שכונת רמה מאת דני רכט

עקב אכילס של גאולת צפון העיר (ולא רק) היתה תופעת הספסרות שהביאה לעליות של מאות אחוזים במחירי המגרשים, אי כיבוד הסכמים ובמירוץ מטורף אחרי קרקעות זמינות. במהלך העדלידע של 1935 יוצגה תופעת הספסרות באמצעות מיצג סאטירי ובו תנין גדול לו נערך אחרי המצעד משפט פומבי - יום הדין לתנין. הספסרות היתה אויב לתפיסה הציונית אשר ראתה בקרקע רכוש לאומי, אך יש להודות גם שהספסרות היתה גורם שהאיץ את ענף הבניין במשק העברי בארץ ישראל של אותם הימים.

בראשית 1932 התארגנה קבוצה של 15 פועלים ופקידים לצורך רכישת אדמת כרם פרמוי (כיום בין הרחובות בין הרחובות בן יהודה, ז'בוטינסקי, הלפרין והירקון) במחיר של 95 לא"י לדונם והקמת שכונת פועלים ז' במימון הבנק לחקלאות ולבנין. אלא שאז הגיעו ה"ה ישראל שפיר ויוסף קליין, ספסרים ידועים בעיר, שהציעו לבעל הכרם הערבי סכום של 160 לא"י לדונם. כתוצאה מכך, במקום שכונת רמה (פועלים ז') הסוציאליסטית, הוקמה במקום שכונת רמה האזרחית.

יוסף קליין יחד עם שותפו ישראל שפיר חסיד גור, היו מהסרסורים הבולטים ופעילותם התרכזה בעיקר בסביבות תל אביב: שכונת שפיר קליין בדרום העיר, אדמת שפיר קליין ברחוב בן יהודה (בסמוך לגראז' המעביר), פרדס נבולסי בשטחו הוקמה התחנה המרכזית (לימים 'הישנה') ולצידה נבנה המרכז המסחרי החדש של שפיר קליין, אדמת שפיר קליין גברילוביץ' ליד סומייל (ליד רחוב עמנואל הרומי, בשותפות עם יזם הנדל"ן יצחק גברילוביץ'), אדמת שפיר קליין בשרונה (רחובות עמרם גאון וקריית ספר) ועוד.

כיאה לשכונה שתוכננה במסגרת תכנית גדס, הוקמה במרכזה גינה קטנה - גן החובבים - אשר הכניסה אליה היא מרחוב בן יהודה בין הבתים 159 ו-161, או במשעול צר היוצא מרחוב זלטופולסקי. בחלק הדרומי של הגינה פועל בית הכנסת הותיק רמה הנושא את שם השכונה שנשכח.

..

.