בית יצחקי וצייטיג מאת שולה וידריך

צמד בנינים תאומים בסגנון בינלאומי תוכננו בשנת 1935 על ידי האדריכל פנחס (פיליפ) היט (1888-1949). המבנים ניצבים זה מול זה ויוצרים תמונת ראי. מדובר ביחידה יוצאת דופן בשדרות רוטשילד 89-91 שאינה מתייחסת למבנים הסמוכים.

למרות שהם בנויים על מגרש כפול נדמים בתים אלה לעיתים כמבנה אחד אשר במרכזו חלל פתוח ומגונן. כל אחד מהמבנים בנוי משני אגפים. אגף קדמי על קו השדרה ואגף שני הבנוי בנסיגה וסוגר חלל של חצר פנימית משותפת לשני המבנים. המרפסות באגף הקדמי הן זוויתיות, ואילו באגף האחורי הן מעוגלות עם השפעה מנדלסונית (האדריכל אריך מנדלסון השפיע רבות על תכנון מרפסות מעוגלות פינתיות, המרככות את הקו הנוקשה של חזיתות ישרות הזוית). בכל המרפסות הזוויתיות קיים חריץ אוורור צר שתורם להשלטת הקו האופקי ואילו במרפסת המעוגלת קיימת מדרגה בטיח המדגישה את הדינמיות האופקית והמעגלית.

אחד המרכיבים החשובים המאפיינים את הסגנון הבינלאומי הוא הדגש על זרימה אופקית של קווי הבניין. לעומתו מופיע חלון חדר המדרגות כמוטיב אנכי מודגש. באדריכלות התל-אביבית מופיע מוטיב אנכי באופן כזה שהוא מדגיש את קו התפר שבין חלקי הבניין. בנוסף, אהבו אדריכלי התקופה להבליט את נוכחות חדר המדרגות על ידי חלון זכוכית במסגרת ברזל. שני המבנים מחופים בואש-פוץ - טיח שטוף שהיה נפוץ מאוד בבנייה בעיר בשנות השלושים.

דיירי הבית הכפול מאת דני רכט

כבר עם סיום הבנייה ותחילת האכלוס הפך בית יצחקי וצייטיג לכתובת מגורים מבוקשת, והוא כזה גם כיום - עשרות רבות של שנים לאחר בנייתו. רבים התגוררו בבניין הכפול במהלך השנים. נציין כאן כמה מהם:

העסקן הציוני והבנקאי חיים רוזנטל (1865-1946) נולד בעיר אוגוסטוב שבפולין (אז חלק מהצארות הרוסית), עסק בפעילות ציונית, עלה לארץ בשנת 1920 והתיישב בתל-אביב. רוזנטל שימש כמנכ"ל בנק הלוואה וחסכון, היה ממנהלי חברת גאולה, יו"ר 'ברית ראשונים', וחבר הוועד המפקח של גימנסיה הרצליה. הוא נפטר ב-1946 ונקבר בבית העלמין ברחוב טרומפלדור.

גם השופט מרדכי קנת (1909-1987) התגורר בבית יצחקי וצייטיג. קנת (במקור: מקס קנטרוביץ') נולד בלונדון, עלה לארץ כילד, למד בבית הספר המנדטורי למשפטים, ועבד כפקיד וכמתורגמן במערכת בתי המשפט. בהמשך השתלם קנת באנגליה, הוסמך למשפטים וקיבל רישיון עורך-דין בארץ ישראל של ימי המנדט. ב-1937 התמנה כשופט בית משפט השלום בעיר, וב-1947 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי, בו כיהן עד שנת 1979 (בשנים האחרונות כנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב). ב-1979 הפך ליקיר העיר. שמונה שנים אחר כך הלך לעולמו ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

המשפטן ד"ר יוחנן (יאן) בַּדֶר היה איש המפלגה הרביזיוניסטית, אך הצטרף לתנועת החירות לפני הבחירות לאסיפה המכוננת והוצב ברשימתה לאסיפה המכוננת. בדר (1901-1994) התגורר באותם השנים בבית יצחקי וצייטיג ועבר בהמשך להתגורר בשיכון ותיקים ברמת-גן. הוא כיהן בכנסת ברציפות בשנים 1949-1977.

