כיכר צינה דיזנגוף מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

בתאריך 23 בפברואר 1930, הלכה לעולמה צינה דיזנגוף (בצילום משנת 1925), הגברת הראשונה של תל-אביב, לאחר מאבק במחלת הסרטן. בעלה מאיר נפטר שש וחצי שנים מאוחר יותר. עוד בחייו נקבע שהרחוב הראשי המחבר את שכונות הצפון אל מרכז העיר, יקרא על שמו. דיזנגוף דרש (וגם קיבל) שהכיכר שתוכננה תיקרא על שם אשתו צינה. בשני במאי 1934 קיים סגן ראש העיריה ישראל רוקח הצבעה בכתב: "בקשר עם טקס פתיחת רחוב דיזנגוף לכבוד חצי היובל עלתה על הפרק ההצעה להציב בהזדמנות זו זכר עולם בתל אביב גם לאשתו המנוחה הגברת צינה חיה דיזנגוף, אשר במשך שנות חייה בתל אביב ידעה כה יפה לשאת בתפקיד בונה ומייסדת נאמנה, ולהיחשב בעיני התושבים כ'גברת העיר'. ההצעה היא על כן לקרוא את רחבת דיזנגוף על שמה - 'רחבת צינה דיזנגוף' - בה בשעה שהרחוב עצמו ייקרא 'רחוב מאיר דיזנגוף'. נודה לכם אם תואילו לאשר בחתימת ידכם את הסכמתכם לכך, והדבר יובא לאישור פורמלי בישיבת המועצה הקרובה". חברי המועצה אישרו את השם ברוב גורף.

ב-16 בינואר 1938, ביום השנה השמיני לפטירתה (ושנתיים לאחר מות בעלה) נחנכה הכיכר על שמה בטקס חגיגי. בני הזוג דיזנגוף קבורים בבית הקברות ברחוב טרומפלדור. שטח הכיכר (כולל המדרכה מסביבה הוא 3846 מ"ר וקוטרו של העיגול הוא שבעים מטר. במרכזה של הכיכר הוצבה מזרקת מים בגובה של עד 10 מטר. עם ערוגות הפרחים והעצים שניטעו מסביב הפכה הכיכר ליעד פופולרי לתושבי העיר. במיוחד בשבתות ובחגים. את הכיכר והאופי האחיד של הבניינים המקיפים אותה תיכננה האדריכלית ג'ניה אוורבך, לאחר שזכתה בתחרות אדריכלות יוקרתית.

בדו"ח (1938) על מפעלי גננות שבוצעו והושלמו בעיר באותה השנה נכתב על ככר צינה דיזנגוף: גולת הכותרת של עבודת הגננות העירונית בשנים האחרונות היתה: סידור הגן בככר צינה דיזנגוף ומסירתו לצבור. הככר היא בלב השטח המכונה "מרכז תל אביב", מקשרת את החלק הדרומי-מזרחי של העיר עם החלק הצפוני ועשויה בדמות עיגול אשר בו נפגשים ששת רחובות (דיזנגוף, החלק הצפוני; דיזנגוף, החלק המזרחי; פינסקר; ריינס; בן עמי; זמנהוף). הבניינים מסביב בנויים בצורה אדריכלית מיוחדת ומשמשים אזור מסחר. בחלק הככר שבין רחוב ריינס לרחוב זמנהוף הוקם בית קולנוע חדש. בשטח שבין פינסקר לבן עמי הוקמו בנייני מוסדות שונים. שטח הגן עם המדרכה סביבו הוא 3,846 מטרים מרובעים. קוטר המקום שעמד לרשות התכנית היה 70 מטר. מסביב לשטח הנטוע הותקנה מדרכה – טיילת ברוחב 5 מטרים ונוטעו עצי "התאנה המזהירה" (פיקוס ניטידה בלע"ז) על יד אבני השפה. לככר – ארבעה מבואות, כל מבוא 10 מטר רחבו. מאחורי גדר הברזל הותקנה גדר חיה מעצי פיקוס-ניטידה, מגודלים בצורת שיחים נמוכים ואחדים מהם בולטים בצורת עמודים. שטחי דשא ברוחב ששה מטרים, ובאמצעם ערוגות פרחים, שנשתלו מסביב לגדר החיה. שטח הבריכה מוקף סורג ברזל נמוך. בככר – 20 ספסלים עשויים מוזאיקה, ליד כל ספסל נטוע עץ מצל. בתוך הערוגות נטועים גם שמונה עצי תמר ממין משובח. בין הגדר החיה לדשא שותלו שורת שושנים ושיחי לנטנה צהובים. בתוך כל ערוגות דשא – שתי ערוגות לפרחים עונתיים. איים ובהם ערוגות פרחים, ישנם גם בתוך כל שטח הכניסה. גם על המדרכות אשר מסביב לככר שעל יד הבתים נוטעו עצים. הבריכה, בקוטר 14 מטר במרכזו, מוקפת סביב ערוגות דשא. הבריכה בנויה ביטון וקירותיה מצופים אבני קורקר, וסביבה על הדשא שביל צר מאבני קורקר ברוחב מטר. בתוך השביל שמונה מקומות לפרחים. המזרקה – המזרקה נעשתה לפי דוגמת המזרקה אשר בתערוכת הגננות הגרמנית בדרזדן בשנת 1936. לשם הגברת לחץ המים במזרקה הורכבו בתוך כוך בנוי בטון מתחת לאדמה, מנוע חשמל בן 20 כוח סוס ומשאבה המספקת 90 מטר מעוקב מים לשעה. מתוך המזרקה המרכזית מורמים המים לגובה 10 מטרים. 72 זרמים מקיפים את הממטרה המרכזית מכל עבריה. בפנים הבריכה נמצאים 8 זרקורים חשמליים בני 500 ואט כל אחד, המאירים את המים בצבעים שונים. הצבעים מתחלפים על ידי להטים חשמליים וזרמי מים השופעים בלחץ גבוה בעזרת מכשירים אחדים שבתא הנמצא באדמה. מסביב לכיכר 12 נברשות גדולות, שכל אחת מהן מכילה 12 מנורות בנות 300 וט (מהן 12 מוארות עד 11 בלילה ו-4 מוארות עד הבוקר). מיום פתיחתו נעשה הגן לאחר מ"נכסי צאן ברזל" של העיר אשר בלעדיו לא יתואר כלל כמעט צפון העיר. גן פאר זה משמש מקום מנוחה וטיול להמוני עם הנוהרים אליו מכל קצוות העיר.

תודה לשלומית שוויקי

.