בית רבינוביץ'-תאומים (האוטונומיה הרוסית) מאת דני רכט ושולה וידריך

המבנה הגדול הניצב ברחוב עין יעקב 14 פינת רחוב שלוש 8-10 נבנה על ידי הרב אליהו דוד רבינוביץ'-תאומים (האדר"ת), חתנו של הרב קוק. רבינוביץ'-תאומים (1843-1905) היה רב בקהילות פוניבז' ומיר בליטא. בשנת 1901 הגיע הרב לירושלים והנהיג לצד הרב שמואל סלנט את הקהילה האשכנזית בעיר הקודש. את הבית שנבנה למטרות השכרה, בנה האדר"ת בתחילת המאה הקודמת בשטח שהיווה הרחבה לשכונת נווה שלום. את המבנה והחצר בה היתה באר מים שכרו בשנת 1905, חברי תנועת חובבי ציון והעבירו אליו את בית הספר לבנות. באיתור הנכס והשכרתו היה מעורב גם מאיר דיזנגוף. נראה כי הבית היה חדש וטרם אוכלס בטרם הוסבו חלק מחדרי המגורים לכיתות לימוד. הפרוטוקולים (מתוך ארכיון החינוך היהודי באוניברסיטת תל-אביב) מעידים שהאדר"ת ביקש שכר דירה גבוה. ומסיבה זאת החליטו המורים לגור במבנה ששימש גם למגורים וגם כבית ספר. באותה השנה הלך האדר"ת לעולמו. הוא הובא למנוחות בירושלים, בבית העלמין בהר הזיתים.

כתובתו הראשונה של בית הספר היתה בדירה שכורה במנשייה, אולם פטרוניו לא היו מרוצים מהסביבה. בפרוטוקולים נכתב שברצונם "למצוא מקום בין אחינו בני ישראל". כך נשכר ביתו של רפאל לוי רבינוביץ'-תאומים שניצב בסביבה יהודית. בית הספר פעל במבנה זה עד שנת 1908 ואז עבר אל בית הקבע של בית הספר לבנות ברחוב בתי הספר (אח"כ רחוב יחיאלי. כיום חלק ממרכז סוזן דלל). כיתות הלימוד בבניין הדו קומתי היו בקומה השניה. המורים ובני משפחותים התגוררו בקומה הראשונה. המקום היווה מרכז תרבות עברית ליישוב המתפתח והיה יותר מאשר בית ספר או מקום מגורים, אלא הפך למרכז תרבות עברית. מקום בו נפגשו סופרים ואנשי רוח, ומבוגרים למדו בו שיעורי ערב בעברית. בבית הספר לבנות למדו גם מספר בנים - בנים להורים שתמכו בחינוך עברי. מהמפורסמים שלמדו שם, משה שרתוק (שרת), שהיה לימים ראש ממשלת ישראל ונחום גוטמן שתאר וצייר את בית הספר והחיים בו בספרו בין חולות וכחול שמים. גוטמן שלמד כאן עם הגיעו ארצה בשנת 1905 הנציח לימים את בית הספר לבנות בספריו וציוריו. זיכרונותיו מהווים עדות מופלאה להווי בית הספר וחיי המורים סביב החצר. מבחינה אדריכלית זהו מבנה הסוגר חצר פנימית ששימשה כמקום ובמה לפעילות תרבותית וחברתית. בחצר קיימת משאבה מקורית ואולי האחרונה בבתי השכונות העבריות, בהן לא היו אז מים זורמים.

בית הספר לבנות אותו ניהלה רוזה שושנה יפה (1864-1914) מראשיתו ועד שנת 1904, עמד על כך שהלימודים יתנהלו בעברית בשונה מבית הספר כל ישראל חברים (אליאנס) ועל רקע זה התפצלו בתי הספר. היה זה מקום שסיפק חינוך עברי מתקדם ברוח ביה"ס החדש, וקידם את החינוך הלאומי העברי. המורים שנשלחו על ידי ארגון חובבי ציון מאודסה ותמכו במשנתו של אחד העם הכניסו חידושים רבים לבית הספר. הם חיברו בעצמם את ספרי הלימוד, חובבי הבימה העברית הפעילו תיאטרון ראשון בארץ העברית, והיו בין מייסדי ארגון המורים - האיגוד המקצועי הראשון בארץ.

לפי תכנית ישנה, היו אמורים רוב הבתים לאורך רחוב עין יעקב לההרס לטובת כביש ראשי שלא נסלל בסופו של דבר (תב"ע תפרי נווה-צדק). מסיבה זו הוצא הבית מרשימת השימור. המחשבה מאחורי זה היתה שעדיף להכליל בית אחר ברשימה במקום בית שגורלה כבר נחרץ. בהמשך בוטלה התכנית אלא שעל הבית הלא מוגן ריחפה סכנת הריסה. בעקבות התערבותה של שולה וידריך (2009), הוחזר הבית לרשימת השימור העירונית. בראשית חודש יוני 2021 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל אביב להפקדה תוכנית לשימור ולחידוש למתחם בית רבינוביץ'-תאומים (האוטונומיה הרוסית).

לפי חוקר תולדות העיר פיני בן-שחר רוב מורי בית-הספר היו ברובם אזרחים רוסיים ולכן נקרא המקום "האוטונומיה הרוסית". בתקופה ההיא, עת תקופת הקפיטולציות (זכויות יתר לאזרחי מדינות זרות) לא יכלו השוטרים העות'מנים להיכנס לתחום המבנה ללא אישור מראש של הקונסול הרוסי. עובדה זו נוצלה היטב על-ידי ציבור הפועלים העברי. העיתון המחתרתי 'הפועל-הצעיר' הודפס במכונת הקטוגרף בבית זה. והכנס הארצי של המפלגה התקיים במקום בפסח 1907.

.

.