בשדרות רוטשילד 91 התגורר גם תעשיין הטקסטיל מתתיהו רסלר (1895-1978) חברו של בדר. רסלר היה מראשוני תנועת החירות וממועמדיה לכנסת. כמו כן עסק בחלק תולדות התנועה הלאומית. הוא קבור בבית העלמין נחלת יצחק. בבית יצחקי וצייטיג התגורר גם האדריכל והאמן אוריאל כהנא (1903-1965) שעיצב בין השאר את שער הכניסה לבית הכנסת לזכר קדושי אנטופול. בתקופה בה עבד בעיר כעצמאי, פעל משרד האדריכלות של כהנא בבית חזין ברחוב רמב"ם.

אוריאל כהנא, מאחרוני הדור מאת ד"ר נירית שלו-כליפא

האדריכל והאמן, אוריאל כהנא, נולד בשנת 1903, בקייב בירת אוקראינה (שנים אחר כך אימץ את יפו כעיר הולדתו, כדי לזכות בנתינות ארץ-ישראלית). הוא ידע על בוריין עברית, אנגלית, רוסית, גרמנית ואיטלקית. למד אדריכלות ברומא, בפראג, בחיפה ובלונדון, אך רוב חייו התגורר ופעל בתל אביב. סיפור חייו שיש בו נדודים, חיפוש דרך ותקווה לעידן חדש, הוא סיפורם של בני דורו ותמצית יצירתו, יצירה אמנותית מגוונת המתפרשת על פני תחומים רבים. שורשיה יונקים מהערצת הקלאסיקה שרווחה במאה ה-19 ונעוריה זועזעו מפרצי האלימות של ראשית המאה ה-20 ולהטו ברוחות של מרד וחיפוש דרכי ביטוי אמנותיות שיתאימו לעולם המודרני, החדש.

בתערוכה ובקטלוג נחשפים עיקרי יצירתו של אוריאל כהנא, משנות ה-20 ועד שנות ה-60 של המאה העשרים. ייחודו מתבטא בעיקר ברב גוניות, בתכנון מבני צבור ובתים פרטיים, בעיצוב פנים, בעיצוב במה, בגרפיקה ובציור. בכל תחומי יצירתו התאפיינה עבודתו בשאיפה בלתי מתפשרת לדיוק ולשלמות.

אוריאל כהנא נפטר במפתיע בספטמבר 1965 בעת שנשא הרצאה בפני חברי 'רוטרי' בתל אביב. שנים אחדות טרם מותו, כאשר עיצב את דירתה של יעל מוריץ, לקוחה וידידה, ברחוב דובנוב בתל אביב, העיד בפניה נוגות, בשפה האנגלית ובמבטא רוסי: "אני אחד האחרונים, בן לדור הולך ונעלם של אנשי מקצוע".

אוריאל, בן לאברהם ולחנה כהנא, נולד וגדל בקייב. אביו היה איש רוח, חוקר המקרא והספרים החיצוניים ואת בנו חינך לאורה של התרבות העברית. משחר נעוריו נמשך אוריאל לאמנות החזותית. בארכיונו הפרטי נשמרו רישומים מתקופת ילדותו ונעוריו. הוא גם היה אספן נלהב וליקט ושמר כל מכתב, רישום ופתקה. בנוסף טיפח אוסף נאה של חנוכיות ויצירות אמנות.

אברהם כהנא, אביו של אוריאל, הגיע לארץ ישראל לביקור בשנת 1914. הוא שב לאוקראינה ערב מלחמת העולם הראשונה, שם עברו על בני המשפחה כל שנות המלחמה. בשנת 1923, לאחר תלאות רבות ושהות ממושכת בפולין, הגיעה משפחת כהנא לתל אביב. אוריאל נשלח להשלים את לימודיו בגימנסיה הרצליה.

למרות מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו נסע אוריאל לאיטליה ובשנת 1925 החל ללמוד אדריכלות בבית הספר הממלכתי הגבוה לאדריכלות ברומא. שם למד עד 1927 ואת שנת הלימודים הבאה עשה בפראג, בפקולטה להנדסה שבפולטכניקום הגרמני.

