קפה לבנון מאת שולה וידריך

במשך שנים תהינו היכן שכן קפה חרמון, המתואר בספרו של עגנון 'תמול שלשום'. מסתבר כי עגנון שאב את ההשראה מקפה לבנון ששכן ברחוב המיליונרים בשכונת התחנה בתקופה בה התגורר עגנון בביתו של ד"ר ליאו כהן ברחוב זה. כך מתאר עגנון את קפה חרמון: "בית הקהוה חרמון עומד בקצה נווה שלום סמוך לרחוב בוסטרוס... בלילה עומד שם בעל הקהוה, פניו אדומות כעוגה של דבש וזקנו לוהט כניצן של רימון".

מיהו בעל הקהוה "אדום הזקן" שמתאר עגנון? תעלומת דמותו ופרטי חייו נפתרה בשיחת טלפון מפתיעה שקיבלה כותבת שורות אלה מחנה סולץ-אהרוני, נינתו. וכך נודע ששמו נתן דוד ליפשיץ, אשר נולד בעיר לודז' שבפולין (אז חלק מהצארות הרוסית) בשנת 1868. ליפשיץ נישא לשרה בת אהרון יחיאל, ויחד ניהלו בית קפה בעיר. בעקבות אירועים אנטישמיים ויחד עם התעוררות תנועת הציונות עלו ארצה בשנת 1903 עם בנם הבכור – קלמן. בנם השני, בנימין נולד בשנת 1905 ונקרא ע"ש בנימין זאב הרצל. בן-ציון נולד בשנת 1907 ואחריו נולד אריה בן הזקונים.

בתחילה ניהלה המשפחה מלון קטן בסמוך לתחנת הרכבת, בשם 'מלון לבנון' ובין השנים 1906-1914 ניהלה ברחוב המיליונרים בית קפה ומסעדה בשם 'לבנון'. משפחת ליפשיץ גורשה לימים, יחד עם תושבי תל אביב, והגיעה בנדודיה לבירות, לבנון. המשפחה סבלה רעב ועוני ושבה לתל אביב עם סיום המלחמה והכיבוש הבריטי. המשפחה חיה בצניעות וכל הכנסותיה היו קודש ללימודי הבנים. קלמן ובנימין סיימו לימודי הנדסה באוניברסיטה האמריקאית בבירות, לבנון. ובן-ציון סיים לימודי הנדסה באוניברסיטה בבריסל, בלגיה. נתן דוד ליפשיץ נפטר בשנת 1935 ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק. אשתו שרה ,האריכה חיים והתגוררה בחיפה עם בנם הצעיר, אריה. שרה נפטרה בשנת 1951.

בספרו 'תמול שלשום', מתאר עגנון את בית הקפה בהרחבה, על אורחיו החשובים שפקדו אותו כחלק מחיי היומיום שלהם לשיחת רעים או ליקוק גלידה. עגנון כותב על הקפה : "להיכן שאתה פונה שם אתה מוצא סופרים ומורים ופקידים ועסקנים.... דיזנגוף בא כשהוא מלובש אדרת לבנה קלה פרופה לצוארו, ובראשו כובע שחור... יושב לו דיזנגוף על כסא קלוע נצרים וגופו ממלא את הכסא...הביט בעיניו האפורות בבעל בית הקהוה שהביא לפני גלידה". דיזנגוף אף מייד הזמין מנה שנייה ובזמן שדיזנגוף נעץ את הכפית בקערית ראה את כל יושבי בית הקפה , בעצם כל אנשי יפו, אנשי שלומו.

הגלידה, אז חידוש מהפכני אותו החלה שרה ליפשיץ לייצר לבד, מוזכרת בעיתון המשקיף בכתבה שכתב מ. גמזו 'יפו איננה ערבית' (פורסם ביום 19.3.1948 ) בכתבה מזכיר גמזו את מגוריו של ד"ר ליאו כהן מקישינב בסמטה הנקראת רחוב המיליונרים, ומוסיף שבראש הסמטה שכן קפה לבנון שהתחיל לעשות "גלידה במקום בוזה". עגנון מאשש את המידע הזה, בספרו 'תמול שלשום', בו מתאר עגנון את קורותיו שלו ברחוב המיליונרים, מבלי לנקוב בשם הרחוב. את דמותו בסיפור הוא מכנה בשם יצחק קומר: "שמיום שחזר ליפו היה לן במסדרון ביתו של רופא, שנסע לחוצה לארץ להתרפא והניח שומר לשמור על הבית, ונתן לו השומר ללון עמו". ... בתוך כך מת הרופא ומכרו את מטלטליו והשכירו את הבית וסילקו את השומר וניטל מקומו של יצחק".

עגנון התגורר בביתו של ד"ר ליאו כהן, רופא הגימנסיה (נפטר בשוויץ בתאריך 28.8.1908). עובדה זו עולה מקטעי זיכרונות של יוסף פריד איש העלייה השנייה, כתב בספרו 'יומן שנה בארץ ישראל 1909-1908' שעגנון קיבל הצעה להתגורר בביתו של ד"ר ליאו כהן, שהיה רופא הגימנסיה בשעה שנסע לחו"ל לטפל בבריאותו. בתאריך -15.7.1908 מתאר פריד את ביקורו אצל ש.טשטשקיס הלא הוא עגנון: "אל הסופר הצעיר ש.י. טשטשקיס הלכתי היום. בבואי אל ביתו מצאתיו יושב וכותב בדיעה אי צלולה בגרוי עצבים...הוא גר בדירתו של הד"ר ל. כהן, עסקן ציוני - זה האחרון חלה מאד והיה מכרח לעזוב א"י וליסע חוצה לארץ להתרפא".

את ההשראה לשם חרמון שאב עגנון מבית קפה לבנון ששכן בקצה רחוב המיליונרים בסמוך למקום מגוריו באותה תקופה. למרות שעגנון התגורר ברחוב במשך תקופה קצרה, קפה לבנון שימש לא אחת רקע לסיפוריו. לבית הקפה, מקום מפגש לנכבדי הישוב, היה תפקיד חשוב במימוש רעיון הקמת תל אביב. בספרו של יוסף אליהו שלוש 'פרשת חיי' שיצא בתל אביב בשנת תרצ"א (1930) כיצד היו חברים הוגי הרעיון להקמת תל אביב נאספים בקפה לבנון בנוה שלום במשך שנה שלמה ע"מ לדון ברעיון הקמת ישוב חדש ליד יפו.

תודה לאלמוגה אילן

.

.