צריף אזולאי / בית קרסיקוב (דירת שמר) מאת דני רכט

האלמנה יפה אזולאי גרה בשכירות עם תשעת ילדיה בשכונות הערבים במנשייה, סביבת שכונת קרטון. הם חיו בדוחק רב. בראשית שנות העשרים נודע לאלמנה כי הסתדרות מרכז בעלי מלאכה מציעה מגרשים במחיר זול בשטח פרדס למלה ושומאכר לצד הדרך למושבה שרונה. אלא שהמחיר הזול היה עדיין יקר עבור הגב' אזולאי. בסופו של דבר היא רכשה מגרש בשותפות עם יעקב מ. מויאל, סוחר ובעל משרד לסידור קושנים, משכנתאות ושאר ענייני נדל"ן. בנוסף, היא רכשה צריף עץ למגורים ובאמצע 1926 הוגשה בקשה לעיריה, באמצעות המהנדס ליאון פינשטין שהתגורר בשכונה, לפקידי המחלקה הטכנית בעיריה על מנת שאלה יאשרו את הצריף שהקימה האלמנה על מגרש מספר 17 בשכונה - המגרש המשותף לה ולאדון מויאל. מדובר בפרוצדורה מוכרת. לרבים מתושבי שכונת מרכז בעלי מלאכה ב' לא היה כסף לבנות בית והם הסתפקו זמנית בהקמת צריף על מגרשם. אלא שפקידי העיריה השיבו בשלילה לבקשתה. בצר לה, כתבה אזולאי ישירות אל מ"מ ראש העיריה והתחננה שיתערב לטובתה: "... אין לי אפילו במה לכלכל את יתומי האומללים. ורק אנו חיים מהתמיכה הדלה שאני מקבלת מוועד היתומים. והיות ואין לי במה לשלם שכר דירה, נאלצתי למכור את יתרת הפליטה מרהיטי הבית וקניתי לי צריף בחשבי לאסף בו את ילדי. והנה באה התשובה זו מהעיריה… בבטחי על רחמיו הרבים אני פונה אל כבודו שירחם על יתומי הקטנים וירשה לי להעמיד את צריפי בין יתר הצריפים העומדים בשכונה. ועל ידי זה יציל משפחה שלמה בת עשר נפשות מכליון גמור ואלוהים ישלם לו בפועלו…". בעקבות המכתב ובהשתדלות המהנדס ליאון פינשטין, אישרה העיריה את הקמת הצריף במגרש אזולאי ומויאל. הצריף הוצב בקדמת המגרש סמוך לתוואי רחוב שטרם נסלל (לימים רחוב כרמיה 8) והכיל שני חדרים גדולים ומאחוריהם מטבח ומחסן. השירותים הוקמו בחצר מחוץ לצריף.

שבע שנים אחר כך, מכירת מגרשים בשכונת ימין משה, כמאה מטר מערבית לצריף האלמנה, ותחילת הבנייה שם, יחד עם הביקוש הגובר לדירות בעיר, עוררו את שוק הנדל"ן בשכונת מרכז בעלי מלאכה ב' שדמתה בעשור הראשון למושבה חקלאית. בסוף שנת 1933 הודיע עו"ד משה פוגל (משרדו בבית פוגל, שדרות רוטשילד 12) לעיריה כי הגב' אזולאי מכרה את חלקה במגרש וכי האדון מויאל הוא בעליו היחיד. חודש אחר כך הגיש מויאל לעיריה בקשה לבניית בית בן שתי קומות ובו ארבע דירות בנות שני חדרים. על התכנית חתום האדריכל שמואל דב חיים קריס (1892-1974) שמשרדו פעל אז ברחוב פינסקר 20. עם אישור התכנית פנה מויאל לעיריה בבקשת היתר לקומה שלישית לבית שעדיין לא נבנה. כמה חודשים אחר כך מכר מויאל את המגרש לזאב ולאק גלברד ולרעייתו חנה דבורה. אולם שלושה חודשים אחר כך, בראשית חודש ינואר 1935, הגיעו בני הזוג גלברד למשרדו של מויאל ברחוב כפר גלעדי 20 ונעזרו בו במכירת המגרש לאדון יצחק (אייזיק) קרסיקוב. עוד שלושה חודשים עברו וקרסיקוב מסר את הבעלות על המגרש לידי אשתו גניה. בני הזוג התגוררו אז ברחוב נחמני 38. הם שכרו את שירותי המשרד הטכני המצליח של אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים. משרדם ברחוב אחד העם 27 היה באותה התקופה אחד ממשרדי האדריכלות העסוקים בתל-אביב. עבור בני הזוג נבנה בית בן שלוש קומות ובו שש דירות בנות שני חדרים. המרפסת המעוגלת בחזית אמנם מתאימה לבניין פינתי, ובית קרסיקוב אינו כזה. אלא שמרפסות מעוגלות, כמו גם פינות מבנה מעוגלות, היו בשנות השלושים מסימני ההיכר של ברגר ומנדלבוים. הבית נבנה גבוה ממפלס הרחוב. אל קומתו הראשונה מובילות שמונה מדרגות.

באחת מדירות בית קרסיקוב התגורר השחקן גדעון שמר (1928-2008). גדעון שרמן נולד ב-1928 בבית חולים הדסה שעבר באותה השנה לביתו החדש ברחוב בלפור. הוריו עלו לארץ מאוקריינה שבע שנים קודם והמשפחה התגוררה באחד מצריפי נורדיה. כשהיה בן 4 עברה המשפחה לדירה בשכונת מרכז מסחרי ובהמשך נדדו אל דירה ברחוב רנ"ק 21 בשכונת ירים משה. עם סיום לימודיו בבית הספר ביאליק עבר גדעון ללמוד בגימנסיה הרצליה שברחוב אחד העם, שם התבלט בחוג הדרמטי של בית הספר. בגיל 17 הפסיק את לימודיו והתגייס לחי"ש. בהמשך שירת כקצין תרבות של גדוד 51 בגבעתי. באמצע שנות החמישים נישא לנעמי ספיר (שנודעה בשם נעמי שמר) ולבני זוג נולדה בת. בסוף אותו העשור הוא עבר ללונדון שם השתלם ב'רויאל קורט' במשחק ובבימוי. בתום שנתיים, חזר לארץ, שיחק בתיאטרון הקאמרי וביים לתיאטרון אהל, וללהקות הסמבטיון ופיקוד מרכז. במהלך קריירה ארוכה מילא שמר שורה של תפקידים ראשיים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. בראשית שנות השישים נפרדו בני הזוג. מנישואיו השניים לשחקנית לבנת שלם נולד בנו הצעיר יהונתן. שמר הוא חתן פרס מסקין לשנת 1980. ושנתיים אחר כך זכה בפרס שייבר. הוא הלך לעולמו בשנת 2008 וקבור בבית העלמין ירקון. בשנת 2019 הציבה העיריה לוח לזכרו על קיר בית קרסיקוב בו התגורר.

.

.