הוא שב לארץ בשנת 1928 לחופשת קיץ ובסיומה ביקש להמשיך את לימודיו בטכניון בחיפה. הוא קיווה להתקבל לשנה הרביעית בטכניון ב"בכרי אותו בתור בית ספר גבוה עברי" ואולם בטכניון צפתה לו אכזבה גדולה, ראשונה בסדרת אכזבות שעתידה הארץ להשביעו. תנאי לקבלתו ללימודים היה הכרה בלימודיו הקודמים על ידי ועדת פרופסורים. בתום חודשיים של לימודים מסר לו ד"ר צ'רניבסקי הממונה על קבלת התלמידים, שהדבר אינו מסתייע, על אף שהוועדה כלל לא דנה בעניינו. אוריאל הפגוע שיגר מכתב מחאה להנרייטה סולד, שעמדה בראש מנהלת החינוך של ההנהלה הציונית, ומתוקף תפקידה היתה הממונה על הטכניון.

אוריאל לא סיים את לימודיו בטכניון אך זכה בתקופת הכשרה רבת משמעות. האדריכל הנודע, הפרופ' אלכסנדר ברוואלד, שהיה מורהו בטכניון, נטה אליו חיבה והזמינו לעבוד במשרדו כאדריכל מסייע. אוריאל נשאר בחיפה ועבד גם במשרדו של המהנדס סובלזון כעוזר וכמתאם באתרי בנייה. בשנת 1930 פתח אוריאל משרד משלו, תכנן ובנה בתים אחדים בתל אביב ובחיפה, בהם את בית היבנר ברחוב אחד העם בתל אביב. הימים היו ימי הפריחה הגדולה של הבנייה בסגנון הבינלאומי בארץ. אוריאל הלך בתלם, נאמן לקווים הנקיים ולמראה הפשוט, אם כי סגנונו האמנותי הייחודי התבטא לעתים בחריגות קישוטיות קלות.

למרות הצלחתו בשוק הפרטי ואולי אפילו בעטייה, כדי להשלים את הסמכתו ולבסס את מעמדו, בחר אוריאל לעזוב שוב את הארץ ולצאת לאירופה לסיום לימודיו, הפעם בבית הספר הגבוה לאדריכלות ולבניין ערים באוניברסיטת לונדון. בשנת 1933 הוא זכה בדיפלומה הנכספת והוסמך לאדריכלות. הוא נשאר ללמוד ולעבוד בלונדון במשרדיהם של ברנט ואפריל ושל סיר ריימונד אונווין ועסק בתכנון מוסדות חינוך, מבני ציבור ובתכנית בניין הערים של עיריית לונדון. בשנת 1934 הקים, עם שותף, משרד אדריכלות ותכנן בניינים אחדים בלונדון.

בשנת 1935, בעודו בלונדון, פנה אליו אריק מנדלסון, האדריכל בעל המוניטין, יליד גרמניה, והציע לו לשוב לארץ ולעבוד כאדריכל במשרדו החדש בטחנת הרוח ברחביה. שנה וחצי עבד אוריאל אצל מנדלסון, וזכה לעסוק באחדים ממפעלי הבנייה המרתקים של תקופת המנדט בארץ: בית החולים הדסה בהר הצופים, בית ויצמן ברחובות, בנק אנגלו פלשתינה (אפ"ק) ברחוב יפו בירושלים ועוד.

בשנת 1938 בתום פרק עבודתו אצל מנדלסון שב אוריאל לתל אביב ופתח משרד עצמאי. בתקופה זו תכנן בתי מגורים בתל אביב ואת בית הקייט של משפחת לבונטין בנתניה. בשנת 1940 התקבל אוריאל למשרת מהנדס במחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ) והיה מתאם בבניית תחנות המשטרה, ה'טיגרט'. באותה שנה נישא אוריאל לתמרה ברקוביץ, בתו של הסופר י"ד ברקוביץ ונכדתו של שלום עליכם, שעלתה לארץ בראשית שנות ה-30 מניו יורק ועבדה בוועד הכלכלי האמריקאי לארץ ישראל.

