דירת נתן אלתרמן מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

על לוח בכניסה לבית בשדרות נורדאו הונצחו נתן אלתרמן (1910-1970), אשתו השחקנית רחל מרכוס (1913-1985) ובתו המשוררת תרצה אתר (1941-1977). אלתרמן הוא בעיני רבים המשורר התל-אביבי האולטימטיבי. אלתרמן התגורר בשנותיו האחרונות בדירה בחזית הבית בקומה האחרונה.

את בניית הבית המתנשא לגובה של שלוש קומות מעל קומת עמודים יזמה בתחילת שנות החמישים חברת שדרות נורדאו 30 בע"מ. את הבית תכנן האדריכל בן-ציון שילמבר (1899-1974) אשר בנה עשרות בתים ברחבי העיר. רובם בשותפות עם האדריכל לודביג ראוך.

נתן אלתרמן, מחשובי משוררי השירה העברית המודרנית, מחזאי, ועיתונאי. נולד בעיר ורשה שבפולין ב-14 באוגוסט 1910, לבלה ויצחק אלטרמן. היא מחלוצי גן הילדים העברי והוא, המנהל הראשון של מחלקת החינוך בעיריית תל אביב. משפחתו עברה דירה מספר פעמים וב-1920 התישבה בעיר קישינב, שם למד נתן במסגרת הגימנסיה העברית "מגן דוד", והחל לכתוב שירים, שפורסמו בעלון הגימנסיה. בשנת 1925, בהיותו בן 15, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בתל אביב, ואלתרמן למד בגימנסיה הרצליה.

בהיותו בן 19 יצא ללימודים בצרפת. במהלך שהותו שם התקרב לחוגי בוהמה, ובהשפעתם ובעזרת אביו התפרסם לראשונה במרץ 1931 שיר מפרי עטו בבמה ספרותית מוכרת. במהלך חופשת הקיץ, שבה בילה בארץ ישראל, התפרסמה רשימתו הראשונה ב"הארץ" (22-23 בספטמבר 1931). כששב לארץ ישראל בקיץ 1932 עבד במשך תקופה קצרה במקווה ישראל, אך במהרה עבר לעסוק בכתיבה עיתונאית.

ביולי 1934 החל לפרסם בעיתון "דבר" טור שירי אקטואלי בשם "סקיצות תל אביביות", שעליו חתם בשם העט "אלף נון". בנובמבר 1934 עזב את "דבר" והחל לפרסם ב"הארץ" טור דומה אך בעל אופי פחות לירי ויותר סאטירי, בשם "רגעים". לצד כתיבתו האקטואלית הצטרף אלתרמן לקבוצת המשוררים "יחדיו" של אברהם שלונסקי ולאה גולדברג, קבוצה שהתרכזה סביב כתב העת "טורים", שמרדה עוד קודם בממסד הספרותי של אותה עת, שהיה מזוהה עם חיים נחמן ביאליק. ספר שיריו הראשון, "כוכבים בחוץ", יצא לאור ב-1938 בהוצאת "יחדיו" (למעשה, הוצאה עצמית של חברי הקבוצה), והתקבל כחידוש בשירה העברית.

בשנת 1935 נשא לאישה את שחקנית התיאטרון הקאמרי רחל מרכוס, ובינואר 1941 נולדה בתם היחידה תרצה, לימים המשוררת תרצה אתר. במקביל לנישואיו עם מרכוס ומגוריו עמה בדירה בשדרות נורדאו 30 עד יום מותו, ניהל בידיעתה יחסי אהבה ממושכים עם הציירת צילה בינדר, אשר איירה אחדים מספריו לילדים.

אלתרמן היה ידוע במצבי רוחו המתחלפים תדירות, בשתיינותו (היה יושב מדי יום בקפה כסית), בחדות לשונו ובצניעותו החומרית. בתחילת 1943 עזב אלתרמן את עיתון הארץ עקב ויכוח כספי עם המו"ל גרשום שוקן, וחזר ל"דבר", שם החל לכתוב את מדורו האקטואלי "הטור השביעי", שהתפרסם מאז מדי שבוע עד תחילת 1967 ואז החל לכתוב מאמרים פובליציסטיים ב"מעריב", שכונסו לאחר מותו בספר "החוט המשולש". במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל וצורף לגדוד מרגמות שהוקם במסגרת חטיבה 8. באוקטובר 1948 השתתף במבצע יואב, אולם מפקד החטיבה, יצחק שדה, שחרד לגורלו של המשורר, הורה לשחררו. על תחושותיו בעקבות הקרב, כתב בשיר "ליל חניה". קודם לכן, בחורף 1948, נערך זאב (זוניק) שחם עם פלוגתו לכיבוש הכפר אבו כביר בדרום העיר. לפתע הבחין בשתי צלליות על אחד מהקירות בשטח ההפקר שבין עמדות ההגנה לכפר. רגע לפני שירה לכיוון החשודים, נשמע קול: "אל תירא, זה אנחנו". כשהתקרב, זיהה את אברשה אהרונסון, קצין החבלה המחוזי, שהביא איתו את אלתרמן בכדי להראות לו איך נראית מלחמה. "המזל הטוב מנע ממני להתנקש בשירה העברית" סיפר שחם (1923-1992) כעבור שנים.

במהלך חייו זכה אלתרמן בפרסים רבים, בהם פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. פרס ביאליק לספרות יפה (1957). ובשנת 1968 זכה בפרס ישראל לספרות על מכלול יצירתו. בשנותיו האחרונות חרד מאד לגורל בתו, המשוררת תרצה אתר לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני אחדים, וכתב עבורה את "שיר משמר" שלימים הולחן בידי סשה ארגוב; בתגובה היא כתבה לו את "שיר הנשמרת". בשנת 1970 חלה אלתרמן, לאחר שנים של אלכוהוליזם. במהלך ניתוח מעיים הוא לקה בהתקף לב ואיבד את הכרתו. הוא נפטר ב-28 במרץ 1970. בשל בקשתו "להיקבר כאחד האדם", הוא נקבר בבית הקברות קריית שאול, ולא בחלקת הסופרים בבית העלמין ברחוב טרומפלדור.

שירו של נתן אלתרמן "אתך בלעדיך" פורסם לראשונה בגיליון כתב העת 'גזית' בעריכת גבריאל טלפיר בסתיו תרצ"ד (אוקטובר 1933), שיר המוכר כל כך במילות הפתיחה: "על ערפל גופך גופי מתגעגע", אשר הולחן, בוצע ואף פורסם לאורך השנים בכרכי אוסף שיריו של נתן אלתרמן ומזוהה בביצועו של יהורם גאון מלווה בלחנה של נורית הירש.

עובדה מעניינת שמצא חוקר תל-אביב עידו ששון היא, שרק בגיליון זה, אשר פרסם את השיר לראשונה, הופיע הטקסט המקורי אליו התכוון המשורר, כך שהשיר המקורי המודפס נפתח במילים "על ערסל גופך..", ובעוד שבשאר המקומות בהם מופיע השיר, הופיעה המילה "על ערפל גופך..". עובדה זו, מעניקה לשיר את משמעותו האמיתית והעמוקה, אשר כנראה אבדה לאורך דורות במהלך השנים שחלפו מאז אחזו בידיהם, אותם קוראי כתב העת 'גזית' את גיליון אוקטובר 1933, היחידי שהדפיס מילותיו המקוריות של השיר.

..

.