בית סברדלוב (מועדון בילצקי) מאת דני רכט

הבית הניצב ברחוב בוגרשוב 60 אופייני לבתי הקבלנים שהחלו להיבנות בשנות החמישים ברחוב תוך שהם מחליפים באיטיות את בתיה המקוריים של שכונת נורדיה שנבנו כשלושים שנה קודם. מדובר בבית בן שתי קומות מגורים וקומת גג חלקית, מעל חנויות בעלות יציע. בניין שנבנה בשותפות בין בעל המגרש אהרון סברדלוב (שהתגורר בכתובת זו עוד מימיה הראשונים של השכונה) לבין היזם קלמן פוקס (שהתגורר ברחוב המלך ג'ורג' 64). השביל לצד הבניין מוביל למרתף לא גדול בחלקו האחורי של הבית. סיפורו הוא במידה מסויימת סיפור השמאל הסוציאליסטי בישראל.

משפטי הרופאים בברית המועצות ופרשת מעצרו של מרדכי אורן הביאה את מפלגת מפ"ם להסתייג לראשונה מהסטליניזם. בעקבות שינויי הקו אולצה ב-1953 קבוצה פרו סובייטית בראשות ד"ר משה סנה לעזוב את מפ"ם. ואלה , חברי סיעת השמאל בכנסת, הקימו את תנועת השמאל הסוציאליסטי. מפלגה קצרת ימים זו פעלה להרחבת מעגל תומכיה והקימה בתל-אביב ובירושלים מועדוני פועלים על שמו של יצחק שדה. המועדון התל-אביבי פעל בקומת המרתף ברחוב בוגרשוב 60 שהכילה שני חללים לא גדולים. בדצמבר 1953 נפתח המועדון שנקרא על שמו של מייסד הפלמ"ח ושקירותיו קושטו בתמונות מרכס, לנין, סטאלין ויצחק שדה. במעמד הפתיחה ציין החבר ליטבק איש מק"י כי "ערכו המיוחד של המועדון הוא בזה שהוא נרכש בפרוטות שנאספו מפועלים ואנשי עמל ולא מכספי הבורגנות".

ד"ר סנה העריך שבין מפ"ם הציונית-סוציאליסטית לבין מק"י הלא-ציונית קומוניסטית, יש במפה הפוליטית היתכנות למפלגת שמאל נוספת. אלא שפרישת האגף האקטיויסטי ממפ"ם והקמת אחדות העבודה - פועלי ציון דחף את הנותרים במפ"ם (בעיקר אנשי השומר הצעיר והקיבוץ הארצי) שמאלה ושיבש את התכנית שהגה. סנה לא היה מעוניין להפוך לחלק מהמפלגה הקומוניסטית ושאף לגוש פרלמנטרי של מק"י ושל תנועת השמאל הסוציאליסטי. אלא שהנהגת מק"י הבהירה שמערך פוליטי כזה אינו בא בחשבון וההצטרפות אל מק"י היא על בסיס אישי. בסופו של דבר הצטרפו בחודש נובמבר 1954 אנשי השמאל הסוציאליסטי כבודדים למק"י ולד"ר משה סנה שוריין מקום ברשימתה לכנסת.

עוד באותו החודש הושמט מהמקום שמו של יצחק שדה והמקום נקרא מועדון מק"י. ב-1956, במהלך מלחמת סיני (מבצע קדש) התעורר בחוגי הימין זעם רב על עמדת ברית המועצות שהתנגדה למבצע וראתה בו מזימה אימפריאליסטית. זעם זה הופנה גם כלפי המפלגה הקומוניסטית המקומית, גרורתה של מוסקווה, מה שהביא לנסיון הצתה של מועדון מק"י ברחוב בוגרשוב 60.

בחודש יולי 1959 הלך לעולמו האגרונום ד"ר מרדכי בילצקי (1904-1959) מהפכן משחר נעוריו ומזכיר הוועד המרכזי של מק"י. בילצקי כובד לחתום את רשימות המועמדים של מק"י לכנסת הראשונה ולכנסת השניה. בעקבות מותו הפתאומי כתוצאה מהתקף לב התקיימו עצרות אבל בסניפי המפלגה ועל בית אליושה (בית הועד המרכזי של מק"י) הונף דגל שחור לצד הדגל האדום. תקופה קצרה אחר כך החליטו ראשי ראשי המפלגה כי מועדון מק"י ברחוב בוגרשוב 60 ינציח את זכרו של ד"ר בילצקי וכך נקרא המקום עד שנות השבעים.

בשנת 1965, לקראת הבחירות לכנסת השישית' התפלגה מק"י לפלג מתון בהנהגת שמואל מיקוניס, סנה ואסתר וילנסקה. ולפלג רדיקלי בהנהגת מאיר וילנר, תאופיק טובי ואמיל חביבי שבחר להמשיך לציית בנאמנות למנהיגי הקרמלין. הפלג המתון, רוב הסיעה בכנסת, זכה להחזיק בשם מק"י ובנכסי המפלגה. אולם רוב המצביעים נעו לעבר הפלג השני שנקרא רק"ח (רשימה קומוניסטית חדשה). הפילוג היה הרסני למק"י שזכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת. בעקבות מלחמת ששת הימים ניתקה בריה"מ את קשריה עם ישראל ועם מק"י. מאז נחשבה רק"ח הפרו-סובייטית כמפלגה הקומוניסטית בעוד מק"י הלכה ודעכה עד שהתפיידה מהחיים הפוליטים בארץ. בבחירות 1969 עוד קיבלה מק"י מנדט אחד. אך בבחירות שהתקיימו לאחר מלחמת יום כיפור כבר רצה התנועה כחלק מרשימת מוקד (עם השותפה, תנועת תכלת אדום) ומיקוניס, נציג מק"י ברשימה, נותר מחוץ לבית המחוקקים.