בני הזוג התגוררו בשדרות רוטשילד 91 בתל אביב. ילדים לא היו להם אך חייהם היו מלאי עניין, תוכן ופעילות ציבורית ענפה. בשנות ה-40 אוריאל כהנא נאבק כדי לזכות בהכרה מקצועית. במקביל ניסה להשתלב במערכות האקדמיות ובמוסדות של ממשלת המנדט.

אוריאל השתתף בתחרויות אדריכלים ומעצבים, כגון התחרות לתכנון בית הנכות האוניברסיטאי (1939). הצעתו זו נקנתה על ידי האוניברסיטה אך לא מומשה. הוא השתתף במכרזים למשרות הוראה, למשרת מנהל משק באוניברסיטה העברית (1941) ולמשרת מהנדס העיר בנתניה (1941) אך לא התקבל לאף אחת ממשרות אלו. עבודותיו זכו לציונים לשבח אך מרביתן לא זכו להתממש. בכך נגזר גורלן שיאבדו מן הזיכרון והתודעה של כותבי דברי ימי האדריכלות בארץ. בכל שנות פעילותו כאדריכל הוסיף אוריאל ליצור בתחומי העיצוב, הגרפיקה והציור.

בשנת 1942 אוריאל התגייס לצבא הבריטי ושירת כמהנדס בחדרה ובלבנון. בתפקידו זה עסק בבניית מחנות צבא ותחנות משטרה. לאחר קום המדינה היה שותף לבנייה הציבורית שהיתה צו השעה. בשלהי 1949, בטרם שככו הקרבות, הנחה דוד בן-גוריון את מוסדות הסוכנות היהודית לדאוג לאמצעי מגורים לעולים. בתום המלחמה התעורר צורך דחוף נוסף לשקם ולשכן חיילים משוחררים. בחורף 1949 אוריאל יצא בשליחות המדינה לאירופה לנסות ולרכוש בתים מוכנים. הוא נפגש עם בעלי חברות וחקר את עניין הבתים המוכנים מהבחינה ההנדסית והאדריכלית ואולם מחוסר תקציב, לא יצאה התכנית לפועל.

הזדמנות פז לבנייה ייצוגית ניתנה לאוריאל בראשית שנות ה-60, כאשר הוחלט על הקמת בית שלום עליכם בתל אביב. אוריאל קיבל לידיו את מלאכת התכנון והפיקוח ובכך עסק בשנותיו האחרונות. מעורבותו המשפחתית והמקצועית בבניית הבית היתה רבה והוא השקיע זמן רב ומאמצים בתכנון ובבדיקת כל מרכיב בבית. @@אוריאל היה פעיל במועדון רוטרי בתל אביב. ביום 30 בספטמבר 1965, בכינוס של חברי המועדון, קם לשאת דברים, לפתע לקה בלבו, התמוטט ומת. בית שלום עליכם (ברחוב י"ד ברקוביץ) נחנך בחודש מאי 1966. המברכים בטקס הזכירו את חלקו של האדריכל אוריאל כהנא במפעל הקמת הבניין. אלמנתו תמרה שהיתה פעילה בעיצוב תכני הבית הנציחה בו את זכרו.

לאחר מותו הספיד אותו ידידו אורי אסטרייכר: "בהילקח מאתנו האדריכל אוריאל כהנא, נסתלקה אישיות נדירה.... העבודה במחיצתו היתה יניקה בלתי פוסקת ממקורות של תרבות ואמנות שורשית. יכולתו כאדריכל התבטאה בעיקר בתפיסה עצמאית של יופי הנשענת על עקרונות קלאסיים. אוריאל כהנא, בכוחו הרוחני וגודל נפשו, בחנוכו מבית אבא הסופר רב הפעלים אברהם כהנא, בשפעת הגוונים והנימים שבאישיותו הוא מאחרוני הנותרים בדורנו אשר חרטו על דגלם עקרונות טוהר מידות וניקיון כפיים, עזרה וקרבה לזולת ללא מיצרים ואהבת הבריות ומדרכם זו לא סרו עד יומם האחרון".

המאמר פורסם לראשונה בקטלוג התערוכה על אוריאל כהנא שהוצגה במרכז הבאוהאוס באביב 2003 ומתפרסם כאן באדיבות בן-ציון כהנא ומיכה גרוס. את החוברת ניתן לרכוש בחנות מרכז הבאוהאוס.

.

.