמד הבית בלב שטח ערבי מובהק, והיה ברור שהבריטים לא יאפשרו להפיכתו לעמדה צבאית של 'ההגנה'. החשש היה שהבריטים יתפסו את המקום, או גרוע מכך, יעבירו אותו לידי הערבים. למצב לא פשוט זה נמצא פתרון. מאחר והעבודה על סלילת הכביש החלה, ומאחר והפועלים היו חשופים לירי מהכפר אבו כביר, הוחלט כי כתה של נוטרים ליגאלים (שהיו למעשה אנשי 'ההגנה') תתפוס "זמנית" את המבנה וממנו תשמור על הפועלים. וכך, בשעת בוקר מוקדמת יצאה כתה בת שמונה נוטרים משכונת התקווה, חצתה את הואדי ופרצה אל המבנה. בספר ממאורעות למלחמה (בהוצאת מפקדת ההגנה בתל-אביב, 1951) מסופר כי "הבית היה מזוהם, הבריכה מלאה רפש וביצה שורצת יתושים. הסירחון איום. מיד הוקמו עמדות ארעיות, הוחל בחיטוי, ומאז נקבע הבית כעמדה 'זמנית' קיצונית לצד אבו כביר' במשמר נוטרים עברים רשמיים ככיסוי ליגלי לכוח בלתי ליגלי". בהמשך החליפו את הנוטרים אנשי חי"ש.

תפיסת המצודה וסלילת כביש הבטחון לצידה היו חיוניים לקשר עם ירושלים ועם דרום הארץ. זאת לאחר שבאוגוסט 1947 נחסם הכביש הראשי בקטע הסמוך לכפר אבו כביר, מה שמנע אפילו את ההגעה מהעיר לשכונות חולון ובת-ים. בחודש ינואר 1948 יצאו אנשי האצ"ל לפעולת פגע וברח נגד מכוניות ערביות. בתגובה, פרצו חיילים בריטים למצודה במטרה לחפש נשק לא חוקי. במהלך החיפוש נהרג אחד מאנשי 'ההגנה' מכדור שירה בו אחד החיילים.

מטכ"ל צה"ל פעל ב-1948 מגן-אברהם ברמת-גן. במאי 1949 עבר המטכ"ל למחנה חדש (שנודע לימים כ'מחנה השלישות'). בשלושת השנים הבאות הועלו עשרות הצעות למיקום המטכ"ל ולמיקום המצפ"ה (מוצב הפיקוד העליון, מחנה מטכ"ל אלטרנטיוי לשעת מלחמה). בספרו הקריה בשנות כינונה 1948-1955 (הוצאת כרמל, 2012) מציין ד"ר ניר מן כי נבחנו 16 חלופות למיקום המצפ"ה. אחת מהן היתה המצודה.

..

..