מועדון מק"י ע"ש בילצקי המשיך לארח מפגשים פוליטים ופעילויות עיון ותרבות. בנובמבר 1970 התארח במועדון הסופר הרוסי אלכסנדר סולז'ניצין (1918-2008) אשר זכה באותה השנה בפרס נובל לספרות. ב-1974 הפך המועדון לסניף רשימת מוקד לכנסת, וב-1977, כשמוקד הפכה לחלק ממחנה של"י (ראשי תיבות של "שלום לישראל, שוויון לישראל") הפך המקום למועדון התנועה החדשה.

בשנות השמונים התחרו רצ (התנועה לזכויות האזרח) ומפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת) על קולות מצביעי השמאל. רצ נהנתה ממעגל תומכים משמעותי בתל-אביב, אולם לזכות מפ"ם פעל מועדון צוותא שנהנה מפופולריות גדולה והיה קשור אליה. למשימת הקמת גלריה ומועדון תרבות שיהיה מזוהה עם רצ, נרתם האמן אודי אלוני, בנה של שולמית אלוני (1928-2014) מייסדת התנועה. בתחילת חודש דצמבר 1986 נפתח מועדון התרבות החדש בנוכחות מלאה של הבראנז'ה. המקום פעל מדי יום (פרט לימי ראשון משעות הבוקר ועד חצות, והוצגו בו תערוכות של תמר גטר, מיכל היימן, סמדר אליאסף ורבים אחרים. לתפקיד אוצר הגלריה החדשה התמנה יאיר גרבוז. בחלל הקטן יותר פעל בית קפה ובמקום התקיימו הופעות של אמני ג'אז, רוק ובלוז לצד הרצאות על קולנוע וארכיטקטורה, ערבי עיון ושירה, הקרנות וידיאו ואף הצגות. לח"מ מטה זכורה הופעה מיוחדת של הרכב הרוק דורלקס דלקס עם המתופפת שרון בן-עזר (אליוט).

בחזרה להתחלה. בשנת 1922 הועבר השטח שנרכש עבור שכונת נורדיה לידי הקרן הקיימת וממנה בחכירה למתיישבים הראשונים בשכונה. אחד מהם, אהרון סברדלוב, צבעי במקצועו, היה אחיו של רפאל, מראשוני המורים בגימנסיה הרצליה שהתגורר בבית סברדלוב בכרם התימנים. ענף נוסף של המשפחה התגורר בבית סברדלוב בשכונת מרכז בעלי מלאכה. מוצא המשפחה בעיירה פולוצק בפלך ויטבסק שברוסיה הצארית. האב הלל היה קבלן בניין ועסקן ציבורי. במפקד התושבים משנת 1928 נרשמו אהרון (בן 36) אשתו אסתר (בת 32), וילדיהם הלל (בן 12), אביבה (בת 8) ויעקב בן השנתיים. מאחורי הבית, אהרון סברדלוב בנה בית צנוע ברחוב בוגרשוב 60 . בחלקו האחורי של מגרש סברדלוב, נבנה צריף בו פעלה במשך יותר מעשור מסגריה רועשת, למורת רוחם של השכנים.

בשנת 1947 החליט סברדלוב להרוס את הבית הישן ולבנות במקומו בית קומה חדש. לצורך זה נשכרו שירותי האדריכל סם ברקאי (דירתו ומשרדו בבית עדה חיים), אולם תכנית זאת לא בוצעה. במקומה החליט סברדלוב להענות להצעת מר קלמן פוקס ולבנות את בית המסחר והדירות הניצב שם גם כיום. על תכנון בית סברדלוב ופוקס הופקד המהנדס יעקב טרכטנגוט (משרדו בבית יעקב מטלון בשדרות רוטשילד 17 והוא התגורר אז ברחוב שלמה המלך 32). עם סיום הבנייה עבר סברדלוב להתגורר באחת מדירות הבית החדש. סברדלוב נפטר בגיל 80 ונקבר בבית עלמין הדרום בחולון.

ובנימה אישית. הכתובת 'בוגרשוב 60' היא גם חלק מההיסטוריה הפרטית שלי. בשנת 1990 התחלתי לעבוד עם להקה צעירה חדשה כמפיק וכמנהל אמנותי. עבודתי עם להקת טיפקס נמשכה שנים והניבה אלבומי זהב ופלטינה כמו גם מאות הופעות. עם תחילת העבודה המשותפת התגוררו עדיין חברי הלהקה בעיר שדרות ובקיבוצי עוטף עזה, אך לבקשתי הם עברו לתל-אביב. גל פרמן, נגן הבס של טיפקס התגורר בסמוך (בוגרשוב 58) במשך שש שנים בדירה שכורה וגלריה בוגרשוב הפכה למועדון הבית של הלהקה הצעירה והלא מוכרת שהיתה אז בתחילת דרכה.

.

.